אין כמו לצאת לעולם כדי ללבן עניינים העומדים ברומו של עולם. ערב הסיבוב השני בבחירות המקומיות, השארתי מאחוריי את הכאוס המוניציפאלי המקומי, ושמתי פעמיי, לא בעצב גדול, אל עבר נתב"ג. שם ה-6:3 היחידים שהצליחו לעניין אותי, היו מספרי ה"גייט". אכן, אין כמו להתמקד בצרות האחר כדי להשכיח את צרותיך שלך. בשיאן של המריבות המוניציפאליות ביכרתי להתמקד בצרות יהדות אמריקה.
הצטרפתי למשלחת של 'גשר' ומשרד התפוצות, שיצאה לשבוע של סיור לימודי אינטנסיבי בארה"ב. ללמוד ולא משמועה אודות בעיית ההתבוללות. לא לשנות דעה, אבל להבין לפני שמדברים - במה בכלל מדובר. יצאתי מודאג, חזרתי היסטרי.
גזירת הגיוס
חשבנו שיצאנו לחצי חופשה, הגענו לטירונות. ממש "גזירת הגיוס". שבוע של לו"ז תיזוז. התחלנו בבוסטון, המשכנו לניו יורק, בין לבין גיחה גם לניו ג'רזי. ההשקעה באירוח, לא הצליחה להקהות את הרושם מהתמונה הלא מרנינה. הנתונים – מחרידים: כ-75% התבוללות בתנועה הרפורמית, כ-30-40% בתנועה הקונסרבטיבית. בקצב הזה, בתוך דור-שניים רק היהדות האורתודוכסית תישאר. מיליוני יהודים אמריקאים פשוט ייעלמו.
הישראלים החילונים היורדים, בבעיה אולי אף יותר. בארץ הם לא הורגלו לעסוק ביהדותם. בישראל אתה יהודי גם בלי להקדיש לכך מחשבה. בניכר, אם לא תשקיע ביהדות, לא תהיה יהודי. מספרם ע"פ חלק מהאומדנים כ-800 אלף. הם לא בטוחים האם הם ישראלים-אמריקאים או אמריקאים-ישראלים. התשובה כנראה באמצע - תלוי כמה זמן מתגוררים שם. הדור הראשון, היורדים, עוד מרגישים ישראלים, חיים על המזוודות במחשבה לחזור ביום מן הימים. ילדיהם, עוד מבינים עברית. הנכדים – אמריקאים לכל דבר.
"תיקון עולם" ברואנדה
הצרה מתחילה בהיעדר הזהות היהודית וממשיכה בחוסר הלויאליות לישראל. "תיקון עולם", הוא הטרנד הפופולארי שם, אבל לאו דווקא בהקשר היהודי. עבור חלק בלתי מבוטל מהיהודים שם, כמו צעירים נלהבים בקמפוסים, אבל גם עשירים ורבי השפעה, דאגה לרעבים ברואנדה זהו "תיקון עולם" לא פחות ואולי יותר מדאגה למדינת ישראל. עבור צעירי הדור הנוכחי המכונים "המילניאלס", ישראל מעניינת כשלג דאשתקד. בניגוד להוריהם שעוד בעלי דעה בנושאים יהודיים וישראלים שונים, אותם גם לא מעניין מתווה הכותל או חוק גיור. ישראל? יוק.
הבשורה הטובה: יהדות אמריקה מודעת לבעיה, עסוקה ודנה בה באינטנסיביות. ועידות וקונגרסים קמים ומתכנסים, גורמים רמי דרג ורבי השפעה מקדישים את מיטב זמנם לסוגיה. היהדות לא מובנת מאליה כמו בארץ. הם מבינים היטב שאם לא יעסקו בה ויקדישו לה מקום, לא תהיה יהדות. מרכזים יהודיים פורחים בכל פינה, כולל באוניברסיטאות הגדולות כמו הרווארד, שם פועל המרכז היהודי "הלל", בו ביקרנו.
