אב"ד כלי חמדתה // הרב חננאל סהר

מהפן ההלכתי ומהפן המחשבתי ולכך שמו יקבנו ׳לאידך גיסא׳.

היום יום ה׳ ערב ראש חודש אייר י״ד למטמונים,

בסיומם של ימי השבעה,

כעשרה ימים לאחר הקבורה,

ויום השנה החמש עשרה לפטירת רעייתו הראשונה הרבנית אסתר ע״ה.

אשר עזרתו בחיים הייתה למעלה מארבעים שנה ואיתה זכה להשיא את כל ילדיו.

אציב מצבת גלעד ואלון בכות

לקצות דרכיו והנהגותיו

נעז ונאחז בשולי אדרתו - אדרת אליהו.

בצערי כי רב, לא הכרתי את הרב זצ״ל ברוב ימי חייו,

בשנים האחרונות התקרבתי לאורו,

לעיתים מזומנות בחגים ושבתות, הסבתי על שולחנו,

שמעתי דברי תורה בהלכה ובאגדה, מפי קדשו,

ואף להכנס תחת החופה, זכיתי על ידו.

אספר רק מה שראו עיניי,

בשנותיו האחרונות אחרי מלאו לו שבעים,

וכן מה ששמעתי מבני המשפחה היקרים,

רעייתו הרבנית הכבודה חנה תיבדל לחיים ארוכים,

בניו חתניו גדולי התורה ונכדיו חביביו הי״ו לאורך ימים טובים.

אמרו חכמינו ז״ל ששלושה עמודים לו לעולם ועליהם הוא עומד,

וצדיק יסוד עולם (משלי י כה) לפי שהוא התומך ומעבה עמודי עולם אלה.

על התורה

העובר בין בתרי ספריו, צופה הוא בבנאי מומחה הבונה בנין אב,

נדמה הוא הרב כלוחם אמיץ, אשר כליו חגורים לו על ירכותיו,

לבו כלב הארי ומוחו מפליא לעשות, ואין הוא חת מפני כל,

עוסק הוא בחמורות שבסוגיות, ובמורכבות שבבעיות, בבקיאות ובעיון, באומץ וביראה.

ולעיתים דמותו כאחות רחמנייה, אשר נושאת בחיקה כאבי הזמן ותחלואיו,

רכב ישראל, ופרשיו!

על העבודה

לראות את הרב זצ״ל מגיע באשמורת הבוקר,

עטוף בטלית ועטור בתפילין, פניו מאירות ומראהו כמלאך האלוקים.

יום יום חשיכה כאורה יום חול ושבת חג ומועד למעלה משישים שנה!

ומתפלל הוא ומעתיר כבן המתחטא לפני אביו,

בנחת ובתחנונים ברגש עדין ובקול מרעיד.

בעברו לפני התיבה כשליח ציבור בימים הנוראים,

קולו שקט היה ועדין, אך חוצב להבות אש ובוקע לבבות איש.

ובסוף ימיו כשהיה חלש ותשוש עד למאוד,

היה מתפלל בקול רם במעט, להשמיע לאוזניו מילה במילה בהטעמה,

במתינות ובנחת,ועל אף חולשתו הרבה מעולם לא מיהר בתפילה,

קרה לא פעם ולא פעמיים שבסיומה של תפילה,

היה מרכין ראשו על השולחן מרוב תשישות וחולשה,

ואם ניצב היית שם, הבנת לאשורה את דרשת חז״ל:

׳ולעבדו בכל לבבכם, איזו היא עבודה שבלב, הוי אומר זו תפילה׳ (תענית.)