פרסומה של התכנית הכלכלית של הממשלה בליל יום חמישי (לילי שישי בהגיה הישיבתית), הביא רבים לחשוב פעמיים איך להגיב על כך.
מצד אחד, כבר הגענו למצב שכיף לחבוט בממשלה ובעומד בראשה - ובצדק מוחלט. מצד שני, התכנית הזו נותנת אופק כלכלי לשנה הקרובה לחלק גדול מנפגעי הקורונה.
זה לא סוד שהעיסוק שלי בענף התיירות קיבל את הפגיעה הראשונה והקשה ביותר של הקורונה. גם כשיתירו הופעות של 250-500 איש, ענף התעופה והתיירות עוד ילקק את הפצעים שנפערו בדיוטי פרי.
דווקא בשל כך, אשתדל להביט על המעלות ועל החסרונות של התכנית הכלכלית שפורסמה.
הטוב
לראשונה מאז פרוץ המשבר יש לעסקים אופק כלכלי ובטחון תזרימי. התכנית מעביר את רוב העסקים שנפגעו ואת רוב העצמאים שנפגעו מעידן של חוסר וודאות לעתיד, לעידן בו הם יכולים לתכנן תזרים שיתן להם אפשרות לשרוד ולעבור את המשבר.
ועל כך, שאפו לממשלת ישראל.
הרע
תמיד יש את אלו שלא נכללים בתכנית וזה מאוד רע עבורם, אבל יש בעיה יותר גדולה באלו שנכללים בהמוניהם בתוך התכנית, ואלו העובדים שיצאו לחל"ת.
ממשלת ישראל אומנם נתנה אפשרות למשוך את החל"ת לשנה קדימה, אבל יצרה כאן בעיה כפולה גם לעסקים ששחררו את העובדים וגם לעובדים עצמם.
אלו חסרים ידיים עובדות, ואלו יושבים בבית מובטלים חסרי מעש.
לו השכילה הממשלה היתה נותנת לעובדים את אותו סכום, תוך התחייבות להגיע לעבודה ב50% משרה, וכך היו שניהם יחד מתכננים את החזרה לשגרה תוך יעול המערכת.
למשל: חברת תיירות יכולה להשלים מעבר לדיגיטל, לפתח קשרים מול לקוחות בישראל, לפתח קשרים מול ספקים בחו"ל וכדומה.
כל זה לא יקרה כשעובד יושב בבית, ולבוס אין יכולת או רצון להחזירו לעבודה.
המכוער
יש משהו מאוד מכור בהתנהלות של הממשלה.
א. הצעדים הכלכליים הללו היו צריכים להגיע לפני חודשיים, לא אחרי שאלפי עסקים ועצמאיים הרגישו מבוזים ומושפלים.
ב. לפני שבוע עמד שר הבריאות והודיע על שורה של צעדים מגבילים. צעדים אלו פגעו קשות בעסקים ובעצמאים והגבירו מאוד את הזעם כלפי הממשלה.
טוב הייתה עושה הממשלה אם היתה מאחדת את ההודעות, ויחד עם ההודעה על ההגבלות היתה מודיעה על צעדים שיאפשרו אופק כלכלי לנפגעים.
ג. כמו תמיד יש את אותם עסקים ועצמאים שנפלו בין הכסאות ולא נכללים בשום קריטריון. לאלו יש צורך פתוח מוקד מיוחד אליו יוכלו לפנות בעלי העסקים ולהצביע על כשל בקריטריון, ולתת לקבוצת רואי חשבון תקציב מיוחד לאלו.
גם להם לא מגיע ליפול