מולדת ה"פייק"
הבשורה הגרועה: במדינה שהנחילה לאנושות את בשורת ה"פייק", אין ל"פייק" גבולות, הוא חסין מכל מגבלת מציאות. רבים שם בטוחים שהפיתרון הוא הגדרת הגויים תוצרי ההתבוללות כיהודים. "כך לא נאבד יהודים, אולי אפילו נגדיל אותם. אז מה אם זו לא היהדות שהכרנו, בואו נגדיר מחדש מהי יהדות ומיהו יהודי, כך נרוויח המוני יהודים במחי יד". גם חלק מחברי המשלחת שאינם שומרי מצוות, לא הבינו איפה הבעיה שלנו. "ממה אתם מפחדים, מה אכפת לכם שיהיו עוד הרבה יהודים. אין לכם אפוטרופסות על היהדות".
עם גישה כזו, אין פלא אפוא שיש בתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות מי שמגדיר את ההתבוללות לא כבעיה וכשואה רוחנית, אלא להיפך - "הזדמנות פז" רח"ל להוסיף מיליוני גויים לעם היהודי.
הגישה הזו, היא תמצית הצרה. בקצב הזה, הגדרת היהדות אצלם תהפוך להיות משהו קלוש שגם תייר רוסי שקיבל ממשרד התיירות כרטיס טיסה מסובסד לחופשת שמש חורפית באילת, יוכל בנקל להיכלל בתוכה.
הסברתי להם בדיון שם, שמדד הגדרת היהדות אצלם, הוא כמו הקו השחור בכינרת. אם המפלס ירד מתחתיו, תמיד ניתן להוריד את הקו ולשגר הודעה לעיתונות שהכינרת עדיין מלאה. הבעיה ביהדות ארה"ב שאוטוטו זה מתייבש כליל. אבל גם לזה יש להם פיתרון: מי החליט ש"ים" חייב להיות מקום גדול עם מים, "אין לכם אפוטרופסות על המילה ים". בקרוב, גם גינה קטנה וממטרה ניתן להגדיר כ"ים".
מבחינתם, יהדות אינה דת, לא לאום, לא מקום מגורים וגם לא שיוך קהילתי או משפחתי. זו הגדרה עצמית תחושתית קלושה שכל אחד יכול להחליט אם בא לו להיות שייך אליה. כמו אוהד קבוצת כדורגל, מצא חן בעיניך השחקן? מאותה שניה אתה אוהד הקבוצה, כלומר, יהודי.
השאלה "מה יהיה כשהדור הבא לא יהיה יהודי", אינה משהו ערטילאי אלא מצב עכשווי. בראש אחת מהקהילות הרפורמיות הגדולות בניו יורק, עומדת "רבה" פופולארית, שהיא למעשה גויה קוריאנית שנישאה ליהודי ועברה "גיור" רפורמי. יש הצופים לה עתיד מזהיר בראשות התנועה הרפורמית בארה"ב. אם מישהו חושב שניתן להסביר לה את הבעיה, כדאי שיעשה התרת חלום.
להיות עם בארצנו?
הניתוק של היהודים האמריקאים מישראל כ"כ גדול, עד כדי שיש מי שחושב שצריך לעדכן את משנת הציונות. במקום מדינת היהודים, יש להעמיד משנה עדכנית הגורסת, כי מדינת ישראל היא רק עוד נקודה מרשת יהודים עולמית. כבר לא מקום מושבם הרצוי של כל היהודים מתוך ערגה תמידית לארץ ציון וירושלים. מעתה אמור, "להיות עם חופשי בארצנו ובכל מקום שבא לנו".
מה ייצא תכל'ס מהסיור הזה? שאלה טובה. אבל הבנת השאלה היא לעיתים חצי תשובה. את הבעיה למדנו. על הדרך יצרנו קשרים עם קבוצה איכותית המשקפת את המרקם הישראלי מכל קצוות הקשת. רק על השיח הפנימי המחכים והמחבר הזה, מגיעה למארגנים מילה טובה.
נפתלי בנט, שר התפוצות, לזכותו ייאמר מוטרד מהעניין ומשקיע בו רבות. בעצמו בן למשפחה אמריקאית, לא דתית במקור, שאלמלא עלייתה ארצה ספק עד כמה בכלל היה עסוק ביהדותו. הוא מבין את גודל הצרה, נחוש בעניין, אבל גם הוא לא בטוח שבידו התרופה. "אני לא יודע בדיוק מה צריך לעשות, אבל אני יודע שחייבים לעשות. אנחנו מנסים מהכל, בתקווה שמשהו יעזור".
