הימים, ימי חג הפורים. החגיגות מתחילות מוקדם מי"ד באדר, כחלק מפסטיבל התחפושות, הספק יהודי, שנהוג בגני הילדים, בחיידרים ובבתי הספר, בימים שלפני החג. סוג של "זריזין מקדימין", רק בקטע פחות חשוב.
הכל היה טוב ויפה כשהתחפושות היו לשם שמים, אחר-כך התחפושות עברו לשם התחרות בבית הספר, למי יש יותר מושקע או יותר משוגע, תלוי בגיל - גם של ההורים.
אבל השנה, הטירוף חצה כל גבול. הגיוני ואנושי כאחד. לא לשם שמים ולא למען בית הספר, לא למען הילד או הילדה האומללים שנדחסים בין הררי האשפה שבשם "תחפושת" נקראת, אלא למען ה'סטורי' של ההורים, למען 24 שעות של תהילה חולפת.
תגידו לי, השתגעתם?!
בעצם אל תגידו, אני רואה שכן.
למה זה מעניין אותי למה ילדכם התחפש?! מה אכפת לי אם הוא פחית קולה, נייר טואלט, סוליה של נעל או זולל נחשי גומי להכעיס?! מה אתם מציפים לי את הוואטסאפ, הרשתות ושאר מרעין בישין בתמונות של ילדכם בשלל פוזות שזועקות "הצילו"?
למה?
היום שלי יכול להיות הרבה יותר טוב ונעים בלי לראות את ילדכם סובל, תחת שכבות של איפור מכוער ומושקע, הכל בשביל עוד צפייה בסטורי שלכם, עוד לייק רגעי, עוד דמיון אומלל.
איזה רוע לב, איזו אטימות של הורים. זה הייעוד של ילדכם? לגרוף לכם לייקים ופרגונים מהשפה ולחוץ של ה"חברים" שלכם?! תשלחו למשפחה, לאחים ולאחיות, להורים ולסבתא - זה עוד הגיוני. אם אתם ממש מגזימים - תשלחו גם לקבוצה עם הדודים והדודות.
אבל מה אשמים הילדים הקטנים שלכם שהם צריכים להתנוסס בשער בת רבים כדי לספק את תאוותכם המסכנה לתחושת ניצחון רגעית ושקרית.
הורים, תפסיקו לאמלל את ילדכם! די להתעלל בהם! מספיק לעשות בהם שימוש ציני ואכזרי!
תשקיעו להם בתחפושות, בכיף - אבל בשבילם, לא בשביל מנת תשומת הלב לה את זקוקים, אולי, רק אולי, כדי לחפות על איזו מנת משכל זעומה, שלכם כמובן.
לסיום, מכאן תצא קריאת הקודש: אם אתם גם הורים וגם צומיסטים - תענישו את עצמכם - לא את הילדים שלכם!