בעיתון בקהילה מתפרסמת השבוע כתבתו של יעקב ריבלין תחת הכותרת "מהרסייך ומחריבייך". הכתבה המתבססת על תחקיר שערך ה'ניו יורק טיימס' ופורסם רק לאחרונה מעידה כי יהודים חרדיים היו שותפים ל'הלשנה' שגרמה אובדן של אלפי יחידות דיור במודיעין עילית.
'האתר החרדי כיכר השבת' מביא לכם בלעדית את התמליל המלא של התחקיר שפורסם בניו יורק טיימס מתורגם לעברית.
צוות העיתון המשפיע ביותר בעולם. העיתון המונח דרך קבע על שולחנם של מקבלי ההחלטות המובילים בעולם, סבב באזור מספר שבועות, את התוצאות תוכלו לקרוא בכתבה שלפניכם.
להלן התחקיר המלא מתוך ה'ניו יורק טיימס' לעיונכם:
התנחלויות בגדה - סימן של תקווה להסכם
מודיעין עילית, הגדה המערבית – במבט מרחוק, יישוב זה, הגדל ומתרחב במהירות, מכיל את כל המרכיבים שבהם נוגע מנהל אובמה בדרישתו להקפאת הבנייה בהתנחלויות: היישוב ממוקם על אדמה שנתפסה על-ידי ישראל במלחמת 1967, ותודות לאוכלוסייתו, המונה 45,000 תושבים, ששיעור הלידות בה הוא 60 בשבוע, הוא היישוב היהודי בעל שיעור גידול האוכלוסייה המהיר ביותר בגדה המערבית.
אם, כפי שנהוג לחשוב בחו"ל, "הגידול הטבעי" של המתיישבים הישראלים, הוא הגורם המעכב את יצירתה של המדינה הפלסטינית, ציבור זה אמור להיות דוגמה לכך.
אבל הרושם, טבעו להטעות. מודיעין עילית ואחותה, העיר ביתר עלית, הן אולטרה-אורתודוקסיות לחלוטין ומשתייכות לעולם שונה ומרוחק, עולם של הקפדה חמורה על מצוות הדת ולמדנות. יישובים אלה מציגים באופן מפתיע פוטנציאל לפשרה אפשרית.
שלא כמתנחלים, המאמינים בהיותם ממשיכי דרכה וממלאי ייעודה ההיסטורי של הציונות לגאולה והשבה של אדמת המולדת היהודית, מרבית היהודים האולטרה-אורתודוקסיים אינם מחשיבים עצמם כמתנחלים או ציונים ואינם מביעים מחויבות להתיישבות בגדה המערבית, כך שגידולן של ערים אלה, הממוקמות על קו הגבול, ממש בקצה האזור שהיה בשליטת ישראל לפני 1967, יכול להיות מכוון מערבה, אל תוך האזור הישראלי.
מיקומן, משמעותו גם שייתכן וניתן יהיה, במסגרת משא ומתן עתידי עם הפלסטינים, לשרטט מחדש את קו הגבול ולהכניס בו שינויים קלים כך, שהיישובים יוותרו בתחומי מדינת ישראל, בעוד שאובדן הקרקע לצד הפלסטיני יהיה מזערי בלבד. ושתי הערים לבדן אחראיות למחצית מכל גידול אוכלוסיית המתנחלים, כך שאם אוכלוסייתן אינה נכללת בחישוב, משתנים ממדי האתגר שמציבה אוכלוסיית המתיישבים בגדה, והוא הופך קל יותר לניהול.
"אילו חשבתי שזו התנחלות, מעולם לא הייתי עובר להתגורר כאן" אמר יעקוב גוטרמן, בן ה- 40, ראש העיר מודיעין עלית וסבא לשלושה נכדים, בעוד ציציותיו נתלות לו מעבר לחגורתו ופאותיו מסתלסלות מאחורי אוזניו. כאשר נשאל על האפשרות לכך שתקום מדינה פלסטינית הגובלת בעירו, אמר: "אנו נסכים לרצונו של העולם. עברנו את השואה, ואנו מבינים את המצב שבו כל העולם קם נגדנו. התורה אומרת שאדם צריך לדעת את מקומו".
