אהבת ישראל • צפו בשיעורו של הרב אהרן לוי

לראשונה ב'יום הזיכרון', גדולי התורה והרבנים בשיעורים מיוחדים וחשובים על אחדות ואהבת ישראל.

שיעורו של הרב אהרן לוי:

אנחנו מצויים בימי ספירת העומר שבהן אנחנו אמורים להעצים את ההנהגות שלנו במצוות שבין אדם לחבירו, וכאן הייתי מבקש להציג שאלה:

>> הצטרפו כאן ועכשיו לאמירת תהילים לזכר הנופלים <<

לא פעם אנחנו רואים שיש אנשים שמדקדקים מאוד במצוות שבין אדם למקום, מגיעים בזמן לתפילה, מתפללים מילה במילה, מפרישים צדקה מממונם ומעשרים את הכסף שלהם, מעשרים גם דברים שיש להם הכשר מהודר, אבל למרות הדקדוק המבורך שלהם במצוות שבין אדם למקום - שמעיד על כך שהקב"ה נמצא בחיים שלהם, כשאנחנו בודקים בהנהגות שלהם בין אדם לחבירו, אנחנו מגלים שיש חוסר איזון, אין הלימה בין הדקדוק במצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו.

והשאלה היא, למה?!

הרי לא ייתכן שמדובר באנשים שאין בהם יראת השם שהרי במצוות שבין אדם למקום הם מאוד מדקדקים, אז אם בכל זאת יש להם יראת השם בלבם - למה היא לא באה לידי ביטוי גם במצוות שבין אדם לחבירו?

והתשובה, הבנה של יראת השם. הרמח"ל מלמד אותנו בספר מסילת ישרים שיש שלושה סוגים של יראה. יראת העונש, יראת הרוממות שבאה בעקבות האהבה שבאה בעקבות החכמה, ויש יראת החטא.

כשאדם עובד את השם מיראת העונש הוא נמצא בפחד נורא, הםחד הזה כמעט משתק אותו, הוא פולש לכל האברים שלו והוא עסוק רק בדבר אחד - בלא להיכשל, בלא לחטוא, בלעשות את המצוה בדיוק כמו שצריך. כשאנחנו עסוקים באיך לא להיכשל, אנחנו לא מרגישים את הסביבה שלנו, אנחנו עסוקים בעצמנו ובקדוש ברוך ברוך הוא. כשאדם עסוק בעצמו ובפחד שממלא אותו, הוא פחות רואה את הסביבה שלו, הוא פחות מדקדק בהנהגות שאדם מחויב להנהיג את עצמו כאשר הוא פוגש את הסביבה, הדבר לא בא מזלזול אלא להיפך.

אם אנחנו רוצים מצד אחד לירא את השם ומצד אחד לא לשכוח את הסביבה, כותב הרמח"ל שהיראה זקוקה לחכמה. ולמה צריך חכמה ביראה? כיון שכאשר אדם עסוק ביראה היא יכולה להסתיר ממנו את הסביבה שלו, כדי שהיא לא תהיה מוסתרת ממנו - הוא זקוק לחכמה.

בשביל להגיע לאהבת השם צריך חכמה. כשאנחנו עובדים את הקב"ה מתוך יראת העונש אנחנו בדרגת סיכון, אבל אם נזכה לעבוד את הקב"ה מתוך אהבת השם, האהבה שלנו לבין אדם למקום תחייב אותנו לדקדק במצוות שבין אדם לחבירו.

כשאנחנו אוהבים את הקב"ה, אנחנו מדקדקים גם במצוות של בין אדם לחבירו ולא רק במצוות של בין אדם למקום.