תופעות הלוואי של נגיף הקורונה אינן מסתיימות בקשיים פיזיים ומנטליים. מלבד הבעיות הפיזיות והנפשיות שהביאה איתה המגפה הארורה, שכרגע מסתמן שהיא אינה עומדת לעזוב בתקופה הקרובה, הביאה איתה הקורונה גם דברים נפלאים. לא פחות.
אנו נמצאים בפתחו של צום תשעה באב, צום שהגיע אלינו בעקבות גילויי שנאת חינם, ואכן שנאת החינם בשבועות האחרונים שוב מהדהדות בכותרות. הקרע בין חרדים לחילונים, בין ימניים לשמאלנים, לא היה בשפל כזה מאז קום המדינה. טובי הפרשנים, חלקם ותיקים ומנוסים, מכריזים כי אפילו בתקופת רצח רבין השנאה וההסתה היו מתונות יותר.
כתוצאה מכך, הציבור מבולבל, המנהיגים מותשים, המגיפה חוגגת, השנאה משתוללת והגרוע מכל היא העובדה שהפתרון רק הולך ומתרחק. חומק בחסות השסעים בחברה.
אבל דווקא בין ים הבלבול ושטף ההודעות שאני מקבל, שכולן מלוות בתחושות רעות וקשות שכל אחד מאיתנו עובר, מצאתי משהו שנראה כמו פתרון, או לפחות הקלה משמעותית של תופעות הלוואי הקשות. כמה פשוט ככה יעיל: לקחת את הדברים הטובים שהקורונה הביאה עמה ולהציף אותם, וידוע המשפט "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".
הקורונה הביאה איתה מעשי חסד וגבורה לא הגיוניים והתחשבות בזולת במקרים מעוררי השראה. דווקא בזמן הזה, כשאנשים צריכים לשבת בבידוד כדי לא להזיק לאחרים, זה הזמן שלנו לראות איך הקורונה החזירה אותנו לימים שאנחנו עסוקים באחרים ולא רק בנו.
וכן, בדיוק כמו שקיבלתי לא מעט סיפורים של שנאה ורוע, קיבלתי גם מלא סיפורים של גבורה וחסד. אם זה ר"מ בישיבה מכובדת שהופך להיות משלוחן פיצה בהתנדבות בערב למבודדים וחולים, אם זו תמונה שריגשה עולם שלם שבו רואים כיתה שלימה נעמדת מתחת לחלון ביתו של ילד מבודד כדי לעמוד להצטלם לתמונת המחזור השנתית. אלה חלק מאין ספור מקרים מעוררי השראה שאנשים יוצאים מגדרם לשמח חתנים וחולים, וזה בלי מילה על ארגוני ההצלה שמתנדבים במשרה מלאה.
אז נקבל כולנו, דווקא בתקופה רוויית אמוציות ומורכבת מכל הבחינות, להציף מקרים טובים ולהתמקד באהבת חינם. כשעם ישראל מלוכד, כהרכב אנושי אחד המורכב מפסיפס של שבטים ומגזרים, הוא מנצח כל דבר שעומד בדרכו. ההיסטוריה היהודית הוכיחה את זה. עכשיו, בימים של מצרים, ניתן כולנו במה לסיפורי הגבורה, וכך ננצח יחד. אין אופציה אחרת.