בישיבת מועצת הרבנות הראשית לישראל, שהתקיימה בביתו של מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, השתתף ראש העיר מר משה ליאון.
ראש העיר פתח את דבריו והכריז כי לאחר שקבל את פנייתו של הרה"ר לישראל רבי יצחק יוסף, להפוך ולשנות את שמה של השכונה לשמו של אביו זצ"ל, שבה הוא התגורר עד לימיו האחרונים, השם שנבחר ושלמעשה יזכיר את הרב ופועלו, הוא: 'נאות יוסף'.
אין כל ספק כי הרב, מעבר לגדולתו ועמקותו בתורה ובידיעותיו כל פסיק בה ובכל כתבי חז"ל, ידוע היה בהנהגתו הבלתי מעורערת, כך שהוא ושמו הם לפאר ולכבוד לעיר ולשכונה.
באותו מעמד נכבד הכריז ראש העיר מר משה ליאון, כי החליט להעביר את ההצעה למועצת העיר לאישורה כנדרש, כך שעם אישורה יהפוך לדבר מוגמר.
תשובי השכונה נבוכו מאד לשמע הידיעה על הכוונה לשנות את שם השכונה, הקיימת מעל ל-40 שנה, ושמה 'הר נוף', הפך לשם ולמותג, גם אלו שנרצחו לפני כ-5 שנים בפיגוע מזעזע בתוך שערי בית הכנסת, נקראו ונקראים עד היום - 'קדושי הר נוף'.
ראש העיר, או מי מטעמו, משום מה לא חשבו שראוי להתייעץ וללמוד על ההלך הרוח של התושבים הוותיקים כמו גם שלא אלו שבאו לא מכבר, שלא לומר שראש העיר לא השכיל להבין, שעם כל הכבוד הרב שרוחשים התושבים למרן ושיבדלח"א לבנו ממשיכו, עדיין חושבים שאין לשנות שם קיים.
אין ספק כי אילו השכונה הייתה קמה כיום, הם היו שמחים להתפאר בשם שכזה.
ממש כמו מי שנושא שם פרטי אישי של עצמו ממש, לא יסכים ולא ישנה את שמו באמצע החיים, על שם גדול בתורה יהיה אשר יהיה. נכון זה לא בדיוק אותו דבר – אבל דומה משהו...
כל השיח בנושא פוגע בשמו ובכבודו של מרן, מבלי שאף אחד חושב ומתכוון לכך, בין לבין, נאספו אלפי חתימות של תושבים כועסים וזועמים, האוהבים ומכבדים את הרב, ומתנגדים לשינוי שם השכונה.
התושבים הציעו להקים ספרייה אלקטרונית גדולה ומרשימה שתשמש תלמידי חכמים וכל מי שחשקה נפשו בתורה, התושבים מבקשים להירתם ולפעול למען ספריה שכזו, שללא ספק תיסב נחת ועליית נשמה לטובת מרן זצ"ל.
בעיריית ירושלים מחפשים דחוף איזה סולם לעת מצוא, כדי לרדת מהעץ - וזה איננו בנמצא.
צריך לקוות שהנושא לא יעבור לערכאות, ולראות שלפני כן מישהו יתעשת ויציע לראש העיר סולם נאה בדמות רעיון מוצלח שייטיב אתו ועם התושבים ועם כבודו של מרן זצ"ל.
אילו הייתי אני נדרש לקרוא שכונה וותיקה על שם סבי זצ"ל, הייתי אומר וכותב את אותם מילים ואותם דברים בדיוק, ולא הייתי נחשד כמי שלא חס על כבודו, כך בדיוק לגבי מרן זצ"ל.
שגה ראש העיר שגיאה חרוצה במרוצתו ומבלי ליתן את הדעת למשמעות ולתוצאה. יעשה בחכמה אילו יקום ויאמר - רבותי טעיתי.
זו לא בושה לטעות, אך זו טעות להמשיך בטעות בשל הקושי להודות בה.