מזה שבועיים עדים שכונות ירושלים החרדיות, לתופעות שלא נראו כמותם זה זמן רב: מן הצד האחד אופוריה ליטאית, במלוא מובן המילה - 'קידושים' עליזים בבתי כנסת וריקודים סוערים במוסדות החינוך - הכוללים תלמידות סמינר, ומן הצד השני תאוות נקמה שמקבלת דגש מסוים בחלק מהחוגים החסידיים, תוך רמזים עבים לכך בביטאונים המפלגתיים.
נראה שאת הנעשה אין להשיב. הגמוניה של שנים ארוכות נשברה והתנפצה לרסיסים, כשציבור בני התורה המשויך לתנועת דגל התורה, שהיה מורגל זה שנים ארוכות ללכת יד ביד עם אגודת ישראל ברוב ההחלטות הפוליטיות החשובות, כשאת הטון מנחים החסידים בראשות נציגי חסידות גור, אמר כידוע את דברו בהוכיחו אחת ולתמיד את גודלו היחסי, לפחות בזירה המוניציפלית.
בשבת האחרונה נדהמו למצוא את עצמם אלפי מתפללים מסיימים את תפילת מוסף, וגולשים לתוך 'קידוש' שארגן העסקן הדגלאי השכונתי בבית הכנסת. מעוזרו של ח"כ משה גפני שחילק מאות מנות קוגל מהבילות בבני ברק ועד איש התקשורת שמעון ברייטקופף שלא הסתיר את שמחתו, וחגג את ניצחונם של גדולי ישראל "לאורך כל הציר"... ב'קידוש' שבתי ומפואר בביתו של הרב נתן פדידה בפאתי שכונת בית וגן. כך גם אירע בשכונות רבות אחרות, כשלרוב המארגנים היו אברכים, בשמחה ספונטנית שמצאה לה כך ביטוי.
כל הטוב הזה בא כמובן במסגרת ניצחון ה-6.3 - ששת המנדטים שהשיגה דגל התורה בירושלים, לעומת השלושה בלבד בהם נאלצה להסתפק אגודת ישראל.
אל ה-6-3 האגדי, הצטרף הניצחון השני, משבוע שעבר, שיתכן ואף מתוק יותר: ניצחונו של משה ליאון, מועמדם של דגל התורה וש"ס, שהביס בפער לא גדול את המועמד החילוני עופר ברקוביץ, נחגג תחת כל במה אפשרית. בעיצומה של 'שירת הבקשות' בבית הכנסת מוסיוף, אף נצפה ראש העיר הטרי משה ליאון, כשהוא 'מפייט' עם ההמונים שהוזמנו למקום.
ליאון לא 'נח', ואף בא לפגוש פנים אל פנים את קהל בוחריו בהזדמנויות נוספות. אם זה בשבת בבוקר בעלותו ללחוץ את ידו של הרב שלום ארוש מנהיג קהילת 'חוט של חסד' ואם זה בביקור במעונו של זקן המשגיחים הגאון רבי אהרן חדש, מנהלה הרוחני של ישיבת מיר.
כזכור, ראשית האופוריה הליטאית החלה במוצאי הבחירות הראשונות. אז אמנם עוד לא שיערו כמה גדול הניצחון, אך כבר התפרצות פתאומית זו של שמחה אדירה, הובילה את קהל המשתתפים בה לרגעים בלתי שגרתיים.
צ. כהן, תלמיד ישיבה שנכח באחת החגיגות הללו, מנסה להסביר ל'כיכר השבת': "ברגע שהבנו ש-30 שנות הרודנות של חסידות גור הגיעו לסיומם, ומעכשיו נקבל 'בזכות - ולא בחסד', לא יכולנו לעצור את השמחה".
לסיבוב השני הגיעו הליטאים 'חמים' מתמיד, ורגעי הדרמה של ספירת הקולות, בהם היה נראה שהולכים לכישלון בירושלים עם ניצחונו של ברקוביץ - כשיו"ר 'דגל' ח"כ גפני כבר הודה בפה מלא "נראה שהפסדנו הפעם" - רק העצימו את הצהלה, כשבתום כשעתיים וחצי מורטות עצבים התהפך הגלגל, בפעם השניה בתוך שבועיים, והתברר ניצחונו של ליאון על ברקוביץ שכזכור נתמך בידי חסידי גור.
אגודת ישראל, מתוך הרגל של שנים, התנהגה בכל מערכת הבחירות, עד לתוצאות, כמנצחת. ברגעי האופוריה הגדולים של יעקב ליצמן הוא נצפה מנשנש חטיפי 'כיף כיף' בסיור בחירות בפתח תקווה ומבשר לאומה כי מפלגת דגל התורה בירושלים תקבל רק שלושה מנדטים. ייזכר במיוחד נאומו של סגן השר פרוש, המכונה בפי כל "נאום ה'אוי ואבוי'", בו אמר לאנשיו: "אוי ואבוי אם יהיה להם (ל'דגל') יותר משלנו".
התנהגות זו גרמה לציבור של דגל התורה לחוש כי מדובר במלחמה לכל דבר, והיא שהטעינה ביתר שאת את האדרנלין של הפעילים הליטאים.
עוד סימפטום להתנהלות המנצחת של אגודת ישראל כמנצחים הוודאיים, היתה כמובן 'סגירת' בנייני האומה לחגיגות הניצחון שלהם, בעוד שבדגל התורה לא העזו לחלום אפילו על אולמי "שירת ירושלים".
בימים אלו של אחרי הבחירות, אנו עדים להלם של ממש וליצר נקמה בוער אצל חלק מהעסקונה החסידית, מהדרגים הגבוהים ביותר, ועד הודעת הוואטספ ש'שברה את הרשת' בה מבהיר בחור חסידי לחבריו: "יותר לא ניקח אותם בטרמפים, ולא ניתן להם אש לסיגריות". כשהוא מסכם: "הם יאכלו גפילטע פיש מצנצנת, ואנחנו נאכל דג סלומון".
ביטאוני אגודת ישראל, 'המודיע' ו'המבשר', שעד לא מזמן היו יריבים מושבעים, איחדו כוחות במאבק נגד דגל התורה וש"ס. בפתחו של האחרון התפרסמה השבוע מודעה של קופת "חסדי שלום" המזוהה עם 'הפלג' שהוא כידוע 'סדין אדום' בעיני דגל התורה, ולא קרה מעולם בעיתונות החרדית. מדובר בהכרה רשמית במפלגת "עץ", שנואת נפשה של דגל התורה.
ב'המודיע' לעומת זאת בחרו ללכת על ראשו של יו"ר ש"ס אריה דרעי - להסיר משמו את התואר רב ולכנותו "חברו הטוב של ליברמן", מה שמתכתב עם קמפיין הקומבינה של עופר ברקוביץ', ערב הבחירות.
נכון לעכשיו, נראה שנכונו לנו עוד סבבי נקמה רבים, כי אין הקומץ משביע את הארי... מנגד, אנשי המספרים של 'דגל' כבר ממליצים על הליכה נפרדת מ'אגודה' גם בבחירות הארציות.
לא ניתן לקבוע האם האופוריה הליטאית במקומה או שמא מדובר בשמחה מוקדמת? עם תחילתה הצפויה בקרוב של מערכת הבחירות הארצית, תתבהר התמונה, שבוודאי ניתן לכנותה היסטורית.