הרבה מלל, כולל פה ב'כיכר השבת', נשפך על ברבריות של שוטרים ועל החלטות המפלות לרעה חרדים. ובצדק. ויש להמשיך בזה. אך במקביל - ואין בכך כל סתירה - מפחיד לראות כמה השיח אצלנו, בציבור החרדי, הופך להיות נשלט בידי אספסוף.
אירועי אמש והלילה (ראשון), כמשל: בשכונה איקס, 'קרית בעלזא' לצורך הענין, נמנו כך וכך נשאי קורונה. הדבר הוביל להטלת על המקום, כאשר החלטה זו ודומותיה נתונות תחת ביקורת קשה, ויתכן אף מוצדקת. רבים תוהים בזעם, מדוע על דרום-תל אביב לדוגמה לא הוטל סגר שכזה.
ואכן, אין ספק שבקרב דרגי קבלת ההחלטות שורר מיני כאוס, וההכרעות היוצאות מתחת ידיהם לוקות לא אחת בחוסר תבונה משווע, בלשון המעטה. בהקשר החרדי, צודקים לכאורה הטוענים כי ישנה 'יד קלה על ההדק'.
כשל אי-הקמת ה'מלוניות', בכמות ובמהירות הנחוצות, זועק לשמים: במקום שיהיה מקום, אליו יפונו נדבקי הקורונה, סוגרים אותם יחד עם בני משפחותיהם בשכונתם, והופכים כך בוודאות את הדירה הקטנה ל'מדגרה' נגיפית מזורזת.
אך מה בין כל אלו, ועוד טענות רבות ומוצדקות, לפריצת המחסומים ההמונית שנעשתה אתמול על ידי מאות בני אדם, כצעד מחאתי על החלטת הסגר השגויה לטעמם? האם אזור שיש בו חולי קורונה רבים צריך להיות פתוח לתנועה חופשית? מאין נובעת המחשבה כי יש לתרגם כעס מובן על התנהלות המדינה ומוסדותיה לאנרכיה כללית?
זהו שלא במחשבה מדובר, אלא בפעולה אמוציונלית, שגויה ומזיקה. התסכול הכואב, הופך חיש מהר ללבה רותחת שעולה על גדותיה ומשפריצה לכל עבר. וכך חמומי מוח היו לפנים הבלתי-רשמיות של הציבור העדין והמוסרי ביותר בעולם.
לא את השוטרים ואת משרד הבריאות אתם 'דופקים', חרדים יקרים, אלא את עצמכם. הקפדה יתרה על ההנחיות, בדגש על עטיית מסכה, איסור התקהלויות ועריכת בדיקות קורונה - היא הפעולה שתעזור לכם ולכולנו.
כשמפגינים, מסירים מחסומים ופורצים סגרים על אוכלוסיה חולה, אל יתפלא איש כי מתחזקת הסטיגמה הפושעת על כל החרדים, כביכול הם מפיצים מחלות, כפי ש'טובי' האנטישמים בכל הדורות נהגו להטיח ביהודים.
כי הפעם, כמה מצער ומביך, זה בדיוק מה שעשה הקומץ הזה: הפיץ את הנגיף.