חייו של פוסק הדור הגר"נ קרליץ: בית הדין, השכר והגיורים

הגר"נ זצ"ל נולד בקוסובה שבבלארוס, לאביו הגאון רבי נחום מאיר קרליץ זצ"ל ואמו מרת בתיה ע"ה גם היא לבית קרליץ, אחותו של מרן ה'חזון איש' זיע"א. בשנת תרצ"ו עלו בני משפחת קרליץ, ניסים הקטן יחד עם אביו ואמו, לארץ ישראל. פה קבע את משנת תלמודו בישיבת 'תפארת ציון' ואחד מרבותיו היה מרן ראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל. בשנים מאוחרות יותר חבש את ספסלי ישיבת פוניבז'.

בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית מרת לאה ע"ה, בתו של הרב צבי קופשיץ מירושלים, נינתו של גאב"ד העדה החרדית הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל. בשנות התש"י כיהן מרן הגר"נ כר"מ בישיבת חסידי ויז'ניץ בבני ברק.

עם פטירת אביו זצ"ל בשנת תשי"ט מונה בנו רבי ניסים לכהן תחתיו כראש כולל 'חזון איש' וכרב בית הכנסת הגדול 'הליגמן', מבתי הכנסת הראשונים בבני ברק. בשנת תשכ"ח הקים את בית דין צדק בני ברק שבראשו עמד כיובל שנים. הגר"נ שימש כרבה של שכונת רמת אהרון בבני ברק. את מקומו בראשות כולל חזון איש מילא בשנים האחרונות בנו הגאון רבי שאול, בעוד את רבנות בית הכנסת 'הליגמן' לקח בן אחר, הגאון רבי אברהם ישעיהו. בנוסף היה הגר"נ זצ"ל חבר בוועדת הרבנים של המרכז הרפואי "מעיני הישועה".

בשנת תשל"ז מונה לחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בראשות מרנן הרבי מגור והגראמ"מ שך. עם הקמת דגל התורה בשנת תשמ"ט עבר להימנות על חברי מועצת גדולי התורה החדשה שהוקמה לצדה. עם גיבוש הסכם האיחוד מחדש בין 'דגל התורה' ל'אגודת ישראל' בשנת תשנ"א ניכרה מעורבתו של הגר"נ זצ"ל בנושא. הגר"נ אף היה החבר הוותיק ביותר בנשיאות 'ועד הישיבות', ומי שיכהן הכי הרבה שנים במועצת גדולי התורה מבין יתר החברים.

אחד מבניו של הגר"נ הוא הרב מרדכי קרליץ, מי ששימש כראש עיריית בני ברק בין השנים 1998–2003 מטעם 'דגל התורה' כחלק מההסכמות שנחתמו בין התנועות החרדיות שחילקו ביניהם את ראשות העיר בתורנות. בן נוסף הוא הגאון רבי נחום היושב על מדין בקהילה בבאר שבע, וכן בנו הרב שמואל הלל המנהל את בית הדין.

על חתניו נמנים הדיין הגאון רבי שריאל רוזנברג - ראש בית דין צדק בני ברק בפועל, והדיין הגאון רבי מנחם מנדל לובין - דיין ומו"צ בבית דינו; כמו גם הרב אהרן אוסטרן - ר"מ בישיבת 'רינה של תורה' בכרמיאל ורב בית כנסת 'צא"י יד אהרן' בשכונת רמת אהרן וכן הרב צבי זלזניק.

רעייתו הרבנית לאה ע"ה נפטרה בשנת תשע"ה.

את בית הדין הקים הגר"נ זצ"ל בשנת תשכ"ח בביתו הפרטי ששכן אז ברחוב בלוי, בעידודו ותמיכתו של מרן הסטייפלר הגרי"י קנייבסקי זיע"א. זהו בית הדין הפרטי הגדול בעולם ועל שורותיו נמנים עשרות דיינים בכמה הרכבים. מתקיימים בו מספר דיני תורה ביום בנושאי אישות וממונות, והוא אף עורך גיורים. בית הדין עסק בבירור יהדותם של בני קהילת האנוסים בפלמה דה מיורקה ובהכרעת הגר"נ הם הוכרו כיהודים על פי ספרי היוחסין שבידיהם.

