מגיפת הקורונה משתוללת במלוא עוזה, ולמרבה הכאב בתי כנסת מושבתים וכך עשרות שיעורי תורה ותפילות במניין ממתינים לסיום המגיפה שתחלוף.
אנחנו כאן לספר את סיפורו של השטיבלך הוותיק בעולם, יותר ממאה ועשרים שנים, של תפילות ושיעורי תורה, שבימים אלה סגור על מסגר ובריח!
בוודאי שאתם מצפים לכתבה על שטיבלך 'זכרון משה' הירושלמי, או איצקוביץ' הבני ברקי, אבל זהו, שלא. השטיבלך הראשון והגדול בעולם, הוא בוכרי/ספרדי!
בגיל 38,לפני 130 שנים, עלה מבוכרה הרחוקה לארץ הקודש המקובל הגאון רבי שלמה מוסיוף. עוד בבוכרה היה עסקן גדול שדאג לפתוח רשת של תלמודי תורה לילדי העיר, בנוסף היה אספן עתיקות וכתבי קבלה.
ר' שלמה, מיוחס לאחיו של הרמב"ם ר' דוד, אשר בתור בן משפחה קרוב, החזיק ברשותו כתבים בכתב ידו הקדוש של הרמב"ם. לימים, כתבים אלו התגלגלו לצאצאו ר' שלמה מוסיוף אשר העלה אותם לארץ ישראל, ועד ימינו הם נמצאים בבית הכנסת בשכונת הבוכרים.
בנוסף, ברשותו היו למעלה מ-300 כתבי יד נדירים בני 500 שנים, מקובלי ירושלים עטו על הכתבים הקבליים הנדירים בשמחה מרובה, ולמדו מהן סודות רבים. אחד המקובלים הצעירים שלמד באותם כתבים, היה לא אחר מרבי יצחק כדורי זי"ע, שהספיק לראות את ר' שלמה עד גיל 24, ובשנת 1922 התאבל על פטירתו. בימינו, חלק מהכתבים הנדירים נמצאים ב'מרכז שלמה לחקר קבלה' באוניברסיטת בר אילן.
שם משפחתו המקורי הוא לא מוסיוף, אלא 'מימון' כמו הרמב"ם. השם שונה כשאחיו של הרמב"ם עבר דירה לבוכרה, והוברר לו שבשפה מקומית 'מימון' פירושו קוף... ולכן הוא שינה ל'משה', כשמו של אחיו הגדול, אך בניב ערבי קראו לו 'מוסא', ובשנת 1864 בעת כיבוש רוסיה את בוכרה, כל היהודים הוסיפו סיומת 'יוף' לשמם, וכך מוסא נהפך ל'מוסיוף'.
בשנת 1891 לאחר הקמתה של השכונה האונגרית 'בית ישראל', רכשו קרקעות בסמיכות לבית ישראל ותוך 3 שנים הם עלו על הקרקע, ובנו שכונה אשר הייתה הכי מפוארת בירושלים באותה התקופה.
באותה שנה נבנה בית הכנסת בתוך חצר המשפחה. מדהים, שבתור מקובל, ר' שלמה מוסיוף בנה את בית הכנסת על פי כוונות קדושות טמירות ועילאיות שמצא כתוב בכתבי היד הקבליים הנדירים שהחזיק ברשותו, ועקב כך, אבן הפינה שהונחה בצד של רחוב אדוניהו הכהן, לקחו אותה מבית המקדש!
הדבר ארע בעת שר' שלמה מוסיוף והשר משה מונטיפיורי ביקרו ברחבת הכותל המערבי, ושם על הקרקע היו אבנים שלפי המסורת הושלכו בידי אבותינו היהודים בשעת המרד הגדול על החיילים הרומאים.
השנים התרגשו מאוד, והחליטו במקום שבמקום בו המרד נכשל, והמקדש נחרב. אנו ניקח את אותה האבן להתחלה חדשה של שיבת ציון השלישית.
[אומנם לא ברור האם המפגש המופלא בין הרב מוסיוף למונטיפיורי ארע במציאות... שכן האחרון נפטר בשנת תרמ"ה (1885) והרב מוסיוף עלה לארץ ישראל לראשונה בשנת תר"נ (1890), אולם לא שואלים על אגדות, בפרט שמדריכי טיולים מתפרנסים מהם...]
לא רק אבנים קדושות השתלבו בבית כנסת. מסופר שחול הבנייה הובא מהר הבית, והמים למלט הובאו מנקבת השילוח בעיר דוד ומעין מוצא בפאתי ירושלים, בנוסף בוני בית הכנסת היו יהודים בלבד, כמו שאומרים בימינו, 'עבודה עברית'.
כהערת אגב נוסיף, שגם בבית הכנסת בפקיעין יש אבן שטוענים שהובאה מבית המקדש.
120 שנים של תפילות רצופות ואלפי שיעורי תורה שנמסרו בבית כנסת הופסקו בשל הקורונה, ומאד מהר יחזרו בעז"ה. בין הרבנים שהתפללו ומסרו שיעורים במוסיוף היו, הראשל"צים: רבי יעקב שאול אלישר, רבי מרדכי אליהו ורבי עובדיה יוסף, והמקובלים: רבי יהודה אשלג ורבי יצחק כדורי.
לא רבים יודעים שבין הרבנים שמסרו שיעור בבית כנסת, היה האשכנזי חסיד חב"ד: הגאון רבי אברהם חיים נאה חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית, ובעל הפלוגתא המפורסם על החזון איש, בענייני 'מידות, שיעורים ומשקלות' בימינו. בימינו השיעורים משודרים בשידור חי כמעט באופן יומיומי.
נזכיר שבמרד הישראלי על הבריטים, מנחם בגין, ראש האצ"ל ולימים יו"ר הליכוד וראש הממשלה, התחבא בסליק מיוחד מתחת רצפת הבית כנסת.
יתן ה' והמגיפה תסתיים בקרוב בימינו אמן, ונזכה בביאת המשיח ובבנין בית המקדש.
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
