'מירון', מקום קבורתו של ר' שמעון, מקור שמחה בלתי-נדלה, מעיין של ישועות שמפכה ללא הפסקה, ניסים ונפלאות לצד סגולות מוזרות, הכל ועוד הרבה כלול במילה שמעבירה רטט של התרגשות בכל יהודי, "מירון".
לעמוד בצד הציון, לחזות במעגלי ענק שמורכבים מאינספור יהודים, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, מזרחיסטים לצד חובשי כיפות 'ננח' גדולות וחב"דניקים עם שאר עמך בית-ישראל, חוויה מפעימה ומטלטלת.
יש משהו באווירה היפה הזו שאינו ניתן כלל לתיאור, משהו שמרגיש חיבור של כל העם היהודי, משהו שמפיל מחיצות ומחלוקות, אהבת ישראל עצומה שכה דרושה לנו בימים עכורים שכאלה.
אולם צביטה קטנה אחת מורגשת בלב, למה, למה כל היופי העצום הזה הינו רק יום אחד בשנה, למה כפיצוי מריר על היום הזה, אנו אוכלים משך שנה שלימה מרורים של מאבקים, שנאת אחים ושאר מרעין בישין.
מירון של פעם
איככה דווקא במקום הקדוש הזה, במקום שמאחד כ"כ הרבה יהודים לדבוקה אחת גדולה ומזיעה, ישנם לאורך כל השנה מחלוקות ובלאגנים, חילולי קברים וחילול המוחים, מריבות וועדות כחול הים.
364 ימים מספקת 'מירון' כותרות ללא הפסקה, עצורים, הפגנות, בג"צים, מאבקי כוחות ומאבקים על שטחים, יוקרה וכבוד, שליטה במתחם שנעה כמטוטלת בין הניצים למול יום אחד של שמחה ואור.
המומנטום האדיר שיש לכל אירוע זוטר שמתרחש במושבה הקטנה, נובע דווקא מקדושתו של המקום, מכוחו הרוחני ומהיות אבן שואבת לכל יהודי המחפש מקום לשפוך ליבו.
תחת שזה יעצור את תושבי 'מירון' וראשי האחראים שם, באורח פלא זה רק משמש חומר תבערה אדיר. את התוצאות הקשות נאלץ כל עם ישראל בארץ ובגולה לסבול.
המילה 'מירון' שפעם היתה מעלה אסוציאציה מרטיטה של אור גדול, שמחת ואהבת אחים, התהפכה לניגודים של כל הנ"ל, שנאת אחים, חושך המחלוקת והאש שיוקדת כבר אינה 'אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים' אלא אש רעה.
על מה ולמה קרה הכל,ההבנה שניחתה בי פתע הכתה בי בעוצמה, יש מי שמעורר את כל הרעש ובשלו הסער, יש מי שעושה הכל בכדי להשניא על עם ישראל את המקום. זהו לא מישהו משלנו, זה ר' שמעון עצמו.
בשנים האחרונות משהו לא טוב קרה למקום הזה, אין כוונתי לנושא הכאוב שעימו פתחתי את המאמר, על ימות השנה, אני מתכוין דווקא ליום הגדול, לל"ג בעומר, היום איבד מקדושתו והתמסחר לגמרי.
ההמוניות הלא בריאה ולא כשירה, באסטות ענק, פוליטיקאים שחוגגים ונלחמים על כבוד, אדמו"רים שמתעמתים על מקומות ומועדי הדלקה על הציון,גורמים לר שמעון להרחיק הבאים מעליו.
קריאה לתושבי מירון
ואולי דווקא מושגי ה-VIP שהוכנסו בשנים האחרונות, על פיהם ישנם מספר מיוחסים שנכנסים ברכבם לאתר ואילו שאר עמך בית ישראל נאלצים להיטלטל ולכתת רגליהם הדואבות במעלה ההר התלול, דקר והציק לר' שמעון.
באותו רגע שנכנסה במקום הקדוש הזה, כל זוהמת הגאווה, אמר ר' שמעון, אצלי אין מיוחסים יותר ומיוחסים פחות, ואין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת, אש המחלוקת פרצה והשפילה את האתר הקדוש.
אני קורא לכם בכאב יושבי מירון והרואים עצמם כראשיה, החזירו לנו את 'מירון' של אבותינו, את 'מירון' שנפש יהודי כמהה לה. מירון אשר כל יהודי יכל לבוא בה שווה בשווה עם אחרים, ללא מסחרה ואפליה.
'מירון' אשר משך השנה באו בה יהודים לתפילה ולא להפגין, ל'חלאק'ה' ולא להילחם על שטח. 'מירון' אשר באנו בה כולנו יחדיו לשמחת הילולא בל"ג בעומר ולא בהפרדה למיוחסים ופשוטי עם.
אין לנו חפץ ב'מירון' של ימינו המעוררת תחושת אי נוחות עד סלידה. כל ימות השנה, אש מחלוקת גדולה הנובעת מכך שביום הגדול ישנה המוניות מעורבת ופרוטקציות נלוזות, המכעיסות את ר' שמעון.
היה לנו מקום יפה, ישן וטוב. מן הסתם באתם במטרה טובה ובכוונות טהורות ניסיתם לתקן, אך תחת לתקן הרסתם והחרבתם. לא מדובשכם ולא מעוקצכם, הרפו מעימנו ובזאת תזכו לאורו האמיתי של ר' שמעון.
בברכת כה לחי.