ללא קשר לשאלה, האם יהיה מר גוטרמן גמיש, כדבריו, מנהלי המשא ומתן לשלום במזרח התיכון, מכל הפלגים, הישראלי, הפלסטיני והאמריקאי, ראו בשינויי גבול ובחילופי שטח קלים את המפתח להסכם, שיכלול פתרון למאות לאלפי היהודים שהתיישבו בגדה המערבית בארבעת העשורים האחרונים.
השבוע, שלושה פקידים אמריקאיים בכירים יגיעו לירושלים לשיחות שיכללו גם את נושא ההתנחלויות: השליח למזרח התיכון ג'ורג ג'. מיטשל, יועץ הבית הלבן לענייני המזרח התיכון, דניס רוס, והיועץ לביטחון לאומי, הגנרל ג'יימס סטון. מזכיר ההגנה של ארצות הברית, רוברט מ. גייטס ישתתף גם הוא בשיחות בירושלים.
בנפרד מתנועת המתנחלים
התושבים האולטרה-אורתודוקסים מביעים לעתים קרובות את מורת רוחם על תנועת המתנחלים ועל הנדר שנדרו שלא לעזוב את האזור לעולם. התושבים האולטרה-אורתודוקסים, אשר מתרחקים ממרבית מסממני המודרניות, הגיעו לכאן משלוש סיבות: הם זקוקים לדיור במחירים סבירים, שאינו זמין עוד בירושלים וסביבותיה, או בתל-אביב; הם נדחים מערים אחרות בישראל בשל היותם כת מסתגרת; בעוד רשויות הממשל רוצים להרחיב, תודות לנוכחותם, את גבולותיה הצרים של ישראל.
ולמרות זאת, הם מוצאים עצמם בחבילה אחת עם כל השאר. תנועת ההתנחלות וממשלת ישראל מצביעות לעבר היישובים האולטרה-אורתודוכסיים ומשפחותיהם הגדולות והמתרחבות, וטוענות שאין כל דרך לעצור את "הריבוי הטבעי" בלא שייגרם סבל אנושי חמור. אלה המבקשים להביא להקפאה, משתמשים בהתנחלויות כהוכחה שהגידול יצא מכלל שליטה ומחייב לכן נקיטת צעדים דרסטיים. טיעון כללי יותר בפיהם של המתנגדים הוא, שההתנחלויות הן הפרה של החוק הבינלאומי, שהן נותנות לגיטימציה לשימוש בכוח בידי יהודים חמושים, חדורי אמונה, ומסכלות את האפשרות להקמתה של מדינה פלסטינית בת-קיימא.
אך אפילו אלה, המצדדים בעוז בהקפאה מוחלטת של ההתנחלויות, מודים שחלק ניכר מהגידול השנתי בן 5 עד 6 אחוזים באוכלוסיית המתנחלים מתרחש בשתי ערים אלה, שאינן קשורות כלל ועיקר למפעל ההתיישבות הכללי.
דרור אטקס מעמותת "יש דין", ארגון ישראלי המתנגד להתנחלות, ציין שמחצית מכל הבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית נעשה בשתי ערים אולטרה-אורתודוכסיות אלה, והוסיף שתודות למיקומן בסמוך לגבול, גבוהה הסבירות שתיכללנה בהסכם עתידי בתחומי מדינת ישראל לאחר שקו הגבול יותווה מחדש. "מנקודת ראות גיאוגרפית טהורה, הבניה בהן אינה הרסנית כפי שהיא במקומות אחרים", אמר.
