מכירים את ההודעות האלו שנוחתות בתיבת המייל ומבטיחות: "ההודעה הזו תביא לך 10,000 דולר"? ובכן, גם אם אתם למודי אכזבות, הטור הבא באמת יכול לחסוך לכם מאות אלפי שקלים(!). לא רק לכם, אלא גם לכל האנשים שאתם באמת אוהבים. זה תלוי בכם.
סתם בשביל הרושם, בואו רגע נדבר על יגאל הורביץ. שר האוצר שנבחר להתמודד עם האינפלציה הכלכלית של ישראל בתחילת שנות ה-80. אלו היו שנים נוראות. הכלכלה התרסקה. הכסף הישראלי איבד ערך. חבילת במבה אחת עלתה אלפי שקלים.
הורביץ הגיע לתפקיד, מיד אחרי שהשר הקודם שמחה ארליך התפטר. ארליך הותיר אחריו ירושה נוראית. גרעון אדיר וכלכלה מדורדרת. הורביץ המסכן היה זה שנאלץ להתמודד עם ההשלכות. והוא התחיל לעשות את מה שכל אדם שפוי עושה כשאין לו כסף: מפסיק לבזבז.
וכך הוכתר האיש היקר הזה בתואר - "יגאל אין לי". וזאת על שם צמד המילים שהיו חביבות עליו, כתשובה לכל בקשה תקציבית: "אין לי". תשובה לא רטורית, אבל ברורה ובעיקר מתסכלת את הח"כים הרעבים. בסוף, כמו שאפשר לשער, גם הוא נאלץ להתפטר. אבל בציבוריות הישראלית, הוא השאיר מטבע לשון אחד חשוב. "מטורפים, רדו מהגגות".
עד כאן שיעור ההיסטוריה. מכאן נעבור להווה וניקח איתנו את המשפט החשוב של הורביץ: "מטורפים, רדו מהגגות!"
מי המטורפים? ובכן, כולנו! כל מי שמוציא מהארנק כסף שאין סיכוי שיהיה לו.
בעשרות השנים האחרונות, הרגלנו את עצמנו - בכל שכבות הציבור החרדי - שיש רגע אחד בחיים שבו אנחנו זונחים את כל כללי ההיגיון הלוגי שלמדנו בכיתה א', ומתנהגים כמו עוורים. תרגיל הבסיס הראשוני גורס ש: 90(-) = 10-100. או במילים: מינוס תשעים. [לטובת מתנגדי לימודי הליב"ה, נשנה גם בלשון המשנה ב'הגוזל עצים': "אִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשְּׁבָח", הרי ש'המוציא' הופך ל'בעל חוב'].
ושלא יהיו טעויות. בכל תחום אחר הציבור החרדי הוא הצרכן הכי חכם שיש. משפחות שלמות עם עשרה ילדים ויותר, מצליחות לשרוד חודש שלם באמצעות מלגה של אבא מהכולל, ובעוד תוספת של אמא מהבית ספר. איך זה עובד? דרך החיסכון וההתנהגות השפויה. המשפחות הללו ממעטות ברכישות בגדים. מסתפקות במועט. לא טסות לחופשות, וכן עורכות השוואות בין המחירים.
בקיצור מתנהלים בהיגיון. בצורה שמעוררת השתאות.
כל זה טוב ויפה, עד לרגע אחד שבו הכל נגמר. יודע את זה כל ילד במגזר: חתונות הילדים.
פתאום כשזה מגיע לשלב הזה, ההיגיון הכלכלי של "אין לנו מספיק" נגמר. יהודים של צורה מוצאים את עצמם דופקים על דלתות, אוספים כסף. יהודיות של משפחה, לוקחות על עצמן עוד ועוד עבודות. כל הכללים של 'הסתפקות במועט' נזנחים, לטובת העיקרון הקדוש של "אנחנו לא אחרת מכולם".
והכל בשביל מה? הכל בשביל שלוש וחצי שעות של ריקודים באולם שמחות, עם אוכל לא-משהו, עם תזמורת של ארמון אצולה אירופי מהמאות הקדומות ובעיקר עם לבוש יקר שגם בפורים הוא מכביד מדי. שלוש שעות של ריקודים בלי-קצב, של בחורים צעירים שרים את אותם ניגונים ששרו אתמול ושישירו מחר.
