העזיבה של ליצמן // מנחם גשייד נפרד

בזמנו, משרד הבריאות לא היה מהמשרדים הנחשקים בלשון המעטה. נציג מפלגת הגימלאים היה השר הפורש. רבים מקודמיו ראו במשרד קרש קפיצה. מעטים עשו בו חיל. ליצמן לקח את התפקיד ברצינות רבה.

ברמה האישית האמנתי רבות ביכולותיו של המשרד על זרועותיו לסייע לאזרחי ישראל. כיום, עוד לפני עידן הקורונה ובוודאי שבעיצומו המשרד הפך לאחד מהמשרדים המובילים, והצורך בקברניט מוביל ורציני ברור לכל.

הודעתו של השר ליצמן על עזיבת המשרד גורמת לרחש בחש סביב שאלת איוש התיק. האם יהיה זה בנט? אחד מבכירי הליכוד או שכחול לבן שדרשה את התיק טרם חתימתה על ההסכם תחזור לדרוש אותו ותוותר על תיק בכיר או שני תיקים בינוניים עבורו תוך שהיא מציעה למנות מינוי מקצועי כשר.

האם השר הבא חייב להיות פרופסור או שדווקא פציינט של המערכת שמכיר אותה היטיב מהעמדה האחורית של הדלפק? שאלה טובה.

מה שברור שלעת הזו, יהיה זה שר מאיזה מפלגה שלא תהיה, המשרד אינו יכול להיות בשום אופן סידור עבודה או פיצוי לאישיות פוליטית. הוא חייב להינתן למי שרואה בו שליחות אמיתית. לאחד שאיכפת לו; מהרופאים המסורים, מצוות האחיות / האחים והסיעוד ולא פחות ( ואולי בעיקר) מהחולים. למעשה זה היינו הך משום שלצוות הרפואי איכפת מהחולים ומסבלם. רובם המוחלט אינו הופך להיות אמיד וודאי שלא עשיר מהעיסוק במקצוע. הם רואים בכך שליחות.

מערכת הבריאות בישראל היא מהטובות בעולם. הפניית משאבים לפיתוחה הוא רק אחד מהכלים הנדרשים לשגשוגה. ישנם עוד פרמטרים רבים הנדרשים בכדי להמשיך להצעידה קדימה לטובת האזרחים.

בימים שבהם מתפרסמות מדי כמה שעות טבלאות עדכון על מספר הנבדקים, הנדבקים, הנשאים, החולים, המונשמים ואלו שכבר לא.... חייבים לזכור שגם בימי שיגרה מאחורי הנתונים והמספרים שאינם מתפרסמים חדשות לבקרים - עומדים חולים ובני משפחות המשוועות לעזרה ועיניהם נשואות לצוות הרפואי המסור שלעיתים גם הוא עומד חסר אונים לנוכח אילוצים שהוא נקלע אליהם שלא בטובתו.

השר הבא (וגם המנכ״ל) צריך להיות כזה שרואה את הלובן בעיניים של החולה המבוהל, שחש את פעימות ליבם של בני משפחתו, שרואה בצוות הרפואי שותפים נאמנים, שחושב בראש ובראשונה על האנשים ורק אחר כך על הטבלאות והכותרות. היימצא כזה?