בית הדין עוסק גם בעניינים ציבוריים חרדיים. הוא מורה דרכה של משמרת הקודש והחינוך שבין השאר מפקחת על אירועי תרבות בציבור החרדי והייתה הראשונה שהציעה מתן כשרות לטלפונים סלולריים החסומים לאינטרנט ולשירותי תוכן. בית הדין מעניק כשרות לחברות סינון אינטרנט הפונות למגזר החרדי, מעניק כשרות לאתרוגים לנטילה בחג הסוכות ומפעיל מדי שמיטה אוצר בית דין לאספקת פירות שביעית על פי פסקי החזון איש.

הגר"נ זצ"ל עמד בראשות בית הדין עד אייר תשע"ב, אז פרש ותחתיו מונה חתנו הגאון רבי הרב שריאל רוזנברג.

ספרי רבינו שיצאו לאור עד עתה הם "שיעורי הגר"נ" על הלכות תרומות ומעשרות במשנה תורה לרמב"ם לצד החיבור הגדול סדרת הספרים 'חוט שני' 13 כרכים - על הלכות ריבית, נדה, שבת (4 כרכים), שמיטה, יום טוב וחול המועד, פסח, ראש השנה וימים נוראים, תלמוד תורה ותפילין.

בשנת תשע"ד החלו תלמידיו להוציא עלון שבת בשם 'נשיח בחוקיך' ובו מובאים דברי תורתו.

וחיי צער תחיה

פרק מיוחד ראוי להקדיש לשנים שלאחר נישואיו בהם התגורר הגר"נ קרליץ ברח' הרב בלוי בבני ברק, בדירה של 4 חדרים, בה התחלקו ארבע משפחות – בכל חדר התגוררה משפחה: בחדר אחד גרו הרב והרבנית עם ילדיהם. בחדר השני גרה משפחת מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי. בחדר השלישי משפחת הגאון רבי עמרם זקס מראשי ישיבת סלבודקא, ובחדר הרביעי משפחת הגאון רבי ברל וינטרוב. היו שם 2 מטבחים ו-2 שירותים שהיו משותפים לכולם. כך חיו בהסתפקות במועט, וכעדות הצאצאים אף אחד לא הרגיש 'צר לי המקום'.

בדירה זו היתה מרפסת, ובערב בא מרן הסטייפלר זצ"ל ללמוד עם בנו רבי חיים שהיה באותה עת בשנה ראשונה לנישואיו. בצד אחד של המרפסת ישב הסטייפלר עם בנו ובצידה השני ישב רבי ניסים ולמד עם הגאון רבי שלמה זלמן אולמן (לימים דיין בבד"צ העדה החרדית). באותן השעות הייתה קביעות לימוד של הנשים, הרבנית לאה קרליץ ע"ה עם הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה בלימוד ספרי הלכה מוסר ויראה.

גם בתוך החדר גרו בצפיפות. מיטות לא היו לכולם לישון עליהם בלילה. לחלק מהילדים סידרו 'מיטה' בצורה שהניחו שורה של כסאות שהוצמדו לקיר או לארון; אפילו מזרונים לא היו לכולם, ועל הכסאות הניחו שמיכה, וכך ישנו בלילות.

בהמשך אותה תקופה פתח הגר"נ זצ"ל את בית דינו הגדול על פי עצתם ובקשתם של גדולי ישראל, מרן הסטייפלר ומרן הרב שך, ודיוני בית הדין התנהלו, כאמור, בתוך הבית. היו גם דיונים שהתחילו בשעות ערב מאוחרות כשהילדים כבר נמו את שנתם, ולעיתים התעוררו הילדים מהקולות הרמים של בעלי הדין. כך חיו, בהסתפקות במועט, וכלל כלל לא הרגישו צמצום או מחסור, כל משפחה שמחה במה שיש לה, אף שהיו משפחות ברוכות ילדים.

והעיד על כך בנו של הגר"נ, הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ, רבו של בית המדרש הליגמן (שאף הוא היה בין הישנים על הכסאות), שאף במצב זה הם לא הרגישו הרגשה לא טובה, או הרגשת מסכנות, אלא ההרגשה היתה שזו התקופה המאושרת שלנו.

משכיל אל דל

כידוע הגאון רבי נסים קרליץ לא הסכים בשום אופן לקבל שכר טרחה עבור דיני התורה. עם כל זאת, סיפר בנו הגאון רבי אברהם ישעיהו, שאירע מקרה בו לא הביע התנגדות לקבל.