יחד עם זאת, הוא אינו רוצה שהבניה במודיעין עלית או בביתר עלית תימשך ללא הסכם עם מדינה פלסטינית והוא אינו רומז גם שהתנחלויות אלה אינן מזיקות. "בכדי לבנות בהתנחלויות האלה נלקחה אדמה מפלסטינים, במקרים מסוימים מאנשים פרטיים, וקיימים גם נושאים אחרים שנדרש לטפל בהם, כגון הזרמת שפכים לכפרים פלסטיניים", אמר מר אטקס.
מנהיגי המתנחלים מתנגדים לכל הבחנה. העובדה שהמתיישבים האולטרה-אורתודוקסים הגיעו לגדה המערבית בכדי לפתור את בעיות הדיור שלהם היא "לדידי, בסדר גמור", אמר דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע, ארגון הגג של תנועת ההתנחלות. "הם חלק אינטגרלי מהמאמץ ומההישגים שלנו".
נקודת המבט הפלסטינית
אפילו בבילעין, הכפר הפלסטיני הגובל במודיעין עילית, אשר הפך לסמל של ההתנגדות הפלסטינית להקמת גדר ההפרדה הישראלית בגדה, רואים את המתנחלים שמעבר לגדר כשונים מהפטריוטים היהודים, המתגוררים למשל, בחברון.
עבדללה אבו רחמה, מורה, בן למשפחת חקלאים וממנהיגי הפעילים בכפר, הצביע לעבר מבני המגורים הגבוהים של המתיישבים, הנראים מחלון חדר המגורים שלו, מעבר לוואדי, ואמר: "הם אומרים לנו, 'אנחנו עניים, הדירות כאן זולות יותר ולא ידענו שזו התנחלות'. רבים אומרים לנו, 'השיבו לנו את כספנו ונעזוב' ".
הפלסטינים, אשר מקיימים הפגנות שבועיות נגד הקמת גדר ההפרדה, אף משתפים פעולה עם כמה מהמתנחלים. לפני כשנתיים, זכתה בילעין בתביעה חשובה בבית המשפט העליון, אשר כפה שינוי בתוואי הגדר, וכמה מהמסמכים בהם השתמשו הכפריים, סיפר מר אבו רחמה, הועברו בחשאי לידיהם על-ידי המתיישבים האולטרה-אורתודוקסים, הנוטרים איבה למנהיגיהם העירוניים.
ולמרות כל זאת, אף אחד מדברים אלה אינו מפחית את הנזק שנגרם לכפריים מעצם קיומה של מודיעין עלית ומהמאבק על אדמתה. מר אבו רחמה אמר שהוא יכבד כל הסכם שייחתם בין המנהיגות הפלסטינית לישראל, כולל הסכם שבו תשתייך מודיעין עלית לשטח מדינת ישראל. אולם, "אנחנו זקוקים לאדמתנו", אמר תוך התייחסות לתלותם של הכפריים למחייתם בחקלאות, לצורכי המגורים שלהם ולהסגת גבולם על-ידי ההתנחלות.
יתירה מכך, ההגנה על ההתנחלויות מפני התקפות, פירושה בניית מחסומים רבים, נקודות ביקורת ודרכי מעבר עוקפות, המשבשים (בצד הפלסטיני) את ההתפתחות הכלכלית ומפריעים לשגרת חיי היומיום.
בכל רחבי הגדה המערבית, למעט ירושלים המזרחית, מתגוררים כיום כ- 300,000 מתנחלים, המפוזרים בהתנחלויות רבות, בקרב 2.3 מיליון פלסטינים. ובעוד שיש האומרים שיילחמו בכדי להישאר, כשליש מאוכלוסייה זו הם האולטרה-אורתודוקסים המסויגים, המוכרים בישראל בשם "חרדים", המילה העברית למפוחדים, או חוששים, או אלה הרועדים מיראת כבוד לאל.
