השריפה בישיבה במוסקבה: "גויה תרמה לנו לול ברווזים"

מלבד ההצתה, שנערכה במחסן בו אוחסן אוכל ובשר כשרים לחג, רוססו באובססיביות כמויות של צלבי קרס, המלמדים על השתייכותו של המצית ל'ניאו נאצים'.

לאחר ההתאוששות בקהילה, פנינו לראש הישיבה הגאון רבי משה לבל המשמש גם כמנהל הרבני של 'ועידת רבני אירופה', לשיחת חג מיוחדת על כל השתלשלות השריפה, ועל הישיבה המיוחדת שעלתה בלהבות, והאם יש באמת אנטישמיות ברוסיה, בסיום סיפר לנו הרב את הסיפור המרגש על 'לול הברווזים'.

מכיוון שעמך בית ישראל היה טרוד בהכנות ערב החג, נשמח לשמוע מפי כבוד הרב על מה בדיוק קרה באותו הלילה?

"בליל בדיקת חמץ בשעה 1:30 בלילה היו כמה בחורים, שהיה להם נערווים אולי הם לא בדקו חמץ טוב, ולמרות שכולם ישנו, הם היו עדיין ערים, והתפלפלו בסוגיית 'החמץ'.

"לפתע, ראו הבחורים שפורצת אש מאחד המבנים המשמשים בדרך כלל לאחסון ולחדרי קירור, שלמעשה שם אופסן כל האוכל שהיה מיועד לחג, האוכל של הישיבה ושל הקהילה המקומית במוסקבה.

"כמובן ש'אם ד' לא ישמור עיר שווא שקד שומר', אותו ניאו ניאצי שהצית את המבנה הצליח לחדור למתחם הישיבה, למרות גדרות האבטחה והמצלמות, והצליח לפרוץ למבנים שם מאוחסנים האוכל והציוד של הישיבה. אותו בן בליעל כנראה ידע טוב מה הוא עושה, כאשר ליד המבנה שהוא הצית ממוקם מיכל דלק עצום מימדים המשרת את הישיבה לחימום ולתאורה בשבת, ובמידה וזה היה מתלקח, כל קמפוס הישיבה היה עולה בלהבות, ה' ירחם.

"הנס הוא שאותם בחורים היו 'ערים כל אותו הלילה', וכוחות הכיבוי שמעו את ההיסטריה בקולם, ואכן רואים במצלמות האבטחה, שתוך פחות מ-10 דקות מההצתה כבר הצליחו להשתלט על האש, גם את הבחור ראו במצלמות רק הבעיה שהוא היה עם קפוצ'ון על ראשו ואין כל אפשרות לזהות אותו.

האם הרב חושב, שאולי מדובר בתופעה שתתחיל להתרחב, וכעת יש יותר אנטישמיות ברוסיה?

"האמת אני חושב שזה אירוע בודד, זה לא משקף את המצב. אמנם אי אפשר להגיד שאין בכלל אנטישמיות, אך אין פה אווירה של אנטישמיות. בכובעי השני ב'וועידת רבני אירופה, אני מסתובב הרבה ברחבי אירופה, ואני יכול להגיד בפה מלא שהמצב ברוסיה הוא מהטובים ביותר.

"כאשר הנשיא וכל אנשי הממשל מחלחלים אמפטיה לקהילה היהודית, אז הרוסים שידועים בצייתנותם, הם מרגישים שכך הוא רוח המפקד, וממילא אין אנטישמיות ברחובות.

"גם כל השכנים של הישיבה לא היו שמחים ממה שקרה, אני יכול להגיד זאת בוודאות. אני אישית, זוכר שהגעתי לרוסיה לפני 30 שנה המבט על היהודים היה שונה לחלוטין מאשר היום, שהמצב בהרבה יותר טוב.

כיום, אנשים ברוסיה גאים ביהדותם? או שהם ממשיכים להתבייש?

"אני שמח להגיד, כי יש היום נהירה גדולה לקהילה, לא רק בקרב הציבור הפשוט, אלא גם בקרב המעמד הרוסי הגבוה. היום זו גאווה וכבוד להיות יהודי ברוסיה, הרבה רוצים להשתייך לעם היהודי. היום למשל ביקרתי אצל אחד מגדולי התעשיינים במשק - יהודי לא שומר תורה ומצוות, והוא ממש התגאה בביקור שלי למרות חזותי היהודית דבר זה לא היה יכול לקרות לפני 15 שנה.

