נשאל את עצמינו, היכן התחיל המשפט העברי "לא כל יום פורים"?
לפני 1720 שנים, אי שם בבבל רַבָּה בר נחמני ראש ישיבת פומבדיתא סעדו יחדיו את סעודת הפורים, במהלך שמחת החג השתכר רבה ושחט את רבי זירא. ניסי ניסים שלאחר הסעודה רַבָּה ביקש עליו רחמים והחיה אותו.
היסטוריה פורימית >>
- מיוחד: המקור של התחפושות • פרק ראשון
- החברונר הצו"ל- בתהלוכת עדלידע • פרק שני
- שיר הילדים שהוקדש בידי האדמו"ר • פרק שלישי
בשנה הבאה שוב נפגשו שניהם בפורים, ורבה הציע לרבי זירא שוב לאכול איתו ולחגוג את החג בשתיית יין. רבי זירא סירב, וענה לו "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא", (לא בכל שעה ושעה מתרחש נס) ומכאן לקחו מתקני העברית את המשפט הידוע "לא כל יום פורים...", (מסכת מגילה, ז' ע"ב).
בימינו הביטוי התרחב לזה שבפורים אנו מרשים לעצמנו דברים שבשאר ימים אנו לא מרשים.
במהלך השנים הבאות (עד ימינו) נחלקו הפרשנים השונים האם רבה רצח, כפשוטו, את רבי זירא, או שרק פצע אותו.
המאירי, מגדולי הראשונים סבור שמדובר "סחטיה", שפירושו 'מחץ אותו (מעך אותו) אבל לא שחט'.
רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס - המהרש"א מתקופת האחרונים, סבר שמדובר שרבה השקה את רבי זירא יותר מידי, והוא נטה למות מרוב היין. קדם לו רבי אברהם בן הרמב"ם שכתב: "שהכהו ופצע בו חבורה גדול שקרוב למיתה ולגודל המכה הביא שחטיה, ואולי המכה ההיא בצוואר".
החתם-סופר סבור שרבה נולד במזל מאדים שידוע שהוא שופך דמים, ורבה נולד באותו מזל. וכראיה לדבריו, בהמשך הגמרא רבה מעיד על עצמו ואומר: "אנא במאדים" (אני במזל מאדים).
היעב"ץ (רבי יעקב בן צבי עמדין מגדולי האחרונים) מסייג את הדברים ואומר: "אבל דם, וודאי לא שפך רבה, גם אם היה במאדים". ליעב"ץ דרך משלו לתאר את שאירע: לא שחטו ממש, אלא, באחיזת-עיניים. הרואים היו סבורים ששחטו באמת, וגם רבי זירא עצמו נבהל ממראית העין, עד שהתעלף.
רבי נתנאל וַיְיל - הקרבן נתנאל - מגדולי האחרונים, מסביר על פי הגמרא במועד קטן שרבה היה עני ולכן לא היה רגיל לשתות יין כל השנה וכששתה בפורים הגיע עד לשכרותו של לוט.
דעתו של מרנא החזון איש, כפי שמובאת בספר הק' 'מעשה איש' שאמר על אגדה זו שאם כתוב בגמרא שקם רבה ושחטיה את ר' זירא אי אפשר לפרש את זה לא כפשוטו!!!
המעניין שהפוסקים שסברו שהסיפור הוא כפשוטו, למדו מהסיפור הזה שאסור להשתכר בפורים ברמה גבוהה שיש חשש לאיבוד עשתונות!
הראשון לציון מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בספר 'מאור ישראל' דן האם רבי זירא היה צריך לקדש שוב את אשתו לאחר שחזר לחיים, או לאו.
• • •
נפליג לעוד סעודת פורים של רבותינו זי"ע, בביתו של ראש גולת יהדות הונגריה, החתם סופר, לפני 200 שנה, רבה הנערץ של פרשבורג אומר חידוש פורימי, בשם מורו ורבו הגאון רבי פנחס הורביץ, מחבר ספר "ההפלאה".
ידוע שעל פי הלכה לפני שאוכלים בהמה צריך לשחוט אותה בסכין חד. דיון הלכתי מה קורה אם חיממו סכין באש, והוא התחמם ואז העבירו אותו על צוואר הבהמה, האם הבהמה שחוטה, הרי יכול להיות שהיא נחתכה מהחום, ולא מחוד הסכין?!
עונה רבי זירא שהחוד יותר חזק מהחום, והבהמה שחוטה!
1400 שנה אחרי, שואל החתם סופר מהיכן ידע רבי זירא שהחוד יותר מהחום?!
ועונה, שאותו סכין שרבה שחט את רבי זירא הוא היה רותח, ורבי זירא הרגיש שמה ששוחט אותו, זה חוד הסכין ולא חום הסכין!
והוסיף החתם סופר שאומנם רבי זירא מזכיר את האמרה בשם רב (אמר רבי זירא אמר שמואל) אבל מפני שמורו ורבו חידש את הוורט הנ"ל, הרי הוא אמת לאמיתה!
• • •
מעניין שרבי זירא הנהגתו הייתה לקרב את בריוני טבריה (סנהדרין לז) מה שגרם לחלק מאמוראי דורו לצאת כנגדו, מה שמביא אותנו לספר על הראי"ה קוק שביום פורים אחד, שאלו תלמידו הרב חרל"פ, למה רבה כל כך כעס על רבי זירא בשכרותו עד ששחטו?
והשיב הראי"ה: אולי היו חלוקים רבי זירא ורבה בהנהגותיהם. שרבי זירא היה מקרב את הפושעים הכי גדולים, ורבה חלק על דרך זו ולא סבר כמותו. על כן ביום פורים שחטיה.
והוסיף הרב קוק באוזני תלמידו: "ואני כנראה אחוז במידת רבי זירא לקרב גם הרחוקים לתורה ומצוות, ורמז לזה: רבי זיר"א - הם אותיות דר"ת, ז'ה ר'בי א'ברהם י'צחק.
"וכדרך שכעסו על רבי זירא, כמסופר שם בגמרא, כך כועסים עלי ג"כ ת"ח שאינם מבינים את הנהגתי".
פורים שמח, ויהי רצון שנזכה להבין את אגדות חז"ל בפשט, רמז, דרש, וסוד. אל תנסו בבית...
- ישראל שפירא, הינו מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית.
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com