הם מאמינים שחשוב לחיות בארץ ישראל, משום שמצוות מסוימות ניתנות לקיום רק בה. אולם, חלק מן החרדים מתנגד באופן פעיל לקיומה של המדינה היהודית לפני בוא המשיח בעוד שאחרים אינם נחושים בדעתם לכאן או לכאן. הם גם אומרים שהגנה על חיי אדם קודמת להחזקה בשטחים. מעטים ביותר משרתים בצבא משום שלדברי האולטרה-אורתודוכסים הם מטיבים יותר עם האומה באמצעות לימוד התורה והתפילה ולא בלחימה.
עד למותו בשנת 2001, היה רבי אליעזר שך הסמכות הדתית של החרדים ממוצא אירופאי. הוא התנגד לבניית יישובים יהודיים מעבר לקווי 1967, בטריטוריה שנתפסה על ידי ישראל במלחמה, ואף קרא להם "ניסיון בוטה להסתת הקהילייה הבינלאומית", והתלונן שהן מסכנים את החיים היהודיים. לדברי יצחק פינדרוס, ראש העיר הקודם של היישוב, כאשר הוצעה לחסידי הרבי האפשרות למגורים בביתר עלית, הוא קיבל זאת כעלבון.
"אנשינו מתגוררים בקרבת משפחותיהם ורבם, והם חששו מהרעיון", נזכר מר פינדרוס. אולם, בשל אלפי הזוגות הצעירים הנישאים מדי שנה, והצפיפות הקשה ביישובים האולטרה-אורתודוכסיים היקרים, נזקקים גם החרדים לפתרונות דיור.
מאחר ורק חלק קטן מהגברים האולטרה-אורתודוכסים עובדים, ולמשפחה חרדית יש בממוצע שמונה ילדים, ומשום שהם אינם משתלבים בקלות בכלל האוכלוסייה, רצה טדי קולק, מי שהיה ראש העיר של ירושלים בסוף שנות השמונים, להגביל את מספרם. ערים אחרות דחו אותם. יצחק רבין, הן בתפקידו כשר ביטחון ולאחר מכן כראש הממשלה, דגל ברעיון הקמת יישובים גדולים מסביב לירושלים, במטרה לחזק את אחיזתה של ישראל בבירה, בהתאם לתכנית האסטרטגית של מפלגת העבודה, שבראשה עמד, וחתם בתחילת שנות ה- 90 עם החרדים על עסקה להקמת ביתר עלית.
מודיעין עלית הייתה הפתרון החלופי לאלה שרצו להישאר קרובים יותר ליישובים החרדיים הוותיקים במרכז הארץ. קבלנים ישראליים פרטיים רכשו שטחי קרקע פלסטינית, למרות שלגיטימיות עסקות המכירה הללו הוטלה בספק. מר גוטרמן, ראש העיר, אמר שמר רבין "נתן את ברכתו לעיר" וסיפר לחסידי הרב שך שמיקומה האסטרטגי על הרכס הראשון, החולש על שדה התעופה הישראלי, יבטיח שלא תוחזר.
קיימים גם כיסים קטנים יותר של יישובים חרדיים בעומקה של הגדה המערבית, בהם הגישה המתבדלת כלפי ההתנחלויות הציוניות התחלפה באידיאולוגיה ימנית יותר. צבי קסטלניץ מההתנחלות עימנואל, המייצר חפצי יודאיקה מעוטרים בכסף, למשל, אמר שהוא אינו מתנגד לרעיון שתי מדינות לשני עמים "אבל, לא כאן". ובכל זאת, גם כאן, המתנחלים החרדים נשארים בבידודם. לאחר שפלסטינים התנפלו ב- 2001 וב- 2002 מהמארב על שני אוטובוסים בדרך לעימנואל, דרומית לשכם והרגו עשרים מנוסעיהם, המתנחלים החרדים לא הגיבו כאחיהם הלאומיים, שהקימו בהתרסה מאחז נוסף. לעומתם, 4,000, כשליש מתושבי עימנואל עזבו.