וכך הובאו הדברים בביטאונם של אנשי קהילת הגר"נ 'נשיח בחוקיך': היה זה בסיום דין תורה בין אברך לאיש עסקים, שבסופו יצא האברך חייב בדין. איש העסקים הניח צ'ק על השולחן, וכמוהו עשה גם האברך. רבנו לא נגע בצ'קים, אך גם לא דחה את קבלתם. לאחר שהלך איש העסקים, פנה האברך לרבנו ושפך את מר לבו ואמר: "אמנם אני מקבל על עצמי לקיים את פסק הדין במלואו, אך אין לי מושג מנין אתחיל להשיג את הסכום, כאשר בקושי יש לי למחית ביתי".

רבנו, שכאב את כאבו, אמר לו: "הבה נראה כיצד אפשר לעזור לך. ראשית כל, הנה הצ'קים שעל השולחן הם בשבילך…", תוך כדי כך הזיז את הצ'קים לכיוונו של האברך, "מלבד זאת יש בידי כסף כדי לחלק לאברכים", והוציא לו סכום נכבד. "ומלבד כל זאת, יש בידי גמ"ח כספים, ואוכל להלוות לך סכום נוסף…". בסופו של דבר, האברך יצא מבית הרב כאשר כמעט כל הסכום הנדרש בידו. על כך ניתן להמליץ את מאמר הכתוב "משכיל אל דל".

הרב שלמה לוינשטיין סיפר דברים ששמע מאברך תושב ארגנטינה, סיפור המלמד על שפלות הברך ומדת הענווה של הגר"נ: אותו אברך המתין להיכנס לרבי נסים קרליץ. בתוך החדר שהתה באותה העת אשה שצעקה צעקות נוראות, והתלוננה בפני הרב על כך שבעלה עושה לה צרות, תוך כדי שהיא מפרטת את כל מעלליו הרעים. היא ביקשה מהרב שיכתוב מכתב חריף לבעלה, שיחדל מהתנהגותו הנלוזה. הרב אמר לה: "לא אוכל לכתוב מכתב בטרם אשמע גם את הצד השני! חייב אני לשמוע גם את מה שיש לבעלך לומר בנדון! הלא גם הוא 'צד' בעניין!".

האשה הגביהה קולה וצעקה כלפי הרב: "כיצד יכול הרב לקרא לו 'צד' בעניין? הוא לא 'צד'! הוא חיה רעה! הרב 'חייב' לכתוב לי את המכתב". ור' נסים עונה לה בקול רגוע: "יתכן וכל דבריך אמת. יתכן שאכן הוא 'חיה רעה'. אבל חייב אני לשמוע גם את דעתו בטרם אתייחס לעניין". היא המשיכה לצעוק ולצווח, ומשראתה כי לא תצליח לשנות את דעתו של הרב, נתנה דפיקה אדירה על השולחן ויצאה מן החדר בטריקת דלת עזה, תוך שהיא ממשיכה לצעוק על כך שהרב לא מתחשב בדעתה…

לאחריה נכנס לחדר אותו אברך מארגנטינה. הוא היה בטוח כי ימצא את הרב בסערת רוחות… מישהו אחר היה צריך לפחות כמה דקות טובות כדי להתאושש מכך, ואילו רבי נסים יושב בחדר כשהוא רגוע לחלוטין, כאילו לא אירע דבר… הוא לא יכול היה להתאפק, אזר אומץ, ופנה אל הרב: "כבוד הרב! שמעתי את כל מה שהלך כאן זה עתה בחדר… איך יתכן שכבוד הרב לא נסער מהתנהגותה של אותה אשה, שפגעה קשות בכבוד הרב, וביזתה אותו בהתנהגותה?"

נענה רבי נסים ואמר לו: "וכי מה כבר קרה? והרי ממה נפשך: אם אני מכובד שם למעלה – מה אכפת לי אם ביזו אותי כאן למטה. ואם איני מכובד שם למעלה – מה יעזור לי אם יתנהגו אלי כאן, למטה, בכבוד"…

כבוד תלמידי חכמים

בהספד על מרן הגראי"ל שטיינמן שנערך בישיבת 'תורת משה' של הרב איסר ליזרוק בירושלים, תיאר הרב אליהו דיסקין מישיבת 'אמרי משה', עובדה מרתקת בשם מרן זצ"ל: "פעם, באחת הרדיפות (נגד מרן הגראי"ל שטיינמן), אמר ר' ניסים למקורבו שחייבים לצאת במכתב נגד. אז ההוא הכין טיוטה של מכתב לר' ניסים, הביא אותה לר' נסים ואמר לו 'זה, על זה שפגעו בראש הישיבה ר' אהרון לייב'".

