השבת, י"א באב, לפני 156 שנים, הלך לעולמו רֶבּ הלל מפאריץ' לאחר שיומיים קודם צם בגבורה בצום ט' באב.
במוצאי הצום התפלאו מקורביו שידעו על חולשתו הרבה, מדוע הוא צם?? והוא ענה להם בשאלה: 'היכן היו הרבנים?',(כשכוונתו הייתה לומר שהרבנים לא אסרו עליו להתענות).
כמו אדמו"רים רבים, רבי הלל השקיע את כוחו בהלחנת ניגונים יהודים מעוררי רגש. לא פחות מעשרה ניגונים הלחין רבי הלל, המפורסם הוא ניגון הגדול לר' הלל מפאריטש, ו"אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין, לְמֵיעַל גּוֹ פִּתְחִין, דְּבַחֲקַל תַּפּוּחִין, דְּאִנּוּן קַדִּישִׁין" על פי יסודו של האריז"ל.
בתור ילד, בגיל 12, רבי הלל התחתן, כך שהתעטף בטלית עוד לפני שהניח תפילין... בשל כך הוא כונה: 'חול המועד'. לימים הוא כונה "העילוי מחומץ" בשל כמות הסיגופים הרבה שערך.
תחילת התקרבותו לחב"ד הייתה לאחר שלמד אצל הרב מאבריטש, ה'בת עין', הוא גילה את ספר תניא, ונהפך לחסיד חב"ד נלהב, ר' הלל האריך ימים וראה שלושה אדמור"י חב"ד.
ר' הלל הקדיש את חייו לחיילים היהודים שנאלצו להילחם בצבא הרוסי, ואסף בשבילם כסף, וקנה להם אוכל כשר. כמו כן, הוא דאג ליהודים שהתגוררו בישובים חקלאיים והשפיע עליהם הן בגשמיות והן ברוחניות.
הנהגות מיוחדות היו לו, אחת מהם הייתה שלא לנסוע על עגלה בעת שהיא עוברת על גשר. כמו כן, לא היה נוסע בכבישים שנבנו על ידי הצאר הרוסי.
סיפור פטירתו הינו יוצא דופן. כאמור במוצאי ט' באב, הוא ביקש שיביאו אותו לחרסון שהייתה בשנים הללו תחת שלטון טורקי, בהטעימו שחז"ל אמרו שלעתיד לבוא עתידה ארץ ישראל להתפשט לכל הארצות, ועדיף להיקבר למקום שיותר שייך לארץ ישראל שתחת שלטון טורקיה.
• • •
נסיים בסיפור עסיסי על קדושת "עבודת האכילה". ארע ורבי הלל מפאריטש התארח בשבת, וראה שבעל הבית אינו אוכל מהטשולנט. שאל אותו ר' הלל, "מדוע?"; ענה לו המארח, שהרופאים אסרו עליו לאכול טשולנט מבעיות בריאותיות.
הבטיח לו ר' הלל "תאכל מהטשולנט על אחריותי", או אז החל המארח לאכול ולהעמיס לצלחתו מנת טשולנט הגונה... ומיד כשהגיע לכף השני של הטשולנט, אמר ר' הלל: "זה כבר על אחריותך".
מעניין שהבית הלוי, סיפר על המהרי"ל דיסקין, שבזקנותו הרופא צווה עליו דיאטה קפדנית, ועל כך שאסור לו לאכול את הטשולנט בשבת בבוקר.
בשבת הראשונה לאחר "גזירת הרופא", המהרי"ל דיסקין הורה לבעלת הבית להגיש את הטשולנט, בהטעימו שמאכלי שבת לא מזיקים, ואכן הוא אכל ולא ניזוק.
בשבת הבאה אשת המהרי"ל דיסקין הגישה לבעלה הגדול את מנת הטשולנט, אך הוא למרבה הפלא סירב לאכול בהטעימו: "לפני שבוע בטחתי בקב"ה שמאכלי שבת לא יזיקו לי, אבל השבוע הרי עלולה להתערב בי גם תחושת בטחון הנובעת מכך שלפני שבוע לא הזיקה לי אכילת החמין, וברגע שהביטחון שלי איננו אך ורק בריבונו של עולם, הרי שאני מחויב לחשוש לדברי הרופא".
נראה ששני הסיפורים על "אכילת הטשולנט בשבת קודש", די דומים, ומעניין לחקור את אופן פרסומם.
- לקריאה נוספת: ספר ר' הלל מפאריטש סיפורים
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com