אמנם עדיין לא ראיתי את הכתבה של רינה מצליח (חסום בסמארטפון), אך מהתגובות הזועמות ומכתבות נוספות בתקשורת הכללית ניתן בהחלט להבין את הסגנון.
הציבור החרדי מסתובב מתוסכל וממולכד. מצד אחד מרגיש זעם וכעס נוראי על שנאת החרדים שהתפרצה שוב ובעוצמות שלכאורה לא היו מעולם בארץ, אם כי השנאה הזו מוכרת היטב מאירופה של טרום מלחמת העולם השניה.
ארסנל המילים בהם משתמשים כעת 'אוהבי החרדים' הידועים גם בימי שגרה, מוכר וזכור היטב כסטריאוטיפים על גבול האנטישמיות, 'סגר/גטו' 'מפיצי מחלות/מרעילי בארות' וכדומה.
אך במקביל לכך, הציבור החרדי מבין היטב כי לצערנו הרב ישנה סיבה למסיבה, גורמים רבים מידי מתוכינו, מי יותר ומי פחות שיחקו לידיהם של אויבינו הוותיקים.
הנתונים הרשמיים על קצב ההדבקות בקורונה בריכוזים החרדיים מוכיחים את מה שהיה ניתן להבין לבד, ואף היה ניתן למנוע, נתונים אלו מסייעים בידי אויבינו הוותיקים. אלא שהפעם הם מצליחים לסחוף איתם רבים וטובים מעמך ישראל, הרואים את הקולות ושומעים את התחקירים השונים כנגד החרדים הצצים כפטריות, וחשים פחד אמיתי במפגש אקראי עם חרדי מבני ברק שלא ידביק אותם חלילה.
במקביל, מתמודד הציבור החרדי עם הבעיה האמתית, מגיפת הקורונה הנוראה המפילה חללים רבים, בקהילות החרדיות בחו"ל ובנדבקים בארץ.
הציבור החרדי אינו מצליח להבין, איך כציבור הכי ממושמע, בעל תודעת ערך חיים הכי גבוה שיש, איך נפלנו למקום הזה? עם גלי ההסתה והשנאה, ועם חולים ונפטרים רבים כל כך?
גם כעת ההנהגה החרדית (כמובן אין הכוונה חלילה וחס לבתי גדולי ישראל שליט"א אשר שתלם הקב"ה בכל דור ודור, ועל פיהם אנו חיים) אינה נשמעת כמעט ואם כן היא מגמגמת. סגר לבני ברק זה בעדנו או נגדינו? ומה בנוגע לערים החרדיות הבאות? האם ההסתה תוביל לכך ששרי הממשלה ונציגי הציבור החרדים יתנגדו לסגר בערים ובשכונות החרדיות הבאות?
והיכן נדם קולם וכוחם לפעול כמגד ההסתה המשתוללת בראש חוצות כולל בקבלת ההחלטות של גורמים רשמיים, עד שהותר דמם של החרדים, תרתי משמע, חולי קורונה חרדים רבים מתלוננים על יחס מפלה, משפיל ומסכן חיים.
לכאוס הזה יש מחיר, והוא יגבה מאלו שאחראים לו, או יותר נכון מהעדר אחראים, מהעדר אחריות.
הציבור החרדי נחשף כעת לליקוי מאורות, משבר הנהגה חרדי. הצתה מאוחרת מידי, תגובה איטית, רופסת ומגמגמת. גם כעת עדיין נשמעים קולות בקצה המגזר כנגד גזירות השלטונות וקריאות נגד הנחיות החירום, מלוות בתגרות ומעצרים.
עדיין אין בכל אלו הצדקה לתמונות קשות של שוטרים ופקחים עוינים, להסתה החמורה, ולרדיפת המגזר, אך מול תמונות היתומים וזעקת האלמנות (בתפילה שלא נראה כאן את התמונות מברוקלין) האם בכנות נוכל לרחוץ בניקיון כפינו ולומר ידינו לא שפכו את הדם הזה?
הכותב, איש תקשורת ודובר עיריית בית שמש לשעבר