אחרי שהעסקן הגוראי ד.ב. הגיב להאשמות נגדו מצד רבני ובכירי החסידות, כפי שנחשף ב'כיכר השבת', בגור לא נשארים חייבים ועונים לו בחריפות - במכתב מיוחד שהופץ בין העסקנים והרבנים.
כזכור, הוויכוח הכלכלי על אופי הקעמפ של חסידות גור בארה"ב, שייעודו שונה מבנים לבנות, הפך למאבק עקרוני, בו העסקן הגיש עתירה לבית המשפט בשל נישולו והפסדיו הכספיים לדבריו, ומנגד הוצא נגדו כתב חרם רבני בטענה כי הוא ביזה את האדמו"ר שעמד מאחורי המהלך.
בית המשפט כזכור מחק את העתירה, מסיבות טכניות, מה שלא מנע פרסומו של מאמר תקיף ב'המודיע', ביטאון חסידי גור, וכאמור מכתב תשובה של העסקן בו הוא דחה את ההאשמות על ביזוי האדמו"ר, גילה כי קיבל היתר מהגר"מ שפרן לגשת לבית המשפט וטען כי פשרה שהציע נדחתה.
כעת, במכתב תקיף במיוחד, דוחים שלושה בכירים בחסידות גור, הרבנים אברהם יוסף אירנשטיין, יצחק ברוידא וישראל פנחס גוטסמן, את טענותיו כפי שפירט בהודעתו.
וכך הם כותבים, בתוך דבריהם: "פשוט שאין טעם להזדקק, להשיב ולהיכנס בדין ודברים לכל דבר שקר ואיוולת, אך כאשר ברוב עזותו מנסה האיש להוליך שולל את הציבור כולו, כביכול מדובר כאן בסכסוך ממוני שיש בינו לבין הנהלת הקעמפ, מתברר לגודל הכאב שכל כוונתו הוא להפריע ליישם רצון הקודש, ולהמשיך להתל בזדון בכל הציבור היקר, תוך ניצול העובדה שאולי אין הכול יודעים את המשך השתלשלות הדברים".
"בשנה האחרונה לא היה כמעט יום אחד", נכתב עוד, "בו לא נעשה ניסיון להגיע לפשרה מצד חסידות גור, ואפילו ביום שישי שעות ספורות לפני פרסום מכתב ה'חרם' עוד ניתנה לעסקן אפשרות לחזור בו מכוונותיו, ורק לאחר שסירב בגאווה ובבוז מוחלט, פורסם מכתב החרם".
כאן עוברים שלושת הכותבים לחלק העובדתי של שורש הסכסוך, לפי גישת חסידות גור:
א. העסקן ד.ב איננו ומעולם לא היה בעלים כלשהו על הקעמפ, ואין לו שום זכויות בעניין. הקעמפ הוא בבעלות עמותה, העומדת כל השנים תחת ועד של חשובי אנ"ש, ואין לשום אדם אחר זכות בו.
ב. העסקן ד.ב אישר בעצמו כמה פעמים, כולל בתקופה האחרונה ממש, כי אין לו כל שייכות בבעלות על הקעמפ, וכי הוא שימש רק כמנהל המקום.
ג. כדי למנוע עגמת נפש וחילול ה' הסכמנו להחזיר לעסקן את סכום ההוצאות, שלטענתו הוציא במהלך השנים.
לדבריהם, "נאמר לעסקן פעם אחר פעם שיגיש חשבוניות בצורה מסודרת ויקבל את המגיע לו, כאשר, ביום ו' י"א סיוון, סוכם כי הוא מסיים את עבודתו בקעמפ, ואין לו יותר שום שייכות למקום, ותמורת זאת חסידות גור תעביר לו סכום של 300,000 דולר, זאת בנוסף ל 140,000 דולר נוספים שלטענת אנשי החסידות הוא כבר קיבל בשנה שעברה".
"בשלב מסוים, באמצע חודש סיוון, בזמן ששהה העסקן בביקור בארץ ישראל", נטען, "הוא אמר לפתע שהיה לו טעות בחישובים, וכי הוא דורש סכום של עוד 100,000 דולר, בנוסף לסכום של 300,000 דולר, שכבר הוסכם להעביר לו. בתגובה לדרישה נאמר לו, כי במידה ויחתום על הסכם הפשרה, יסכימו בחסידות לשלם לו את הסכום הנוסף, וזאת מתוך רצון טוב, ולפנים משורת הדין".
לפי עמדת החסידות, "לאחר הסכמות והבטחות רבות מצידו לחתום על ההסכם שנוסח, התחמק העסקן ודחה כל אפשרות לפשרה, ולחתימה על ההסכם שהוא עצמו הסכים לו".
על טענותיו של העסקן ד.ב כי בני משפחתו נפגעו כתוצאה מהחרם, על לא עוול בכפם, מגיבים בגור: "כמה התחננו ודיברו על ליבו עד הרגע האחרון, כולל בימים אלו ממש, על הנזק הגדול שהוא מעולל למשפחתו, אך לא אבה לשמוע".
"זאת התורה לא תהא מוחלפת. כל הדברים שנרשמו במכתב ה'חרם' - תורת אמת הם, כפשוטם וכמשמעם, והחרם בעינו עומד ללא שום סייג", חותמים שלושת הרבנים הגוראים את מכתבם החמור.
