אתמול (שלישי) נערכה בכנסת ישיבה מיוחדת לקראת היום הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, בוועדה לקידום מעמד האישה. היו שם נציגי הימין והשמאל, נציגות המגזר הדתי, החילוני והערבי. רק נציגי מגזר אחד נעדרו מהדיון החשוב: נציגי המגזר החרדי.
הדיון בנושא אלימות נגד נשים אינו מלים בעלמא בציבור שלנו. העלאת המודעות לנושא זה גובלת בפיקוח נפש ובהצלת חיים, פשוטו כמשמעו. הנציגים החרדים הוזמנו לדיון גם במכתב אישי שנשלח מאת הרב נח קורמן וצילית יעקובסון העומדים בראש ארגון "בת מלך" (העמותה היחידה שמפעילה מקלטים לנשים נפגעות אלימות במשפחה וילדיהן מהציבור החרדי והדתי).
הם ואנחנו יודעים שהנושאים המדוברים בוועדה נוגעים להתמודדות יום יומית של גברים ונשים בחברה החרדית. אלו לא סיפורים בשולי החברה, כפי שכולנו מעדיפים לחשוב:
אלה החיים של מ' שהתקשרה מהגינה הירושלמית ובכתה שהיא מפחדת לחזור הביתה. כרטיס האשראי שלה נלקח ממנה, והיא נאלצת לבקש מזרים שיקנו מזון עבורה ועבור ילדיה;
זהו סיפורה של א' שסיפרה שבעלה כבר קנה דלק ואיים שיצית את הדירה בלילה הקרוב;
זה גם סיפורן של ב' וח', שהגיעו לבית הספר "בית יעקב" כשסימני אלימות על גופן, וכשנשאלו על כך, סיפרו על אלימות קשה שחוות בבית;
זוהי התמודדותם של שכנים אכפתיים, שהתקשרו כדי לברר מה אפשר לעשות כששמעו ניפוץ כלים וחלונות בבית בלב שכונה ירושלמית מוכרת, או מילותיה של אשת רב הקהילה על חברת ילדות שחשפה בפניה שהיא וילדיה מאוימים תמידית כי בעלה מסתובב עם סכין בבית. היא שאלה "מה אפשר לעשות, איך אפשר לעזור ולמה אין מספיק מודעות?".
לצערנו, אשת הרב צודקת.
אלימות נגד נשים היא תופעה חוצת מגזרים וקהילות. היא נמצאת בכל קהילה. לשמחתנו, קשר השתיקה נפרם: יותר נשים וילדים מעזים להתלונן גם בתוכנו. החברה החרדית כבר לא מוכנה לקבל מעשים אלו. נשים ואנשים מבינים שזו מציאות שאסור להכיל. ארגונים חברתיים ועמותות מנסות לסייע במה שאפשר מתוך החברה האזרחית.
עם זאת, נראה שנציגי הציבור שלנו עדיין לא מודעים לשינוי, או שמא הם מעדיפים להתעלם מקולות השטח - קולות הקריאה לעזרה...
בדיון שנערך אתמול, דובר על הקצאת תקציבים להעלאת המודעות לנושא. הח"כים הערבים היו שם כדי לדרוש תקציב יעודי לפרסום מותאם לחברה שלהם, אבל הח"כים החרדים לא היו שם כדי לדרוש תקציב יעודי להעלאת המודעות בחברה שלנו, להצלת אמהותינו, אחיותינו וילדינו.
נציגת ארגון "בת מלך", אורלי טובולסקי חדד, היתה שם, כדי להסביר מדוע ראוי ליצור קמפיין יעודי ומיוחד לציבור החרדי. ואם היא לא היתה נוכחת בדיון; מי היה משמיע את הקול הזה?
הנציגים החרדים טוענים שהם מייצגים את כלל הציבור החרדי ולכן אין מקום ואין טעם להכנסת נשים חרדיות לכנסת. אך היעדרותם מדיון חשוב זה, ומדיונים אחרים הקשורים אליו, מראה עד כמה הייצוג הנשי החרדי חסר.
לו היתה אישה חרדית מייצגת, היא לא היתה נעדרת מדיונים אלה. היא היתה זוכרת את חברותיה ונענית לקריאתן. היא היתה שם כדי להשמיע את קולן ואת קול ילדיהן.
"לא תעמוד על דם רעך" - זו מצוה שקיימת בגברים ובנשים. מצווה זו מחייבת לעשות הכל להצלת חיים, ומחייבת את כולנו, כולל את נציגינו בכנסת.
בשמן של מאות נשים נפגעות וילדיהן, בשמן של מאות אלפי נשים חרדיות וגברים חרדים שאיפת להם: הגיע זמן לשינוי הגישה לנושא. השעה כשרה ללקיחת אחריות חברתית וציבורית, בשביל כל אלה שקולן עדיין לא נשמע; בשביל התקווה.
הכותבת, הינה פעילה חברתית חרדית העומדת בראש ארגון "באשר תלכי".