הגר"נ קרליץ מיד הגיב: "פגעו בר' אהרון לייב? מישהו פגע בר' אהרון לייב?', והמשב"ק לא הבין את שאלתו, הרי לפני רגע רבו בעצמו סיפר לו על כך. "הוא כבר חשב שר' ניסים מתחיל לשכוח", תיאר הרב דיסקין בהספדו.

אלא שהגר"נ קרליץ מיהר להסביר עצמו, ואמר: "תדע לך, בר' אהרון לייב אי אפשר לפגוע לעולם. אי אפשר לפגוע. הוא חי 'שם', לא חי פה. אף אחד בעולם לא יכול לפגוע בו. מה שצריך לכתוב זה שפגעו בכבוד התורה".

סיפור נוסף ומיוחד שסיפר נאמן ביתו של הגר"נ קרליץ זצ"ל, הרב ישעי' קרליץ, מראה את הכבוד וההערצה של הגר"נ לגדולי התורה האחרים.

היה זה לקראת אסיפה מצומצמת של רבנים, סיפר, אודות מינוי של יהודי מסוים לתפקיד ציבורי בבני ברק. הגר"נ זצ"ל היה סבור, שאין למנות את האיש לתפקיד המדובר בשום אופן. לפני שיצאתי עם הרב לאסיפה הוא התבטא באוזני: "אני לא אתן בשום אופן שימנו אותו!". כאשר הרב התבטא כך, זה אומר את כל התקיפות ההשקפתית מבחינתו.

האסיפה המצומצמת של הרבנים נפתחה, והתנהלה בטוב טעם, כמו כל האסיפות בראשות שני פוסקי ההלכה, פוסק הדור הגר"ש וואזנר זצ"ל והגאב"ד הגר"נ קרליץ זצ"ל. למעשה, מלבד כמה פרטים נוספים שנידונו בה באסיפה, מינו בה את האיש המדובר לתפקידו, כמובן, למורת רוחו של הגר"נ זצ"ל. אני עמדתי משתומם מהצד, לא ידעתי מה קורה כאן, מדוע הרב שתק ולא אמר מילה בנושא?

בדרך חזרה לביתו, העזתי לשאול את הגאב"ד. מדוע העזתי? כי הרב עצמו אמר לי שלא ייתן את המינוי, לכן שאלתי בתמיהה: מה קרה שהרב לא דיבר מאומה ולא הביע את דעתו הכאובה?!

הרב השיב לי במילים בודדות: "הרב וואזנר החליט!". היינו, כי תמיד באסיפות מהסגנון הזה, לפני שהרב וואזנר מביע את דעתו, היה פונה אל הרב ושואל: "ומה אתם אומרים על כך?" והפעם, משום מה, היה ברור לו כי כולם בדעה אחת, ולכן פתח ואמר: "התאספנו כאן למנות את פלוני אלמוני לתפקיד לנהל את המינוי", לכן, הרב לא דיבר מאומה. כי אם הוא לא שואל אינו מביע דעה!

לוחם מלחמת ה'

גם גודר גדר ועומד בפרץ היה הגר"נ זצ"ל. כך היה כאשר החלו ניסיונות לשלב לימוד ליב"ה במוסדות החינוך. במכתב שכתב הגר"נ זצ"ל, עליו צורפו חתימותיהם של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי וראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין, נאמר כי לימוד תורה בשילוב לימוד חול הוא דבר חמור.

במכתבו כתב הגר"נ כי "כאשר קבעו גדולי הדורות האחרונים, לעשות כוללים, והיינו ישיבות לבעלי משפחות שמוטל עליהם גם עול משפחה, שתורתם אומנותם ומוסרים עצמם רק ללימוד התורה, ואינם מתעסקים בשום דבר חוץ מלימוד התורה, ואם משלבים במסגרת זו גם לימודים אחרים, זהו זיוף גמור". בהמשך המכתב נאמר, כי "עצם הדבר לשלב לימודי חול במסגרת של לימוד תורה , הוא דבר חמור גם אם יקראו לזה בשם אחר".

