בפרק הראשון חשפנו מקורות שלטענתם היה ניסיון רצח שנעשה לראי"ה קוק זצ"ל בידי קנאי ירושלים, בהקשר לשלושה אירועים חמורים, בו הותקפו רבנים ואדמו"ר בידי מתנגדיהם. אירועים אלו לא הגיע בחלל ריק, אלא היו פרי הסתה מתמשכת.
בפרק השני, נחזור בשעון הזמן לשנת תרפ"ט, לאחר הפרעות בחברון, תלמידי ישיבת סלבודקא עברו לירושלים, שם מתברר שלא חיכתה להם קבלת פנים...
על הסבל הרב של ציבור בני התורה מהקנאים בירושלים, כבר הזכיר רבי דב כהן (חמיו של רבי יהודה עדס) בספרו "וילכו שניהם יחדיו" (בהקדמתו הוא מודה לגר"א חדש ולעוד גדולי ישראל שסייעו בעדו במקורות לספרו), לאחר פרעות תרפ"ט הוא כותב על התבססות ישיבת חברון בירושלים: "והישיבה התקבלה 'כמעט' ללא עוררין", ובהקשר זה הביא ציטוט (וצילום) מספר "מסעות ירושלים" שנכתב מפי מקורבו של האדמו"ר ממונקאטש, ר' משה גולשטיין שקיבל הסכמה מכל רבני ודייני מונקאטש שהספר הינו אמין לחלוטין.
בספר "מסעות ירושלים" מכנה כ"ק הרבי ממונקאטש את הראי"ה קוק ורמ"מ אפשטיין בתיאורים מזעזעים לחלוטין! (נתנצל בפני הקורא הישר על הבאת דברים אלו, הכתבה נכתבה בהתייעצות גדולי ישראל שליט"א, שחרדו על מעשי הקיצונים אמש, ורצונם שהקוראים יבינו שבכל דור ודור עומדים נגד גדולי ישראל, קנאים שכל רצונם הוא לעורר מחלוקת, ובכך להרחיק את בנית בית המקדש השלישי).
וכך נכתב בספר מסעות ירושלים: "בהיות רבינו שליט"א בתוככי ירושלים באו אליו גדולים חקרי לב מהרבנים החרדים שם ליהנות ממנו עצה ותושייה כדת מה לעשות ע"ד ישיבת סאלבאדקע שהיתה מלפנים בחברון ואחרי הפרעות והשחיטות ר"ל נעתקו משם וקבעו ישיבתם בירושלים והמה רובם ככולם (אם כי למדנין המה) הולכים קצוצי פאות וזקן ומגדלי בלוריות ורגילים לזה ממדינתם ובהיותם בחברון שאין שם ישוב חסידים מהאשכנזים כ"כ לא הזיקו לאחרים משא"כ פה בקרתא דשופריא עיר מלאה חכמים חסידי עליון ירעו וישחיתו לנו ולבנינו ותלמידי ישיבותינו שילמדו מהם ח"ו בדמותם כצלמם.
"רבינו בשמעו את כל התלאה הזאת הלך להתייעץ עם הסבא קדישא הרב מהרש"א [הרב אלפנדרי, אותו חשב הרבי ממונקאטש למשיח. י"ש] אם להרעיש עליהם כעת אחרי שנמלטו על נפשם מהפראים וכו'. והוא השיב בחכמת שלמ"ה אשר בקירבו כי יש לחוש בעודם בחמימות מהרוגי חברון שנשחטו גם מתלמידי ישיבתם (בתוכם יראי ה' הי"ד) ואם ירעישו עליהם יכנסו תחת כנפי אותו האיש קוק וכל משרד הרבנות הציונית שר"י, ועי"ז יתרבה חילם כי ישיבת סלאבדקי מפורסמת בעולם והראש מתיבתא שלהם מפורסם ללמדן, ע"כ שוא"ת עדיף כעת.
"ועוד הסביר במתק לשונו הקדוש באמרו כי זה הרב שלהם משה מרדכי (עפשטיין) אם כי הוא למדן, אבל אוהב ממון מאוד. וגם קוק כמותו בזה, וע"כ מקנאים זל"ז ופירוד לבבות בינותם אמנם כשיצא כנגדם כבוד הדר"ג בגלוי כראוי להן עוד בהיותו פה עיה"ק. אז יגרום הנצחון של ראש הסלבאדקאים להתחבר לקוק וסייעתו ונוסף גם הוא על שונאנו, וגו' ואין כדאי כעת. וכשאני לעצמי כשבאו תלמידי סלאבדקא לביתי לדבר ד"ת וראיתים בלי זקן ופיאות ומגדלי בלורית.. כי הם באמת מחריבי קרתא קדישא. וכן יעשה גם הדר"ג להזהיר לאנ"ש.. להתרחק מישיבתם, אבל לא לצאת עתה בקול רעש מטעם הנ"ל..", עד כאן הציטוט מהספר.
ראוי לציין שזה ממש ההיפך מאיך שאדמו"ר האמרי אמת מגור התרשם מהרב קוק, כי כשכתב מכתב אחרי שנפגש עמו כתב "הרה"ג קוק הוא איש האשכולות בתורה ובמידות תרומיות וגם רבים אומרים שהוא שונא בצע".
את האירועים הפשוטים של הפשקווילים כנגד הרב קוק, זה הס מלהזכיר, לפניכם מודעות של גדולי ישראל (בד"צ ירושלים בראשות הגאון הרב צבי פסח פראנק - סבו של הגר"ד כהן ראש ישיבת חברון) כנגד אותם חבורת צ'אלמרים, בהם מנדים ומחרימים את רבי עמרם בלוי וחבריו.
ע"פ הסיפורים הנ"ל רואים ודאי שהקנאים פעלו על דעת עצמם וללא הכבוד הגדול שרבם הרב זוננפלד רחש לרב קוק, וכפי שמוזכר בספר "בתוך החומות" על אחד מקנאי ירושלים, ר' מאיר הלר סמינצר, שפחד שכשהרב קוק יגיע לירושלים הוא ייפגש עם הרב זוננפלד ויגיעו לפשרה, ולכן בתחבולות שונות ומשונות גרם לביטול הפגישה כי לא סמך על דעת רבו. כך היו אותם קנאים דאז שהשתמשו בדמות הגרי"ח זוננפלד כבובה בעלמא למעשיהם הנפשעים.
ונסיים בדברים שכתב מרנא הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמה להעמק דבר: "דור עקש ופתלתל... מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו".
בעז"ה שישרור שלום בין המחנות של בני התורה בארצינו, ונזכה בבנין בית המקדש, והגעתו של משיח בן דוד אמן כן יהי רצון!
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון ומרצה, המתמחה בהיסטוריה התורנית של ארץ ועם ישראל, מדריך ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
