1:
לקראת סוף קריאת התורה ששמענו היום, (הבעל קורא עמד למטה על הכביש וכל משפחה מהמרפסת שלה הצליחה לשמוע) התורה אומרת ״שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה׳ אלקי ישראל״.
הרמב״ם כותב ששלוש מצוות עשה נצטוו ישראל בכל אחד משלושת הרגלים, הראיה, שנאמר ״יראה כל זכורך״, החגיגה, שנאמר ״תחג לה׳ אלוקיך״ והשמחה, שנאמר ״ושמחת בחגיך״.
חובת הראיה היא שכל זכר מישראל יגיע ביום טוב הראשון של חג לעזרה של בית המקדש כדי לראות את הקב״ה ולהביא לו קורבן עולה ככתוב ״לא יראו פני ריקם״.
חובת החגיגה היא להקריב גם קורבן שלמים כשבאים לבקר את הקב״ה בחצר ביתו (העזרה),
וחובת השמחה היא להקריב עוד שלמים חוץ משלמי החגיגה והם נקראים ״שלמי שמחת חגיגה״ ככתוב: ״ וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלוקיך״.
2:
ידוע הדבר שכעת כשאין לנו עדיין את בית המקדש, כנגד קורבנות אנחנו מתפללים, וכנגד חובת השמחה אנו אוכלים בשר ושותים יין ומשתדלים לעשות את זה לא רק מהצד הגשמי כדי לשבוע, אלא גם מהצד הרוחני כדי לשמוח ולהודות לקב״ה על הכל וזה הכי קרוב לשמחה האמיתית שהיתה ותהיה בקרוב בבית המקדש.
וחשבתי לעצמי, מה עם חובת ה״ראיה״, מה אנחנו עושים כנגדה? איך אנחנו מנסים לתת לה תשובת משקל ראויה?
נזכר אני בשנים רבות שחגגתי את ליל הסדר מחוץ לארץ ישראל הקדושה, במקום לעלות לירושלים, ברחתי מארץ ישראל, במקום לבוא לבקר בביתו של הקב״ה, בחרתי לברוח ממנו הרחק.
הרהורים אלו תפסו אותי שוב באמצע ליל הסדר, קמתי מהשולחן ויצאתי למרפסת, הרמתי ראשי למעלה וצעקתי ״אבאל׳ה, אני מבטיח לך שיותר לא אעזוב את הבית שלך בשלושה רגלים״.
3:
הגמרא במסכת יבמות (סב:) אומרת: ״שניים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה״.
בהמשך אומרת הגמרא שכולם מתו מפסח ועד עצרת ממיתה רעה שהיא אסכרה.
למי שלא יודע, אסכרה היא מחלה קשה שהנגיף שלה תוקף את דרכי הנשימה. נשמע מוכר??
אז למה שלא ניתן את תשובת המשקל? בואו נרבה באהבת חינם, נחפש את המקשר במקום את המפלג, והנה הקורונה הביאה עימה הזדמנות טובה, אברכים בבני ברק מודים לחיילים על העזרה, חיילים שמתרגשים לקבל אין ספור מכתבי תודה וחבילות ממתקים מילדים צדיקים, קולות תפילות ושירה שבוקעים ממרפסות שלא מבדילים בין גוונים של שחור, צלילים שמתחברים ולא מבדילים בין אשכנזי לספרדי, מוסיקה שבתחילה יורדת לכיוון לובשי החאקי שעומדים על הכביש עם העיניים למעלה, עיניים שמעלות חזרה את התפילות שמגיעות ישר עד כסא הכבוד.
4:
קטונתי, אפילו מאד קטונתי כדי לדבר על הנושא הבא, אבל מרגיש אני שאין לי ברירה.
עשרות שעות של לימוד ושמיעת שיעורים על תקופה מיוחדת זאת הביאה אותי למסקנה שיהודי התפוצות צריכים לעלות לארץ ישראל וכמה שיותר מהר.
צריך להיות עיוור כדי לא לשים לב שכל סימני התקופה תואמים אחד לאחד לכל מה שניבאו נביאנו וכתבו חכמינו, וכדאי לקחת זאת בחשבון.
בתקופה מאתגרת זו של הקורונה יהודי העולם צריכים לדעת שבארץ ישראל יש הגנה מיוחדת שאין אותה בחו״ל, קחו בחשבון שבהמשך כנראה יהיו תקופות מאתגרות לא פחות ובארץ ישראל תהיו יותר מוגנים.
אחים יקרים, הרי במוקדם או במאוחר תהיו חייבים לעלות לארץ ישראל, למה שלא תעשו את זה עכשיו ובנחת, קשה לדעת מה יהיה בהמשך, בואו אלינו, יש פה מקום לכולם.
יש ציבור גדול וחשוב שסובר שעדיין לא הגיעה עת הגאולה ואסור לעלות לארץ, ואני אומר, כמה רמזים אתם עוד רוצים שהקב״ה ישלח לכם?? אם זה שקיבלנו ארץ משלנו לא הספיק, אולי הקורונה שולחת לכם רמז עבה שהגיע הזמן?? בואו אחים יקרים.
בברכת חג שמח ושבוע מקסים לכולם
עמירן דביר (הלוי)