פרשיית בית-החולים ברזילי באשקלון מסעירה את הרוחות, אך חברי-הכנסת החרדיים בוחרים לשמור על שתיקה. היה זה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שניצב איתן, כמעט לבדו, מול המהומה והסערה הציבורית שחולל והגן בחרוף נפש על דעותיו.
רק הבוקר,בעקבות הפרסומים כאן ב"כיכר השבת" על התקוממות תושבי אשקלון והפגנת הענק שמארגנת "העדה החרדית" באתר הבנייה המיועד, מוציא חבר-הכנסת הרב חיים אמסלם, מחברי-הכנסת הבולטים של ש"ס, הודעה מיוחדת בנושא.
ההודעה כולה נכתבה בלשון המאפיינת את הרב אמסלם: מאידך, יש בה ביקורת נוקבת על התנהלות 'העדה החרדית' והתנגדות חריפה למהלך, אך היא לא נאמרת מפורשות. הרב חיים אמסלם טורח להדגיש שלאנשי העדה, "דבר ה' יקר ללבם בלא ספק", אך עם זאת רומז כי הם גורמים לחילול ה', שנאת חינם ועלבון התורה.
וזה לשון ההודעה:
מכאן ומכאן נשמעים קולות "מלחמה", מחד מהעדה החרדית, המכריזה שאם יזיזו את הקברים במתחם בית החולים "ברזילי" באשקלון, תקום על זה מלחמה, ומאידך, כשתושבי אשקלון מתריסים כנגדם: "רוצים מלחמה? אנחנו מוכנים!" ובתווך, לבלרים ומסיתים, המלבים את אש המחלוקת, שמתחילה באיומים וחלילה אין לדעת לאן היא עלולה להתדרדר. ולמה זה ועל מה זה? וכי אנחנו בשעת גזירת השמד שאפילו על "ערקתא דמסאני" מוסרים נפש ונהרגים? (עיין סנהדרין ע"ד ע"ב) הרי בקברי גויים מדובר, ואפילו אם אלו ספק גויים, נפסקה הלכה בשו"ע כי קבר המזיק את הרבים מפנים אותו (יו"ד סי' שס"ד ס"ה), וכל שכן כשיש פה ענייני נפשות ובריאות! וניתן לפנותם בדרך מכובדת וראויה.
יש לשאול: ואיה חילול השם הנורא? באמרם לאמר, העם ה' אלה?!
ואיה עוון המחלוקת?
ואיה עוון שנאת חינם?
ובזיון ועלבון התורה?
וכל זאת על שום מה?
והכל שותקים ואין פוצה פה ומצפצף להחזיר השפיות למקומה!
דוקא בימי הדין של ספירת העומר שכבר חווינו מיתתם של כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה, יש להתחזק במיוחד ולהיזהר שבעתיים שלא להגדיל ולהרחיב את השסע בעם ישראל.
לכן אני פונה לרבני וגדולי העדה החרדית, אשר דבר ה' יקר ללבם בלא ספק, לאמר למלאך המחלוקת הרף, ולהבין שלפעמים כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, והוי מחשב שכר "מצוה" כנגד הפסדה.
ואני פונה לציבור הרחב ולתושבי אשקלון, להבין לרגישותם של אנשי העדה החרדית ולנהוג באיפוק, כדי שהמחלוקת לא תגלוש לאלימות מכל סוג חלילה, כי אש המחלוקת הפנימית היא סכנה מרובה לכללות העם.
קריאתי לעת כזאת, בפרט לרבנים הראשיים לישראל ולחברי מועצת הרבנות הראשית אשר זהו תפקידם, לצאת לפני המחנה, ולכנס את כל רבני ישראל לאמר למלאך המשטין הרף!
והאמת והשלום אהבו, כי תורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
