השבוע מול בנין הכנסת התחרש אירוע מסוים, היו שהגדירו אותו מביך והיו שהגדירו אותו משעשע, אני בחרתי לא 'לתייג' אותו, אלא להביא אותו כמות שהוא, ולהתייחס אליו דווקא מנקודת מבט אחרת – לאור פרשת השבוע.
מעשה שהיה כך היה... מעל מאה מפגינים באו להביע את כאבם ולדרוש את זכויותיהם, היו אלו כבדי שמיעה, חרשים, בדרישה דחופה להנגיש להם את השירותים הרפואיים והחיוניים בבית החולים לתמלול ולשפת הסימנים. אחד הדוברים העביר מסר נוקב: "אנחנו, החירשים, התרגלנו להסתדר עם מה שיש, לבכות על מר גורלנו. עד מתי? אנשים מתים כתוצאה מחוסר ההנגשה, אנשים סובלים, מקבלים טיפול לקוי"!
אחד מחברי הכנסת, שעבר במקום הוא רמטכ"ל לשעבר, רא"ל במיל. המוגדר כיריבו המר של ראש הממשלה המכהן, וכמצופה ממנו פתח בנאום נלהב כנגד מדיניות הממשלה והעומד בראשה, בדברים חוצבי להבות תיאר את מחדליה ואת אטימותה אל מול מצוקת ה - - - העובדים הסוציאליים... הקהל הבין תוך כדי הדברים את טעותו, הוא פשוט לא ידע כי הציבור שהתאסף לא בא למחות על מצוקתם של העובדים הסוציאליים, אלא של החרשים וכבדי השמיעה!
תיעוד האירוע המוקלט והמוסרט רץ כאש בשדה קוצים, ולשוחרי התקשורת הוא היווה פסק זמן לרענון מאוירת תקופת הקורונה ותופעות הלוואי שלה...
מלשכת הח"כ יצאה הודעה מסודרת עמוסת מלל תוך ציון העובדה כי הח"כ עצר שם באופן ספונטני בלי לתאם מראש, קרתה טעות אנוש טכנית שנבעה מרצון כן לתמוך ולהזדהות עם מי שנפגעים מהממשלה. ומיד בתוך כדי דיבור עוברת ההודעה למתקפה על מדיניות 'ממשלת חירום הקורונה' הכושלת וכו' וכו'...
כאמור, אני מסרב להכנס כאן להגדרת רגשות סביב הסיפור הזה ומהזווית בה היא הוצגה, רק אציין שאותי אישית זה לא הצחיק ובחרתי להתייחס לפן אחר של הדברים.
קורה שבן אדם מתבלבל, זה טבעי, וזו לא עבירה. מבחינתי הרבה יותר מביכה המציאות בה יודעים היטב לאיזו הפגנה / אסיפה / ישיבה מגיעים, אך מדברים במלל שאין מאחוריו טיפת אחריות, מילה שנאמרת ואין אחריה דבר וחצי דבר! כלום ושום דבר- - -
לצערנו התרגלנו למילים 'ללא כיסוי', הבטחות ללא תכלית, ללא מחשבה כנה, ללא ניסיון לקיים אותן. לדעתי זה הרבה יותר עגום ומביך!
הבה ונראה כיצד התורה מלמדת אותנו על ערכה של "מילה"! על משמעותו של "דיבור" היוצא מפיו של אדם.
פרשת השבוע, פרשת מטות, עוסקת בין היתר ב"פרשת נדרים ושבועות", אדם שנודר ומבטיח צריך לעמוד במילתו, לקיים את מה שהוא מבטיח, ולא להוציא את דיבורו לחינם. "ככל היוצא מפיו יעשה"!
כבר עסקנו בעבר ב"כוחה של מילה" ביהדות, ככלל, כל פעולה של יהודי, ואפילו מחשבה, יש לה תוקף עצום רב משמעות, עם ישראל נודע כמי ש"כוחו בפיו", ובוודאי כאשר יהודי רוצה שלתפילתו תהיה משמעות, הוא חייב לנצור את פיו ולא 'לבזבז' אותו על דיבורים שאינם הגונים, על דיבורים שאינם אמת, ולא להוציא מפיו מילה ללא כיסוי.
ובאווירת בין המצרים בה אנחנו שרווים כעת ערב ראש חודש אב, חז"ל מספרים במדרש את סיפורו של ינאי המלך "מעשה בינאי המלך שהיו לו אלפיים עיירות, וכולן נחרבו על שבועת אמת". אותם אנשים שחיו בעיירותיו של ינאי לא שיקרו חלילה בשבועותיהם, אלא נשבעו על עניינים של מה בכך, ודבר זה גרם לחורבנם. הם זלזלו בשבועה, לא בהפרתה, אלא בהפיכתה לעניין נטול ערך, וזה היה חטאם. זה הוא דבר מדהים. עיירות שלימות נחרבו רק בגלל שהוציאו שבועה מפיהם.
התשובה לכך היא שכאשר אדם מזלזל במה שהוא מוציא מהפה, הוא מזלזל בכבודו העצמי, נטול ערך עצמי ונטול הבנה בסיסית במושג הנעלה של 'אדם' וממילא הוא אינו יכול לנהל נכון בכל רבדי החיים.
העולם לא יכול להתנהל עם שקרנים. כאשר אתה מזהה שהאדם שמולך לא דיבר אמת, אתה לא תמשיך להתעסק אתו. זה יכול להיות המוסכניק, השיפוצניק, השרברב, נהג המונית, פקיד בעירייה ומעל כולם בדרך כלל נמצא הפוליטיקאי . אנשים שמשקרים, שלא מוציאים אמת מפיהם, שיכולים לעמוד מולך ולצקצק בלשונם בדבר שקר, הם אנשים שמחריבים את העולם בהתנהלותם.
זה הוא הזמן לשפר את עצמינו, לשמור על ערך וקדושת הדיבור. היום יותר מתמיד – יש לעשות הכל כדי לעמוד מאחורי המילים שאנו מוציאים מהפה, לשמור על עצמינו לפני שאנו מוציאים אותם, ולעמוד על קיומם לאחר שהוצאנו אותם מפינו.
שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו!
שבת שלום ומבורך