קבלו סיפור שלא תשמעו בשום מקום, אנקדוטה פוליטית מעניינת, מהלילה (חמישי), הרבה אחרי חצות הליל, במשכן כנסת.
השעה: 02:15 אחר חצות. המקום: קומת הוועדות - הוועדה המסדרת (שמה של הוועדה שמחליפה את ועדת הכנסת בזמן שאין קואליציה) שהכינה את חוק פיזור הכנסת ה-22, יצאה להפסקה של שעתיים תמימות, זאת בעקבות מאות ההסתייגויות של הח"כים עודד פורר ואחמד טיבי, בשל רצונם להכניס כל מיני תיקונים לחוק שאמורים להצביע עליו עוד הלילה.
בינתיים, החוק תקוע, יו"ר הוועדה אבי ניסנקורן מ'כחול לבן' והיו"ר הקודם מיקי זוהר מ'הליכוד', יחד עם עוד חברי כנסת מסתודדים בחדר צדדי. ויכוחים עד השמיים, צעקות, אין הסכמות והאשמות הדדיות.
כל אותו הזמן יושבים כמעט כל 120 חברי הכנסת במשכן וממתינים אל הלא נודע, אחדים נרדמו בלשכותיהם, אחרים כבר מתחילים לפזר ספקולציות: "יש התקדמות, סוג של פריצת דרך, הם לא סתם מורחים את הזמן, חייב להיות שיש פה איזה משהו מעניין", וכו' וכו'.
כל אותו הזמן יושב לא הרחק משם, בלשכתו, יו"ר ועדת הכספים, ח"כ הרב משה גפני, ומטפל באינספור פניות ונושאים שעל שולחנו העמוס, ובמיוחד בתקופה זו שהכל מתנקז לפתחו, שכן, ועדת הכספים בראשותו היא הדבר היחיד שפועל בכנסת בחודשים האחרונים.
לפתע קם הרב גפני ושואל - תגידו, מה קורה עם החוק? מצביעים? מתקדמים? ואז אני מספר לו שיש שם בלאגן ואין הסכמות. "הם רבים ומתקוטטים ואין הסכמות על כלום, יש מאות רביזיות שצריך להצביע ואיך שזה נראה כרגע לא הולכים לשום מקום".
הרב גפני שומע את הדברים, יוצא מחדרו ונכנס לחדר הצעקני. חה"כ הוותיק והמנוסה שלא מתרגש מהכותרות והצעקות, שומע את הטענות, מקשיב, חושב, שואל ועונה, חיש מהר שולף פיתרון לכל הצדדים, שאומר בערך כך - (לא נכניס אתכם לכל הנקודות, כי הן פשוט לא כל כך מעניינות) ההסתייגות של ישראל ביתנו ועודד פורר תתקבל חלקית, רק לנכים. וההסתייגות של הרשימה המשותפת ואחמד טיבי בנושא חוק קמניץ יתקיים דיון בעתיד הקרוב בוועדת הכספים בראשותו.
מקובל? עוד קוואצ' אחד לפה ולשם וסגרנו. חיוכים, לחיצות ידיים והופ... יוצאים להצבעה לקריאה שניה ושלישית.
השעה 02:35 ובוועדה אני שומע שני חברי כנסת, מסיעות שונות בבית, איך נאמר זאת בעדינות - לא מהציבור שאוהד אותנו, משוחחים איש אל רעהו: "תאמין לי, אם לא גפני - היינו יושבים פה עד יום שישי, במקרה הטוב".
מבוגר אחראי, כבר אמרנו?!
- הכותב משמש כיועצו של ח"כ משה גפני