בתקופה האחרונה עם התפרצות מחלת החצבת בישראל, נכנסו מספר רבני קהילות ורבני ערים לביתו של ראב"ד העדה החרדית הגר"מ שטרנבוך לדון עמו במספר שאלות הלכתיות הנוגעות להגדרת מחלת החצבת בהלכה, כאשר בעיקר ביקשו לדעת אם יש לדון את ההתפרצות הנוכחית כ'פיקוח נפש' על כל השלכותיה ההלכתיות של הגדרה זו.
בנוסף אף נכנסו בימים האחרונים מנהלי התתי"ם למעונו של הגר"מ שטרנבוך, לשאול האם ילד שהוריו אינם מסכימים לחסן אותו רשאי להמשיך ללמוד בתלמוד תורה, או שיש להגדירו כמזיק וכמסוכן לכלל הציבור, ואין להניחו להיכנס ללמוד בתלמוד תורה כל זמן שלא חוסן.
הגר"מ שטרנבוך זימן אליו את ד"ר מנחם חיים בראייר סגן מנהל בית הרפואה "מעייני הישועה", וביקש ממנו לברר עד כמה מדובר בהתפרצות ממשית השנה ביחס לשנים קודמות, ומה הם סיבוכי המחלה ואחוזי התמותה, בכדי לדון אם יש להתייחס להתפרצות זו כ'מגיפה', כמו כן, ביקש לברר עד כמה הוכח שהחיסון מועיל למנוע את המחלה.
ד"ר מנחם בראייר הציג בפני הרב את הנתונים כי בשנה האחרונה נפגעו ממחלת החצבת קרוב לאלפיים בני אדם לעומת 34 נפגעים בשנה הקודמת. כמו כן הציג ד"ר בראייר את הנתונים כי לפני פיתוח החיסון לחצבת 90% מהילדים חלו בחצבת, ורק לאחר פיתוח החיסון נמנעה התפרצות מחלת החצבת.
דילמה דומה הושמעה בפני הגר"מ שטרנבוך גם מארה"ב. על פי אנשי ביתו של הראב"ד התקשר אליו ראש ישיבת לייקווד הגאון רבי אריה מלכיאל קוטלר שאמר, כי בעקבות הפסק הקודם של הגר"מ שטרנבוך לאסור כניסה למוסדות החינוך לילדים לא מחוסנים נשארו כאלפיים ילדים שאינם מחוסנים בבתיהם. בשיחת הטלפון ביקש הגר"מ קוטלר מהראב"ד להכריע בסוגיה העומדת בפני מוסדות החינוך בארה"ב.
בתשובה לשאלתם של מנהלי התתי"ם – ובעקבות פנייתו הדחופה של הגרא"מ קוטלר, כתב הגר"מ שטרנבוך מכתב הלכתי ארוך ומנומק המתפרס על פני שלושה עמודים. במכתבו המתבסס על הנתונים שהציגו בפניו הרופאים בעניין התפרצות החמורה של מחלת החצבת ואחוזי התמותה והסיכונים של המחלה, הוא קובע את מעמדם ההלכתי של הילדים שאינם מחוסנים. בדבריו הזכיר יסודות בהלכה ששמע בצעירותו מפי מרן הרב מבריסק זצ"ל, אך סייג את דבריו כי הוראתו מופנית בעיקר לשאלת מנהלי התתי"ם בארץ, וכי אינו מתערב בנעשה בארה"ב, "שההכרעה לאמריקה תלויה בחכמי המקום, אך מ"מ בכמה דברים נוכל להקיש מאן לשם".