הימנעות מהעולם החילוני
העולם החרדי מתמקד בלכידותו הפנימית ובניתוקו מפיתויי העולם החילוני. הוא מורכב מפסיפס של קבוצות שונות, השומרות כל אחת אמונים לשושלת ולחצר רבנית שונה. בערים החדשות שולט החוק החרדי. בכניסה לביתר עלית מוצב שלט המתריע במבקרים להקפיד על לבוש צנוע. כל הרחובות נקראים על שם רבנים וחכמים, מפולין ועד תימן. הגישה לרשת האינטרנט זמינה, אך מיועדת באופן רשמי לשימוש מקצועי בלבד. השימוש בטלוויזיה מותר, אבל אף אחד לא מודה שיש בביתו מכשיר כזה.
והדלות גם היא פה: כ- 40% מהנשים מפרנסות את משפחתן הגדולה משום שבעליהן אינם עובדים. מספר המכוניות מועט, מספר האוטובוסים רב וכך גם מספר עגלות הילדים.
דב פרומוביץ', אב לתשעה, שעבר לפני 12 שנים להתגורר בביתר עלית מוויליאמסבורג שבברוקלין, מנהל קרן צדקה האוספת כסף מהתושבים שמצבם הכלכלי שפיר יותר ומחלקת אותו לעניים, ותוך כך מקשרת אותם לשירותי רווחה אחרים הזמינים ביישוב. לדבריו, הקרן מטפלת ב- 1,200 משפחות נזקקות.
בלי שמרבית האוכלוסייה בישראל תהיה מודעת לדבר, מודיעין עלית וביתר עלית הפכו לערי העתיד של הציבור החרדי, גרסאות נקיות ושפויות יותר של השכונות החרדיות הצפופות והחלשות ביישובים אחרים. יש בהן אזורים פתוחים ואפילו קצת ירק, ודירות מרובות חדרי שינה. הילדים והצעירים המתגוררים בהן מוגנים מפני ישראל החילונית, וישראלים חילוניים לעולם אינם פוגשים בהם. תודות לכך נמנע החיכוך והמתח הנלווה אליו, המוכרים בירושלים בשל המחלוקת על הנסיעה בשבת ובשל שלטי פרסומת סקסיים ומגלי טפח בתחנות האוטובוסים.
שאלת הדו-קיום
גם אם האוכלוסייה האולטרה-אורתודוכסית נראית כמחויבת פחות מבחינה אידיאולוגית להתיישבות בגדה המערבית, ככל שמשך הזמן שהיא מתגוררת בה ארוך יותר, חלקה מפתח קשר עמוק ומחייב יותר למקום.
במודיעין עלית, לראש העיר, מר גוטרמן, אמביציות לבניה של מה שהוא מכנה "הקהילה החרדית הגדולה ביותר בישראל". במשך שלוש השנים האחרונות, הוא הקים מרכז עסקי, המהווה לדעתו צעד אל העתיד. אלף נשים, מרביתן אמהות בשנות העשרים לחייהן, יושבות בתחנות עבודה ומספקות שירות טלפוני ללקוחות חברות כרטיסי האשראי בישראל ושירותי מחקר משפטי לחברות נדל"ן בארה"ב. שירותי מיכור החוץ הללו מבוססים על רמת ההשכלה ומוסר העבודה הגבוה של הנשים החרדיות.
שאלת הדו-קיום עם הפלסטינים מרחפת באוויר. בביתר עלית, חקלאים מהכפר חוסאן נכנסים מדי יום, נוהגים במכוניותיהם ורכובים על חמוריהם, לעבד את אדמותיהם בעמקים שבין גבעות העיר. ראש העיר החדש, מאיר רובינשטיין, גאה בשיתוף הפעולה של העיר עם האוכלוסייה הפלסטינית המקומית, אותם הוא מכנה "שכנינו".
