על הפנקס הדהוי שהחזיק בכיסו והספרים הרבים שתרם לבתי הכנסיות, המגבות שהוא היה נוהג לכבס באין רואים, ונסיעתו השנתית לבית הקברות המסתורי
במהלך חייו הקצרים של איש החסד הרב רפאל שינפלד ז''ל הוא הספיק לעשות הרבה, ואולי אפילו הרבה מאוד, מעשי חסד רבים הוא עשה כשאת רובם הוא מסתיר מעיני ההמונים, פעולותיו הכבירים התעטפו בשתיקה רועמת, כי הענווה הייתה אחת מידותיו הבולטות.
כעת במהלך ימי ה'שבעה' על פטירתו הפתאומית, חבריו, מכריו וידידיו מגלים טפח מחייו רווי ההוד, וחושפים לראשונה סיפורים ממעשיו הכבירים, סיפורים שלא סופרו עד היום, וספק גדול אם היו נשמעים אי פעם, לולא פטירתו שהיכתה בתדהמה את כל מכריו וידידיו.
קרן עזרה למשפחה הוקמה עוד בימי השבעה - כנסו והשתתפו>>
שותפיו למעשי החסד מספרים על אינספור מקרים בהם נדרש רפי לעזור בחסד של אמת, במקרים רבים למשפחה האבילה והמוכה לא היה די יכולת לשלם את ההוצאות המרובות הכרוכות בדבר, אבל רפי כמו תמיד בשתיקתו האצילית היה עושה את מעשה החסד עד תומו כשגם את הוצאות הטהרה והתכריכים הוא היה משלם מכיסו הפרטי כשהכל נעשה מתוך שמחה ומאור פנים, כי מעבר למעשי החסד הכבירים שלו הוא היה בעל לב נדיר, חד בדרא ממש.
עשרים ושש שנים אחורה. בחור צעיר בשם מיכאל גוטווין אחד שהפך לימים לאחד מפעיליה הבולטים של ארגון זק''א קיבל לראשונה אמבולנס של הארגון, בהתרגשות הוא חייג לידידו הרב רפי שינפלד וסיפר לו כי הוא קיבל אמבולנס חסד דבר שיוסיף רבות לפעילות החסד בעיר התורה והחסידות - בני ברק, רפי שנהנה למשמע הבשורה אמר לידידו "יש לי בשבילך עוד הערב משימה של מעשה חסד כביר ועם זה תחנוך את האמבולנס החדש", מיכאל החל לתחקרו במה דברים אמורים אך רפי מילא את פיו מים "תתקשר אלי הלילה ונדבר", כך רפי.
ואכן, בשעות הלילה חייג מיכאל גוטווין לרפי, רפי ענה במהירות ואמר לו להגיע לחנות ספרים מסוימת ברחוב ברטנורא בעיר, הפליאה גברה אז שבעתיים, מה לאמבולנס בחנות ספרים, אבל על רפי לא שואלים שאלות.
"הגעתי לחנות הספרים" מספר בקול נרגש מיכאל גוטווין "אני רואה את רפי סוחב ארגזים שלמים עמוסים בסידורים וחומשים, ואז הוא מוציא פנקס קטן ודהוי מהכיס ואומר לי, 'אתה רואה את השמות הללו, תתחיל לרשום את השמות המופיעים כאן על גבי הספרים', וכך אני עובר ספר ספר ורושם את השמות פלוני בן פלוני וחוזר חלילה".
"בשנייה שסיימתי" ממשיך מיכאל לספר "אומר לי רפי 'סע', יצאנו לדרך, תחילה עצרנו בשטיבלא'ך 'איצקוביץ' שברחוב הרב שך, רפי ירד והניח שם שני ארגזים, משם המשכנו לשטיבלא'ך 'בית הלל' רפי שוב יורד ומניח שני ארגזים, וכך המשכנו לכלל הבתי כנסיות המרכזיים שבעיר, מ'לדרמן' ועד 'בית הכנסת הגדול'".
קרן עזרה למשפחה הוקמה עוד בימי השבעה - כנסו והשתתפו>>
בסוף המסלול ביקש מיכאל מרפי ז''ל שיתן לו הסבר קצר מה בדיוק הם עשו הערב, רפי כדרכו ניסה להתחמק, אך מיכאל לא אמר נואש, לאחר שכנועים רבים סיפר רפי כך; "אחרי כל מעשה חסד שאני עושה, אם זה קבורה, לוויה, טהרה או שאר דברים, אנשים דוחפים לי לכיס כמה שקלים, 'טיפ' מה שנקרא, בכל פעם בסיום לוויה הייתי רושם את שם הנפטר בפנקס ולאחר ימים ארוכים כשהצטבר בכיסי סכום כסף שיש בו ממש, החלטתי לקנות עם זה סידורים וחומשים לבתי כנסיות, כשעל כריכת הספר הייתי רושם את שמות הנפטרים בהם טפלתי".
גוטווין שמספר את דבר המעשה חותם בהתרגשות ואומר "הסיפור אמנם היה לפני עשרים ושש שנים אך אני זוכר את זה כאילו זה קרה היום, סיפור אחד שהותיר בי רושם עז עד לרגע זה". מעשי החסד של רפי היו רובם ככולם נעשים בשקט ובצנעה, פרט הוא וקונו לאיש לא היה מושג על פועליו הכבירים. איש חסד ברמ''ח אבריו ושס''ה גידיו. איש חסד במלוא מובן המילה.
סיפור נוסף ומסעיר לא פחות מספר אחד מתושבי 'רמת אלחנן', לדבריו הוא הכיר משפחה שהיה שם 'נפל' לא עלינו, רפי הגיע במסירות ויצא לקבור את ה'נפל' וכנהוג לא סיפר למשפחה היכן הוא נקבר. שנים רבות לאחר מכן ברגע של מנוחת הדעת סיפר רפי לאבי המשפחה כי בכל פעם שהוא עובר במקום הקבורה הוא אומר פרק תהילים, ולא זו בלבד אלא בכל שנה בתאריך הקבורה הוא נוסע במיוחד לקבר בכדי לומר פרקי תהילים. תושב רמת אלחנן שסיפר את הסיפור המדהים אומר כי כזה היה רפי מעבר להיותו איש חסד הוא היה איש שכל כולו 'לב', הלב הרוחני והרגש האין סופי שלו הביא אותו למחזות נעלים וכבירים.
פעילויות החסד לא הסתכמו בציוד לבתי אבלים ובהתנדבות בזק''א, אלא בכל שעות היממה הוא היה מוקף בחסד, מכריו מספרים כי באין רואים הוא היה דואג לכבס את מגבות בית הכנסת המרכזי של 'רמת אלחנן', הוא התעקש שאף אחד לא ידע מכך, ולא רק זה אלא כל דבר שהיה צריך תיקון בבית הכנסת רפי היה מתקן, ככה, בפשטות, בענווה, באין רואים.
הסתלקותו הפיתאומית גדעה באיבה איש של חסד, ובעיקר איש עם לב רחום. איש שכל כולו היה למען השני כשלעצמו לא השאיר מאומה.