הלכה – עשיו שונא ליעקב, רק שהשאלה מי הוא היעקב ומיהו העשיו...
כבר שנים שבארצנו הקדושה מתחוללת שנאה שהיא במקרה הטוב, כתהום מפריד בין הציבור החרדי לזה שאיננו חרדי, בכללם דתיים ציוניים ובטח כאלה שאינם דתיים כלל, ובמקרה הגרוע יותר עפים בליסטראות בעיקר מהצד... שהוא בעצם מכל הצדדים.
אף לא אחד ירצה לקחת את האחריות על השנאה המתגלגלת, יש שיאמרו ויחברו את העניין לדברי חז"ל, 'הלכה עשיו שונא ליעקב', משמעות המילה הלכה, שבאמת הלך עלינו, כי אין סיבה או הצדקה לשנאה כי היא סוג של מציאות שלא ניתן לשנותה, 'הלכה = חוק', אם תרצו 'עובדה' שיש להשלים עמה.
בימים אלו – ימי הקורונה, אני מוצא עצמי בקובנה שבליטא, בדרך לא דרך, כאשר אין יוצא ואין נכנס, אין טיסות ואין תזוזה בינ"ל, נמצא אני עם אשתי ובני הקטן, במועדון היהודי בקובנה אותו הקים המנוח היקר ר' וילי שטרן ז"ל, שנפטר לפני כשבועיים ממחלת הקורונה.
מועדון שמנוהל על ידי הרב משה שינפלד ואשתו רחלי במסירות אין קץ.
המועדון קם כדי לתת בית יהודי חם לסטודנטים ישראלים שמגיעים לליטא ללמוד ולעשות תואר ברפואה. הסטודנטים שוהים בליטא כ–6 שנים לפחות, חלקם נשואים, וחלקם לא.
יש ביניהם דתיים ובעיקר כאלה שאינם דתיים ואפילו לא מסורתיים.
מה שיש כאן בכמות גדולה, זו אחווה ואהבה בין יהודים, ממש לא משנה הסגנון, הלבוש, ואפילו לא הדתיות. אין שנאה כלפי כל יהודי ומוצאו – אין כאן את הכללים של קבלה לסמינר... להפך, כל יהודי הוא יהלום – פשוטו כמשמעו.
כולם עבור כולם, כן כן, הם בדיוק אלה שאתם מכירים מהארץ, ששונאים חרדים לתיאבון, רק שפה הם לא!
כולם מכבדים את כולם, ואם יש מישהו שלא כל כך, זה רק מפני שאיננו מבין שלבושו או לבושה לא כל כך מכבד, אילו רק היו יודעים – היו מכבדים גם בעניין זה מאד מאד.
יש כאן כאלה שזו להן פעם ראשונה שהם ראו מקווה בחייהם, אולי גם פעם ראשונה ששמעו על המצאות של חפץ כזה שנקרא 'מקווה'.
מה שמפחיד שהייתה כאן כזו שהקפידה ללכת למקווה, וכשחזרה לארץ עם בעלה לחופשה, בארץ היא כבר לא הלכה, רק כשחזרה חזרה לליטא ולמועדון, שבה גם לטבול במקווה – כי בארץ מקווה שייך לחרדים האלה, שזורקים אבנים, שלא נשמעים להוראות רופאים ומסכנים את הציבור, כאלה שהם אלימים וסוגרים כבישים מקללים וצועקים 'נאצים' נגד שוטרים בהפגנות, נגד הגיוס בבשאר הפגנות ושאר ירקות...
כאן הם יושבים מרותקים לכסאותיהם ושומעים לראשונה מהי יהדות, מאין הם באו ולאן הם הולכים, בארץ הם לא היו מעלים בדמיונם לחשוב על מושגים שכאלה ששייכים רק לחרדים.
חלקם הלא מבוטל משתתף בקבלת שבת ואפילו בתפילת ערבית וסעודת ליל שבת עם קידוש. פעם ראשונה בחייהם.
אט אט הבנתי והפנמתי – שבאמת עשיו שונא ליעקב, רק שהם האחים שלנו לא באמת עשיו.
שמתי את ראשי בין ידי וכמעט ושברתי אותו בחיפוש אחרי אותו עשיו האולטימטיבי, הרי אלו שבתוכנו שמחללים שם שמים ברבים, הם בטח לא עשיו, כי הם הולכים שחור לבן כמוני, ומתנענעים בתפילת 'שמונה עשרה' בדיוק בקצב שלי, אז הם בטח שלא.
אז מי כן?
באמת לא מצאתי את ידי ואת רגלי ולא הגעתי לתשובה טובה ומספקת.
מה שכן ברור לי, שלא רינה מצליח בדברי הבלע שלה, לא לפיד וחבר מרעיו ולא אחרים הם אלו שאת ראשם אנו אמורים לחפש כדי להטיל עליהם את האשמה.
אילו היינו מיישרים מבט אל עצמנו, אילו היינו לקוחים מעט אחריות על מה שנעשה בתוכנו, ומוקיעים את מחללי ה', את פורעי החוק והדת, את אלו שלובשים כמונו ממש, ומתחזים ליראי ה' והם ההפך הגמור מכל מה שמייצגת ומחייבת אותנו תורתנו הקדושה, היינו חוסכים את כל זאת מאיתנו ובעיקר ממי שאנו מאמינים בו – בורא עולם, את כל החילול ה' הנורא ואת שנאת החינם.
כי באמת לא בחינם שונאים אותנו אלא בחינם אנו מביאים זאת על עצמנו.
על השבת הקדושה אנו יוצאים להפגין ונציגנו בכנסת יזעקו על בניית גשר יהודית בשבת – אכן זה נושא חשוב שבארץ ישראל לא יעבדו בשבת.
אך נגד אותם פורקים, אותם מחללי ה', אותם אלו שנוהגים באלימות, שוברים אמבולנסים, זורקים אבנים כנגד שוטרים וחיילים, חייל חרדי שיעבור בשכונתם בכלל – 'מאן דכר שמיה', גם כאלה שיש להם כביכול מורי דרך, שהם אינם אלא כמו תלמידיהם – מולם אנו לא מעיזים באמת לצאת כנגדם, ואין מה לעשות אנו נושאים באחריות גמורה לכל מעשיהם.
כי בהתנגדותנו לבניית גשר יהודית בשבת למשל, נציגנו יסבירו בתקשורת, כי אם לא נתנגד – אנו לוקחים אחריות.
גם אם נגיד אלף פעם בתקשורת שהם מיעוט שבמיעוט, וכולנו יודעים שזה נכון, עדיין כל עוד אנו לא יוצאים כנגד התופעה, ולכל הפחות כמו נגד בניית גשר 'יהודית' בשבת, אז כנראה שהדבר לא באמת מפריע לנו, והציבור החילוני בצדק גמור עושה כשמכליל אותנו בתוכו.
כי נוח לנו לחפש את המטבע שאבד מתחת לפנס ולא במקום שהוא מצוי.
רינה מצליח אמרה את דברי הבלע שלה – בבוטות על גבול הגזענות, אך דבריה לא באו מהחלל החיצון, כי אם מהחלל שיצרנו אנו.
וזו היא האמת הכואבת!