בשביל הכיף הזה, שאחרי שלוש שעות מתפוגג, הורים חרדים יצטרכו לשנות את חייהם: יהיו אבות שיאלצו לעזוב את הכולל, אמהות שישטפו חדרי מדרגות, ילדים שיאבדו את החום המשפחתי - והכל למה?! לשם מה?!
ולא, המילים הללו לא באות להטיף מוסר, או להוסיף ביקורת על הציבור הכי טוב וקדוש בעולם. להפך, הן באות להציע מבט. אנחנו מצויים ברגעים היסטוריים! יש לנו הזדמנות אדירה לחולל שינוי. הזדמנות של כמה שבועות לשנות את ההיסטוריה! יש לנו הזדמנות לחסוך לנו עצמינו, להורים שלנו ולילדים שלנו מאות אלפי שקלים!!
עכשיו, במוצאי קורונה, נגמר התירוץ של "אף אחד לא מסכים להיות ראשון". החתונות הראשונות כבר התרחשו. עשרות זוגות מאושרים ומחותנים משוחררים – צועדים ברחובותינו. הם חיתנו בחצרות, בבתי כנסת, בחניונים ובכל מקום שבו נכנסים עשרים משתתפים, ותתפלאו, שום דבר לא קרה. הקידושין חלו. התמונות צולמו והריקודים נרקדו.
אדרבה, בכל חתונה שכזו בולט החותם האישי, השמחה המיוחדת של המשתפים הקרובים, ומרחוק מלוות אותם ברכותיהם של כל אלו שלא נאלצו לטרוח מרחוק רק כדי "לומר מזל טוב" ולברוח בחזרה הבייתה ולהתלונן שנמאס להם מהמחויבות. אלו שהגיעו לשמוח איתם, היו אלו שבאמת חשובים להם. בלי ילדים ובלי קשקושים מיותרים.
ריבונו של עולם, למה שלא נמשיך את הטוב הזה?!
דווקא עכשיו, כשאלפים מאיתנו יצאו לחל"ת ועוד אלפים ספגו נזקים אדירים, הגיע הזמן לעצור את הטירוף.
אל תצפו שהעסקנים יעשו זאת בשבילכם. רובם הגדול טרוד עכשיו בפתיחת עוד ועדת קבלה לסמינר, או בדאגה לגיוס חתימות נגד עוד מישהו. ואגב, הם האחרונים שיוותרו על האירועים הללו, שהפכו לנשף מביך של יח"ץ, שבו אין חתן ואין כלה, רק אבא מחותן שמצטלם מחובק עם חבריו ה'ידוענים' ומפרסם 'גלריה' בכל במה אפשרית.
אז מהם לא תבוא הישועה. רק מאיתנו.
זאת ההזדמנות שלנו. החתונות הראשונות שיתקיימו בשבועות הקרובים שאחרי הקורונה, הן שיקבעו את ההיסטוריה.
זוהי קריאה אחרונה למתחתנים ולמחתנים בשבועות הקרובים. להורים ובעיקר לחתן ולכלה הטריים. אתם אוהבים את ההורים שלכם? את דואגים לרווחה שלהם? או שבשביל ארבע שעות, אתם חושבים שהחיים שלהם חייבים להשתנות?
זה הרגע לבוא הבייתה. לעמוד מול אבא ולומר: נכון, את האחים והאחיות שלנו חיתנתם בצורה אחרת. אבל אנחנו מבינים, העולם השתנה. אנחנו נשמח הרבה יותר אם לא נצטרך בעוד כמה שנים לכנס את כל המשפחה בשקט-בשקט מאחורי גבכם ולנסות לחשוב איך מצילים אתכם מעיקול דירה ומקריסה טוטאלית.
נערוך את השמחה שלנו בצורה הרבה יותר משפחתית, הרבה יותר שמחה והרבה יותר זולה.
תחשבו על זה. עוד חמש שנים, ביום הנישואים שלכם, כשאף אחד סביבכם כבר לא יזכור את התאריך, אתם תהיו גאים. הצלתם מאות משפחות. תרמתכם 'הכנסת כלה' לאלפי זוגות. שיניתם את ההיסטוריה.
מזל טוב! דורות ישרים מבורכים ומאושרים!
- הכותב הינו היסטוריון ועורך המשנה במגזין 'משפחה'