"אנו רוצים מאד שישרור כאן שלום", הוא אמר. "אנחנו מתפללים לכך שלוש פעמים ביום". אולם שאלת המחיר לשלום, נותרת בעינה.
אברהם וריבה גוטמן שהגיעו לביתר עלית לפני 15 שנים מטורונטו ולהם שבעה ילדים, משקיפים מרחובם לעבר כפרים פלסטיניים. לדבריהם, הם מאמינים בנאמנות בצורך במגורים בארץ ישראל, והם שמחים בפארקים ובאזורים הפתוחים, החסרים בערים חרדיות המסורתיות בישראל. אולם, הם אינם עומדים על העיקרון 'שכאן, או לא כלום'.
"אנחנו לא נמצאים כאן מסיבות פוליטיות", אומר מר גוטמן. "תשעים אחוז מהאנשים נמצאים כאן בשל המחירים הנוחים, לא בשל אידיאולוגיה. החרדים אינם נלחמים בערבים".
הוא אולי לא, אבל אשתו, ריבה, זועפת על הרעיון לעזוב ולעבור להתגורר במקום אחר. "אם היית אומר שעלי לעבור לגור במקום אחר משום שהערבים צריכים מקום לגור בו, לא הייתי משלימה עם זה בקלות", היא אמרה. "אני יהודיה במדינה היהודית".
באופן הולך וגדל מפתחים החרדים עניין מיוחד באזורים שמעבר לקווי 67. ירון ושרה שימחוביץ' הגיעו לביתר עלית מירושלים לפני 13 שנים, ביחד עם קבוצה שבאה בעקבות הרב. הזוג מנהל היום אטליז משגשג בעיר.
יוסף שילהב, מומחה לחברה האולטרה-אורתודוכסית מאוניברסיטת בר-אילן, אמר שכמעט בכל משפחה חרדית יש בן משפחה המתגורר מעבר לקווי 1967, המשנה לאט את דעתם על אודות התנחלות ונסיגה. החרדים מהווים כעשרה אחוזים מאוכלוסיית ישראל וכוחם אלקטורלי הולך וגדל. תנועת חב"ד והמפלגה הספרדית, או המזרח תיכונית, ש"ס, אימצו במידה ניכרת את האג'נדה הלאומית-פטריוטית.
ירי הטילים על ישראל, אשר החל לאחר הנסיגה מרצועת עזה בשנת 2005, גם הוא השפיע על הלך הרוחות והדעות בחברה החרדית. "באופן כללי, החרדים הם אנשים מעשיים במיוחד", אמר מר פינדרוס, ראש העיר הקודם של ביתר עלית. "אנחנו לא מצדדים בימין או בשמאל. אם אנחנו מתעוררים בבוקר ורואים שיציאה מרצועת עזה פירושה ירי טילים, אז לא, אנחנו לא ניסוג מאף סנטימטר נוסף". והוא הוסיף, "אנחנו רוצים לחיות, ולא רוצים שילדינו יתפוצצו".
עם זאת, מספר מפתיע של חרדים אינם מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית, אם הביטחון יובטח. מאחר ודיור הוא נושא הדאגה הראשון במעלה של החרדים, והם אינם חשים בצורך מיוחד להתגורר בגדה המערבית, ניתוב הבנייה החרדית החדשה לתוך גבולות מדינת ישראל יכול לתרום רבות להשגת פתרון.
"אם האמריקאים יוכלו לשכנע אותנו שיהיה שלום של אמת ולא נחייה בפחד מירי טילים, נביא את ההמלצה בפני הרבנים שלנו", אמר מר גוטרמן, ראש עיריית מודיעין עלית. "הרבנים שלנו רוצים בשלום. אנחנו לא מתנגדים לנסיגה מהשטחים. אולם קדושת החיים קודמת לכל".