לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל: עם ישראל בכל העולם חוגג בימים אלו את חג החנוכה, ניצחון היהודים על מלכות יון, שביקשה להשכיח את התורה, אך כמו בעולם היהודי, בכל עדה ועדה נהגו במנהגים שונים לציין את החג המיוחד, 'כיכר השבת' ליקט את המנהגים יוצאי הדופן.
בבוכרה נהגו לאכול בחנוכה דברים מתוקים כמו חלבה, ומאכל בשם 'דושפירה' שהוא רקיק ממולא בבשר או דו-פיוזה, סוג של מרק ירקות יחודי לחנוכה.
הרב גיורא פוזיילוב מספר כי בבוכרה נהגו שכל אשה שחיה לבדה (גרושה או אלמנה. י"כ) היתה נותנת ל'מולאג'ה' (צדיק תלמיד חכם. י"כ) מתנת חנוכה שידליק עבורה.
במרוקו נהגו לקרא לבן הנולד בחנוכה בשם "ניסים", ונהגו לאכול בחג החנוכה קוסקוס עם בשר תרנגול זכר בדווקא, אך לא ברור מה מקור המנהג.
בספר 'נר מצוה' מסופר כי בעיר מקנאס היו מכינים כבר באלול חביות גדולות של חרס בגזרי בשר מטוגנים בשמן זית זך, וזאת בשל העובדה כי באלול כמות הבשר במרוקו מרובה ומחירו נמוך. הנדיבים היו ממלאים שתי חביות, אחת היתה לצרכי ביתם בימי החורף שאז קשה היה מאד להשיג בשר, והשניה שמורה היתה לימי החנוכה אותה היו מחלקים לעניים ובפרט לתלמידי חכמים שנאמר "נר מצוה ותורה אור".
בספר 'יהדות המג'רב' הביא את המנהג לשרוף את הפתילות ביום השמיני בחנוכה שנהוג כמעט בכל תפוצות ישראל ומוסיף כי יש קהילות שלאחר ששרפו את הפתילות היו מדלגים מעל המדורה וזה נקרא 'יום השמש'. מנהג זה מופיע גם בספר 'נתיבות המערב' שמוסיף כי היתה סגולה לנשים עקרות לקפוץ מעל 'מדורת חנוכה', וקפיצה זו שומרת מעין הרע.
מנהג מעניין נוסף השייך ליהודי לוב ומופיע בספר 'נחלת אבות' נקרא 'סנה', לפיו הנשים היו שולחות סופגנים הנקראות ספנג' לבתי הכנסת ולתלמודי התורה. כמו כן היו שולחות את מיני המאפה הללו לבנותיהן הנשואות.
מנהג ייחודי היה נהוג ביום הראשון של חנוכה בבתי הכנסת של קהילת יהודי לוב. בקריאת התורה היה נקרא לעליה ראשונה גבאי בית הכנסת (ולא הכהן) וזאת באורח נדיר, הכהנים היו יוצאים מבית הכנסת כדי לאפשר זאת הלכתית.
יש קהילות הנוהגים לאכול אחר ההדלקה לחם תפוחי אדמה, מנהג שמקורו ביהודי יוון.
ביהדות תוניסיה נהגו לתלות את החנוכיה על יד הדלת מחג החנוכה ועד חג הפורים, ונהגו לתלות לצידה את "מזמור שיר חנוכת הבית", ואת מגילת אנטיוכוס. ביהדות תוניסיה מי שדואג להכנת הפתילות שנעשות מפשתן, היא הסבתא של המשפחה.
מנהג נוסף הוא שחוגגים בראש חודש טבת שיוצא בחנוכה, את "חג הבנות" או עיד אל-בנת, בשיאו עקרת הבית מכינה עוגות דבש וקונים מתנות רק לבנות המשפחה, לזכר מעשה הגבורה של יהודית שהצילה את עם ישראל, כמו כן יש נוהגים להטמין בתוך עוגות הדבש, מטבעות כסף לדמי חנוכה.
הרב יואל בן נון מביא כי חג החנוכה הוא "חג הזיתים", שזהו זמן מסיק הזיתים, וזו עוד סיבה להדלקה בשמן זית זך דווקא.
בפולין נהגו לשחק בקלפים בחנוכה אחר הדלקת נרות אולם בספר 'קדושת לוי' יצא נגד מנהג זה בחריפות.
הורים יהודים בארצות הברית ובקנדה נוהגים לתת לילדיהם כשמונה מתנות במהלך החג, מקור המנהג לא ברור ומקורו בצפון אמריקה.
מנהג אשכנז - יוצאי גרמניה בבתי הכנסת 'עדת ישראל' בארץ ובחו"ל הוא לשיר 'מעוז צור' בבית הכנסת אחר תפילת 'ערבית' מידי יום בימי החנוכה. בבתי כנסת ליטאיים אחרים נוהגים כך רק בליל שבת, ובקהילות נוספות שרים את 'לכה דודי' במנגינת 'מעוז צור'.
בקהילות החסידיות זמן ההדלקה משתנה ומתחלק כ: אצל יוצאי פולין כמו חסידות גור, אלכסנדר, סטריקוב, ומודזיץ, נוהג האדמו"ר להדליק את הנרות בזמן (שקיעת החמה או צאת הכוכבים. י"כ) וחסידיו מדליקים רק אחרי הטיש.
בחסידויות מרומניה והונגריה כמו בעלזא, קרטשעניף, נדבורנה ועוד, מדליקים החסידים בביתם את נרות החנוכה בזמן שקיעת החמה, ומתאספים אצל האדמו"ר סביב השעה 20:00 להדלקה וטיש.
בספרי החסידות מובא כי בעת הדלקת הנרות חנוכה של הצדיק 'מצוחצחים נשמות ישראל'.
בחסידויות קרטשניף נהוג שהאדמו"ר עצמו מביא כינור ומנגן בו בעצמו, כך גם בפרימישלאן, ובשאר יוצאי חסידות נדבורנה.
בגלל הפזמון "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים" נהגו באלכסנדר לשמור את השמן הנותר ולחלק אותו לסובלים ממחלת השושנה. לדברי החסידים, לא מעט נושעו בעקבות סגולה זו שאותה הנהיג הרבי מאלכסנדר זצ"ל.