"לפני 25 שנה היה אינטרס לקבל תעודה כדי להגיע לישראל, היום זה לא המצב, אנשים פשוט רוצים להשתייך לקהילה היהודית".

איך הבחורים בישיבה קיבלו את השריפה, ברגשות קשים?

"אני רק יכול להגיד שמיד למחרת השריפה - כשמונה שעות, היו שני בחורים מהישיבה שעשו סיום מסכת על מסכתות: בבא בתרא וחולין, אמנם את 'והיא שעמדה' השנה, שרנו בקולות ניחרים ובכוונה הרבה יותר גדולה כאשר אנחנו מבינים יותר את משמעות המילים שנהפכו לצערי למוחשיות יותר בערב החג, גם, לי אישית היה יותר קל לספר על 'שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו'".

נשמח לשמוע מהרב קצת על הישיבה שמוכתרת כ'ישיבה הגדולה ברוסיה'

"ישיבת 'תורת חיים' הוקמה ע"י הג"ר משה סולוביצ'יק מציריך (אביו של הגר"ב סולובצ'יק מרבני דגל התורה בירושלים), היא נוסדה לתת הזדמנות לבחורים רוסים שרוצים להתקרב לדרך התורה. רוב הבחורים מתקדמים לישיבות הדגל הליטאיות בישראל.

"מי שלמעשה ייסד את הישיבה היו שליחיו של ר' מוישה הרב אלכנסדר אייזנשטט (אחד הציירים המפורסמים בעולם) ביחד עם הג"ר יצחק זילבר זצ"ל מי שנחשב כאביהם של הרוסים. ב"ה הבחורים שלנו נחטפים ע"י טובי הישיבות שמעוניינים בבחורים שלנו. הג"ר משה שפירא זצ"ל היה מגיע תמיד לישיבה בפסח והוא תמיד היה אומר שתורת חיים מצמיחה חומר "ההיולי" שזה היסוד של העולם, והוא היה תמיד אומר שזו חוויה בשבילו לשבת עם אותם בחורים.

"אני הגעתי לישיבה בשנה השניה ליסוד הישיבה, כאשר חיפשו מישהו שיכין את הבחורים ללימוד בישיבות בארץ ישראל. אנחנו נמצאים היום בפרבר על יד מוסקבה, במקום שהיה בית מלון לקציני חיל האוויר הרוסי כדי לקיים חיים יהודיים שקטים ושלווים מחוץ לשאון הרועש של העיר, כאן אנחנו מצליחים לקיים אורח חיים ישיבתי למהדרין ואפשר ללמוד תורה בשקט".

איך השלטונות והתושבים הרוסים קיבלו את השריפה?

"לאחר השריפה הגיעו כלי התקשורת המקומיים בהמוניהם יחד עם ראש העיר, אמנם הנשיא - ולדימיר פוטין לא הגיע כי אני חושב שלשלטונות לא נוח עם קיצוניות דתית מכל כיוון, בעיקר מהכיוון המוסלמי, כי הם לא רוצים שיתפתח אורח חיים אורתודוקסי".

מעשה בברווז

"הסיפור של השריפה היכה גלים בכל רחבי רוסיה", מספר הרב לבל, "ומכיוון שאחד מכלי התקשורת פרסם כי מחסן האוכל שלנו נשרף ונשארנו ללא אוכל, קיבלנו באמצע חול המועד טלפון מפתיע, על הקו הייתה אישה נסערת ביותר, כשהיא בקושי מצליחה להוציא מילים מהפה, היא מספרת לנו בהתרגשות כי היא שמעה את הסיפור והיא לקחה את זה ללב".

"היא ממשיכה לספר, כי היא מחזיקה בקשותה לול של ברווזים המונה כ-30 ברווזים, והיא מעוניינת לתרום לנו את כל הלול שלה כדי שיהיה לנו מה לאכול בחג. למרות שכמובן חגגנו את החג כיד המלך לא יכולנו לסרב לבקשתה של האישה, וכמה אברכים מהקהילה נסעו לביתה, מרחק של כמה שעות טובות של נסיעה כדי לקחת את הברווזים למתחם הישיבה".

הרב לבל חותם את הסיפור ואומר כי "היום, ערכנו שחיטה ע"י האברכים, ובעז"ה בחג הקרוב נאכל כל צוות הישיבה, האברכים, הבחורים והרבנים בשר ברווז, 'לכבוד יום טוב'".

צפו בגלריה של: הרשי קוטובסקי