המגיפה שהובילה לכתיבת ספר ברוח הקודש

כמעט חודש של סגר וכבר נגמר לאזרחי ישראל חומרי הקריאה, בתחילה היה זה ערב פסח ואנשים לא משועממים כלל, שהרי הניקיונות אינם נגמרים אף פעם, ולא משנה מתי הותחלו, בט"ו בשבט, או בחנוכה.

אולם כעת אנו לאחר החג, והריני להציע תעסוקה נהדרת, והיא: כתיבת ספרים!

כבר הרחבנו על החיד"א שחיבר את ספרו 'שם הגדולים בהיותו בבידוד', ועל הסבא ר' יוזל מנובהרדוק שלמד שנה תמימה בסגר, אולם היום נחשוף על חכמים שקדמו להם, וניצלו זמנים של מגיפות לכתיבת ספרים קדושים.

אחד מהם היה ר' חיים בן בצלאל, אחיו של המהר"ל מפראג, למד בצעירותו אצל המהרש"ל, ובבחרותו למד בחברותא עם הרמ"א, לימים כיהן פאר בראשות ישיבה בעיר ווֹרְמְס, ואח"כ בקהילת פרידברג. בשנת של"ח (1578) ארעה מגיפה איומה בעירו, והישיבה התבטלה, חודשיים שלמים (!) ישב ר' חיים בביתו וכתב את 'ספר החיים' העוסק במוסר.

'בת קול' משמים על ציווי לכתוב ספר

בהקדמתו הוא מעיד על ה'מות שעלה בחלונו' ומודה לה' יתברך על בתו שהחלימה מהמגיפה, ומעיד שלא יכול לברוח מפני המגיפה, ולאחר שהתגלה אליו 'קול' שמצווה עליו לכתוב ספר, הרי הוא העלה את הדברים ע"כ הכתב. וכבר הרבי ר' העשל מאפטא העיד שספר זה נכתב ברוח הקודש!

בהקדמה נכתב כך: "כי עלה אז המות מחלוני.. גם בתי המהוללה ועוד נער אחד חלו בחולי ההוא וניצולו ברחמי הש"י. ונשארתי אז אני ובניי בתוך ההפיכה הגדולה ההיא. ודלתי סגרו בעדי כמעט שני חודשים מאין יוצא ובא. ולישב ג"כ בטל מדברי תורה חלילה, כי הוא חיינו ואורך ימינו.. והנה קול קורא אלי.. להעלות על ספר לזכרון. ובאתי אז במגילת ספר כתוב עלי פשטים ומאמרים טובים ונעימים בהם יתענגו ויטיילו כל עמוסי התלאות וימצאו גם הן מרגוע לדאגתם. על כן קראתי שם דברי האגרת הזאת ספר החיים".