הגר"נ זצ"ל היה מעורב בהתפתחות הטכנולוגיה והתקדמות העולם והעניק מענה סדור על כל שאלה שהתעוררה בעקבות השינויים שחווה העולם בעשרות השנים האחרונות, כמעט בכל תחום.

כך לדוגמה העלו בפניו את המציאות בה נפוץ מאוד שמשווקים הערינג, סלטים וכדו' בקופסאות של פלסטיק, שיש עליהן מכסה (המכסה אינו מחובר כלל לקופסא), והקופסא עשויה באופן כזה שאין שום מקום שיכולים לאחוז במכסה ולהסירו, רק במקום אחד, כמו בית אצבע, שמותקנת שם בליטה ורק משם יש אפשרות להגביה את המכסה. בפתח לאותה בליטה יש חתיכת פלסטיק (שהיא משעת יצירתה מחוברת לקופסא), וצריכים לשבור את אותה חתיכה קטנה של פלסטיק, ואז אפשר להכניס האצבע כדי להגביה ולהסיר את המכסה.

לאחר שהסתכל בזה הורה הגר"נ שיש בזה חיוב חטאת, כיון שע"י שבירת חתיכה זו נעשית הקופסא מתוקנת, שמעתה ניתן להשתמש בקופסא כדרכה, ולהסיר תמיד המכסה ממנה (אור השבת).

קשים כספחת

בכתביו של רבינו מצאנו התייחסות לגישתו כלפי גרים שביקשו להסתפח בנחלת ה'. הגר"נ קרליץ ראה בהתעסקותו בענין הגרים זכות עצומה. גם כשהפסיק לבוא לבית הדין עקב חולשתו, לא ויתר על השתתפותו הפעילה במושבי הגירות של בית הדין ונהג לעשות בעצמו את ה'מי שברך' וקריאת השם לגרים. פעם קרה שגיורת אחת התאחרה, והרב המתין לה עד שתגיע. ניסו לשכנעו שהפעם יעשה דיין אחר את ה"מי שברך", כיון שהגר"נ מיהר מאוד. אך הרב התעקש להמתין, והסביר: "אם ייוודע לה שלכולם עשיתי 'מי שברך' ולה לא, תהיה לה מזה חלישות הדעת".

פעמים רבות במעמד ה'מי שברך' וקריאת השם אמרו הגרים שהם עדין לא החליטו איזה שם הם רוצים, וביקשו מרבי ניסים שיחליט עבורם. כשאמר את הצעתו, התפלאו הגרים ומלוויהם לגלות שזה בדיוק השם שהם חשבו לבחור.

שנה אחת בשבוע שלפני יום כיפור באו לבית הדין כמה גרים שכבר אחזו לאחר כל שלבי הבירור הסופיים. הגר"נ התאמץ מאוד לקים את הגירות לפני יום כפור, אע"פ שהיה שומר על כוחותיו לפני יום כפור. דייני בית הדין שאלוהו מדוע הוא מתאמץ כל כך, הרי אפשר להמתין ולגיירם גם לאחר יום כפור! נענה הגר"נ והשיב בהתרגשות רבה כשדמעות בעיניו וקולו נשנק: "הרי כלל ישראל זקוק כעת לזכויות, והרי גרים אלו הם בלי חטא! כמה זכויות זה מוסיף לכלל ישראל…".

היה דבר פלא בתקופת האינתיפאדה, שערבים פוצצו אוטובוסים ברחובות ירושלים, והיו הרוגים רבים – מאידך התרבה מספר הגרים שהתגיירו. באחת הפעמים שהיה הגר"נ בדרכו לגירות, פנה אל הגאון רבי ישראל ויזל מדייני בית הדין לגירות, ואמר: "תראה מה קורה, מצד אחד עם ישראל סובל כל כך הרבה צרות, ומצד שני מתרבים עוד ועוד גרים מכל קצוות תבל שרוצים להצטרף אל עם ה', הלא דבר הוא".

ומעשה היה בגיורת אחת שלפני שהתגיירה היתה נשואה עשר שנים והרופאים אמרו לה שלא תוכל לזכות לזש"ק. לאחר שהתגיירה אצל הגר"נ ביקשה ברכה. אמר לה רבי ניסים: "הרי על גר נאמר כקטן שנולד דמי. אם כן כל הבעיות שהיו קודם אינן שיכות לעכשיו", ובירכה שיהיו לה ילדים. כעבור שנה נולד לה ילד, והיא באה אתו לקבל ברכה מרבנו.