תגלית זה תכלית?
בסל הכלים שלו, פעילויות מגוונות ויצירתיות. המנכ"ל הפעלתן שהביא למשרד התפוצות, דביר כהנא, לא נח לרגע. פרויקט 'תגלית' הטיס השנה בלבד כ-50,000 צעירים אמריקאים יהודים למסע בישראל, יש פרויקט שמביא ארצה זוגות צעירים בירח הדבש, עוד פרויקט שמספק לבתי ספר יהודיים ערכות לימוד יהדות בשלל שפות, תנועות נוער לפעילות אחה"צ כמו 'הצופים', ושלל רעיונות יצירתיים.
הבעיה בכל זה, שמדובר בבית חולים מתחת לגשר. בעיית היהדות שמתחילה בהיעדר חינוך יהודי, לא תיפתר בשבוע מסע "תגלית" לישראל. מיליוני ילדים יהודים מתחנכים ב"פאבליק סקול" בתי הספר הכלליים הלא יהודים, לאורם של שלל ערכים אוניברסליים, שיהדות אינה אף אחת מהן - לא אמורים להבין אחרי חינוך כזה מדוע לא להתחתן עם חבר(ת)ם הנוצרי/ת לספסל הלימודים. מלבד עבור הקהילות האורתודוכסיות - בית ספר יהודי הוא פריבילגיה לעשירים, עם שכר לימוד שנתי שיכול להגיע ל-45,000$ בשנה.
אם יש משהו שצריך לעשות, זהו לתקן את הגשר במקום לבנות בית חולים תחתיו. היינו, הקמת רשת בתי ספר יהודיים, שיהוו אופציה ריאלית לכל יהודי בניכר. פרויקט תגלית הוא לא התכלית. במקום זה, פשוט תסייעו ללמוד בבתי ספר יהודיים. לא בטוח כמה ירוצו לזה, אבל לחלק לפחות, זו תהיה הצלה.
כששאלתי את נציג אגו"י בארה"ב כיצד הם מטפלים באופן מערכתי בבעיה, הוא השיב שאשתו עושה טלפונים בערב. נבוכתי עבורו. מה הפלא שהרפורמים והקונסרבטיביים דומיננטיים הרבה יותר. היחידים שנותנים פייט משמעותי ומספקים יהדות אותנטית בהיקף מרשים, הם החב"דניקים שפרוסים מקצה לקצה. אולי הפיתרון צריך להיות באמצעותם.
טראמפ והאנטישמיות
ובלי פוליטיקה אי אפשר. בישראל, טראמפ הוא הדמות הנערצת ביותר, שני כמעט רק למשיח. לדידנו, מי שלא אוהב אותו היא רק קבוצה שולית, אנשי השמאל הקיצוני של שדולת ג'יי סטריט. המציאות, לצערנו שונה. רובם של יהודי ארה"ב סולדים מטראמפ. לדידם, ההסתה שלו כנגד קבוצות שונות, מלבה יצרים ומתורגמת לאנטישמיות בשטח נגד יהודים, למרות שטראמפ עצמו אוהד יהודים. הנתונים תומכים בתזה הזו, עלייה של כ-70% בתקריות האנטישמיות בארה"ב נכון לתחילת 2018.
עד כמה יהודי ארה"ב מתנגדים לטראמפ? עד כדי שתמיכת ישראל בטראמפ גורמת להם כעס וניתוק מישראל. לא מדובר כנראה בציבור החרדי, אבל מאחורי אמירות קשות בעניין עומדים גם חובשי כיפה. המסקנה כפי שנראית משם היא, שישראל ויתרה על מערכת יחסים קבועה ורצינית עם חלק גדול מיהדות ארה"ב ועם הקונצנזוס הפוליטי האמריקאי, תמורה חיבוק זמני. אמנם חמים ונעים, אבל עם תאריך פג תוקף ידוע מראש. מה יהיה אח"כ? אלוקים גדול.
- הטור פורסם בעיתון 'בקהילה'