עומדים אנו בפתחו של חודש הרחמים והסליחות, חודש אלול! יש שהתחילו בבקשת הסליחות במעמדים רבי רגש ופנימיות, ויש אשר יעשו זאת סמוך יותר לראש השנה, אך כולם יחד מתאחדים בהתעלות והתרוממות רוח כראוי לימים נעלים אלו.
הקדמונים מביאים רמז לחודש אלול, ראשי תיבות: איש לרעהו ומתנות לאביונים. כי בחודש הזה ראוי לעסוק ברמה גבוהה של מידת החסד, מידתו של אברהם אבינו אבי האומה אשר השריש לנו את הטבע המבורך הזה.
בשנה זו, בתקופה זו, תקופת 'ימי קורונה', אנו מוצאים את עצמנו מוקפים באין ספור אפשרויות שכאלו, ממש בהישג יד! החל מהממסד הציבורי וכלה באדם הפרטי, בכל מקום, כמעט בכל פינה אפשר לתפוס הזדמנויות פז של עזרה ודאגה כנה לזולת.
אשתף אתכם באפיזודה קטנה, השבוע ערכתי חופה באחד המקומות היפים בארץ אותו גיליתי רק בעקבות אירוע זה, המקום נקרא 'המצודה' אתר עתיקות השוכן על חוף ימה של אשדוד, עיריית אשדוד במחווה של השתתפות עם הזוגות הצעירים המבקשים להקים את ביתם בתקופה זו, על רקע מצוקת העדר אולמות השמחות והאירועים, פתחה את האתר לקיום מעמדים חשובים של חופה וקידושין, אך לא הסתפקו בזה אלא הוסיפו ודאגו לאבזור מתאים, מקומות ישיבה מכובדים, סידורי תשתית נאותה, חשמל ותאורה מתאימה, ואף לשתיה וכיבוד קל.
יזמה זו מצטרפת לשאר היזמות הברוכות שנעשות ברחבי הארץ, כבר סיפרנו בעבר על החופות המתקיימות בחצר בית הספר היסודי 'מדעים ויהדות' בעירנו חדרה, ולאחרונה בהכוונת ראש העיר ובביצועו היעיל של מנהל אגף האירועים ידידי מר אהוד ואנה הוקמה בימה מכובדת למעמדי החופות המתקיימות שם ולכסא המלכותי של הכלה, וכן לצוות הכליזמרים המלווים את החתן והכלה לחופתם.
• • •
בפרשת השבוע שלנו שמתי לב לביטוי מיוחד שעורר את תשומת ליבי לתובנה ייחודית בענין החסד והעזרה לזולת: 'לא תוכל להתעלם'!
דומני כי התורה נותנת לנו כאן את המבט הנכון, הבסיסי, להנהגת האדם כלפי סביבתו. הדרישה הראשונית מהאדם, עוד לפני שלב היוזמה, התכנון, עוד לפני הכל. יש כאן הוראה בסיסית: אל תתעלם! באופן טבעי האדם נוטה לזרום קדימה, להמשיך את שטף החיים בזרימתו הטבעית, ותוך כדי כך לפתח אדישות מסויימת כלפי סביבתו. האדישות הזו אולי נותנת לו רוגע מצפוני מדומה , אך התורה מלמדת אותנו את ההיפך, ראית מצוקה? ראית עוול? ראית אדם שזקוק למשהו? שמשדר חולשה? עצור! שים לב! מכאן תוכל להתקדם ולהמשיך לכיוון החיובי, מכאן תוכל להגיע אל יוזמות חסד כבירות, להקמת מערכות צדקה ועזרה חובקי עולם. אך הבסיס לכל זה הוא חוסר ההתעלמות, שימת הלב וההקשבה לצרכי הזולת.
מן הצד השני של הסקאלה, אשר גם היא מוזכרת בפרשת השבוע, נמצאים האומות מהם הצטווינו להתרחק, עמון ומואב. והתורה מציינת בצורה מפורשת את המידות הרעות שלהם מהם עלינו להתרחק כמטחווי קשת:
"לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'... עד עולם" לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם" (דברים כג, ד).
ומה היא הסיבה לכך? מלמדת אותנו התורה: "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים".
הנה לנו הצד השני – הקוטבי של "לא תוכל להתעלם"! עמון ומואב לא נלחמו בעם ישראל, לא השתעבדו בהם, לכאורה לא עשו שום רע. אז על מה יצא הקצף?
האדישות! ההתעלמות! גרירת הרגליים וחוסר היחס לעם שלם צמא ורעב שעובר על ידך. כל זה מעיד על תכונות שליליות, על הנהגה אכזרית ושיא של מידות רעות.
במשך התקופות אנו עדים לאסונות רבים שקורים כתוצאה מאדישות הסביבה, ורק לאחרונה שמענו על אירוע מזעזע באילת, כל אחד הציע דרכי פעולה משלו, אך אני רואה בבסיס של הכל את האדישות, חוסר שימת הלב למצוקת הזולת. וכבר אמר מי שאמר כי 'האדישות הורגת', האדישות למצוקת הזולת - הורגת. ובמובן שלנו המשמעות היא כפולה, גם כלפי האדיש, וגם כלפי מושא האדישות.
ונסיים בתקווה לעתיד, כפי שפתחנו, ימים אלו ראויים לעסוק בהם בערבות ההדדית, ימי הרחמים והסליחות בכלל וימי הקורונה הנוכחיים קוראים לנו יחד לאמץ את מידת החסד והרחמים, ולתת דגש לפעולות חיובים ברוח זו.
בימים אלו אנו פותחים בעז"ה את שנת הלימודים, בכנס הפתיחה קראתי לצוות ההוראה, לפקוח עין ברגישות ובשימת לב לתלמידים היקרים, לתת את הלב ואת הדעת למצוקתם, אם יש תלמיד – גם אם מכיתה אחרת, שנראה כי משהו אצלו לא כשורה, לא נתעלם! נראה כיצד ניתן לעזור לו, להושיט לו יד לעזרה. לפעמים במילה טובה אחת ניתן להציל עולם מלא!
גם אנחנו מתכוננים בימים אלו ביתר שאת לקראת חגי תשרי להעצים את יזמת 'חג שבע' מבית 'מפעלות הרב גרוסמן'. בתקווה שנזכה לוודא בית אחרי בית שלא יחסר להם דבר כדי לחגוג את הימים הטובים הבאים עלינו לטובה בלב טוב ושמח!
אל תתעלמו!