את מכתבו פותח הגר"מ שטרנבוך בתשובה לגר"מ קוטלר : "בע"ה, אור לי"ח כסליו תשע"ט, לכבוד ש"ב ראש ישיבת ליקווד הגאון הגדול הרב אריה מלכיאל קוטלר שליט"א, אחדשה"ט וש"ת, בהמשך לדברים אשר השמיע לי כת"ר בטלפון אודות החלטת מנהלי המוסדות בארה"ב למנוע מהילדים שאינם מחוסנים במחלת החצבת להיכנס ללמוד בתלמוד תורה, ולדבריו מחמת זה יושבים כאלפיים ילדים בניו יורק וגלילותיה בבתיהם, כיון שהוריהם מסרבים לחסן אותם מחמת חשש שהחיסון עצמו מזיק לילד, ומאידך אף הנהלת התלמודי תורה מסרבים לקבל אותם כל זמן שלא חוסנו, הנה בעניין הזה כתבתי תשובה בהנוגע לארץ ישראל, והדבר תלוי במקומו ושעתו, ולא באתי להכריע לאמריקה שתלוי בהכרעת חכמי המקום, אך מ"מ בכמה דברים נוכל להקיש מכאן לשם, ואעתיק לו המכתב שכתבתי בהנוגע לארץ ישראל".
הראב"ד טוען במכתבו כי המחלה נחשבת כפיקוח נפש וכי "לפי מחקרי הרופאים שהוצגו בפני, מכל אלף חולים בחצבת מתו אחד או שנים, ונראה דבכה"ג שהוכח במציאות לפנינו שמכל כאלף חולים מת אחד, חשיב כ'פיקוח נפש' לדון בו דיני הצלה בפיקוח נפש, ועוד נראה דגם בלא צד רחוק דמיתה מהחצבת עצמה, מ"מ הלא הרופאים מעידים שמחלת החצבת לפעמים מסוכנת לאיברים הפנימיים, שעלולה לגרום לדלקת ברקמת המח או לדלקת ריאות ולפגיעה בדרכי הנשימה".
הגר"מ שטרנבוך מתייחס גם לפחד מהחיסונים ואומר, כי "אע"פ שיש כמה רופאים יחידים הטוענים שהחיסון עלול להזיק לילד, אבל כיון דרובא דרובא דהרופאים סוברים שאין החיסון מזיק כלל, אין לחוש למיעוטא דמיעוטא דרופאים האומרים שהחיסון מזיק, ולכן נראה פשוט שאין האב בעלים למנוע מבנו החיסון ולהכניסו בכך לפיקוח נפש לדעת רוב הרופאים, וכ"ש הכא דבמניעת החיסון הוי חב לאחריני, שהרי על ידי שמונע מבנו החיסון גורם להתפשטות המחלה לא רק אצל בנו אלא גם אצל אחרים שעלולים להידבק מבנו".
הגר"מ שטרנבוך פוסק בנוסף במכתבו, כי זכותם של הורי הילדים המחוסנים למנוע מהילדים שאינם מחוסנים להיכנס לתלמודי התורה מחשש הידבקות בדומה לזכות למנוע עישון סיגריות במקומות ציבוריים. "גם כאן כיון שרוב רופאים סוברים שיש להתחסן, אין האב רשאי להכריח את הציבור לסמוך על מיעוט הרופאים הסוברים שאין להתחסן, אלא הציבור יכולים לדרוש לקיים חובת פיקוח נפש כהלכה לשמוע לדעת רוב הרופאים, וממילא אף הנהלת התלמודי תורה אינם מחויבים לקבל אצלם ילד שלא התחסן – כיון שהוא מסוכן ונוגד לרצון ההורים החוששים לנזק".
הראב"ד הוסיף, כי הנמנעים מלהתחסן מחללים שם שמים: "ומה גם שיש בזה חילול ה' שנותנים יד למינים ולפושעים ללעוג על החרדים שהמחלה מתפרצת דווקא אצלם, ולטעון שהדת שלנו אינם חוששים לפיקוח נפש, בשעה שהאמת היא להפך - שתורתינו הקדושה חוששת לכל נדנוד חשש פיקוח נפש".
את דבריו סיים הגר"מ שטרנבוך בהכרעת ההלכה למעשה: "סוף דבר כיון שהוכח שהחיסון מועיל למנוע התפשטות המחלה, מוטל על כל אב לחסן את בניו למנוע התפשטות המחלה – וכדין תורה ללכת אחר רוב המומחים, וכל שכן כאן דדעת רובא דרובא דרופאים ודעת משרד הבריאות שיש לחסן, וכמו כן רשאים הנהלת התלמודי תורה לדרוש שהילדים שלא חוסנו לא ייכנסו ללמוד בתלמוד תורה".
