בבמה חשובה זו, בטור לפרשת וילך, תהיתי בנושא הכאוב ביותר בציבור החרדי, על חישוב מסלול מחדש אצל תלמידים ומשפחות בתוככי הציבור החרדי, הצגתי את הבעיה וניתבתי את פתרונה לעבר נקודת חולשה בתוככי הציבור, קיבלתי תגובות רבות ופניות להציף את הנושא עם הסבר יותר כללי ופחות נקודתי.
ראשית, אצטט את הצגת הבעיה כפי שהובא בטור הקודם: בפרשת השבוע (וילך) התורה מתחייבת לנו, "כי לא תשכח מפי זרעו", שגם במצבים הקשים ביותר התורה תישאר ועודנה קיימת במלוא תפארתה. אכן עולם התורה פורח, מאות מאות של ישיבות בארץ ובעולם כפי שלא היה מימות עולם, תלמודי תורה, בתי ספר, קהילות, ארגוני חסד, מפעלי חיים, עולם התשובה פורח אל על, הכל בממדים אדירים גדולים ומרגשים.
מצד שני אנו עדים לתופעה כאובה מאוד של אלפי בני נוער שנושר מהמוסדות הקונבנציונליים, חלקם מפנים עורף ליהדות בכלל, ואין זה נחלתם של יחידים או של פרטיים, התופעה מתרחבת וגדלה. משפחות שלמות משנות כיוון חשיבה ומשנים כיוון, כאשר חלקם מזניחים חיי עולם, וחלקם נשארים מחוברים בחיבור שאינו עומד ברוח מצויה, והצעקה היחידה שנשמעת מכיוון ההנהגה היא הזעקה על אסונות המדיה, על שמירת תיבת נח מחשש לחדירת מים חיצוניים, אבל מענה למציאות לא קיים. נהפוך הוא, אלו שכן מנסים לייצר מסגרות ומקומות הידברות זוכים לנידוי והחרמות, ולאן פנינו מועדות??
זוהי לא צרתם של ציבורים מסוימים, זוהי נחלת הכלל. משפחות שלמות שעושות חישוב מסלול מחדש, בני נוער רבים שעוזבים את עולם הישיבות, ובנות סמינר שנפלטות ממסגרות. בעבר היו שייחסו מצב זה לקהל יעד מגזרי מסוים, אך היום אנו עדים לכך שהתופעה הינה חוצה מגזרים וקהלים ולא ניתן לייחס את המציאות לקהלי יעד מגדריים ומוגדרים.
כאשר אני בא לכתוב דברים אלו הנני מסכן את עצמי (בשמחה), בכך שגם אני יוכל להיות מוגדר "כמתחדש" על ידי מי שדברי לא יתיישבו על ליבו כדבעי, ובכלל עצם ההתעסקות בנושא היא מבחינת אנשים מסוימים איננה נכון וסוג של חתירה תחת ההנהגה ומסורת ההשקפה, ובוודאי שיש למה לחשוש כאשר נוגעים בסוגיות אלו. אך מנגד, לא ניתן להישאר אדישים למול המצב הקיים וטמינת הראש כבת יענה במעמקי האדמה לומר לא עלי המלאכה! ובמקום שאין איש....
ניתן לתלות את המצב המתואר בגורמים שונים, החל מטכנולוגיה חדשנית שתפסה את הציבור החרדי לא מוכן אליה, או מהרשתות החברתיות המגוונות שלא עסקו בסכנותיה בשום מוסד חרדי (ומסופקני אם גם בממ"ד) ובכך נוצר מצב מסוכן של חוסר בטחון במקום מסוכן, ומעל לכל הרגלי השימוש הבעייתיים בכל אותם המדיות השונות ובכלל בעולם הטכנולוגי, הכניס מהדרך האחורית אל תככי הציבור את הדברים הגרועים ובצורה הגרועה.
אין בשורות אלו להוות תחליף לרשות השופטת והנפת אצבע מאשימה כלפי מאן דהו לכל כיוון של טענה, אך הנתונים הם מציאותיים והם הם מציאות החיים בין אם נסכים לכך ובין אם נחסום עינינו כביכול אין לנו ידיעה בכך. המציאות הזו מורכבת מרצון של התבדלות מחד, שזהו המרכיב החיוני בציבור החרד לדבר ה', לבין עולם מודרני שחי וקיים מעבר לגדר שלנו.
לצערנו, כל מסגרת שקמה היום לנוער בציבור החרדי שבחרו שלא ללמוד בישיבה (מסיבות שראויות לחקירה בפני עצמה ולכתבת עומק) עוברת עין בוחנת של כל בר בי רב דחד יומא על טיב סגנון וסוג המסגרת, עד כמה המסגרת היא ראויה או לא ע"פ דרך גדול"י זצ"ל. המצב הוא אבסורדי, הרי החובה לדאוג לכך שכל יהודי יחוש את עצמו מקושר לבורא עולם, גם אם הוא במסלול שונה. הערבות ממתן תורה היא אותה ערבות, והחובה היא אותה חובה, אז כאשר קמה מסגרת כלשהי המעניקה ערבות גמישה לפי תנאיי הלווה, אין דבר מבורך מזה, ולמי יש זכות לדבר בגנותה או לפעול נגדה.
המצב היותר מורכב, כאשר משפחות שלמות מחליטות על שינוי מסלול, ולעתים השינוי הוא קיצוני וכואב מאוד. בשיחות רבות עם משפחות כאלו אתה נתקל בתופעה מעניינת, מצד אחד, רצון להיות מחובר למקור האותנטי של הגרסה היהודית העתיקה, ומצד שני דחף פנימי מוביל אותם לרצון לשנות, גם פה יהיו אשר יהיו שיפנו אצבע מאשימה לרשתות חברתיות וכדומה, יתכן... אך מי שמחובר בקשר אמיתי לדבר חזק לא ירפה את הקשר בגלל פיתוי מזדמן. לכך אין לנו אלא לחפש בציציותינו אנו, מדוע ישנם כאלו שמחפשים משהו חדש?? למה נערים רבים לא חווים את החוויה המיוחלת בתוככי ניחוח עולם הישיבות, ומדוע ישנו סחף, אומנם קטן, אך בהחלט קיים לחיפוש אחר חרדיות/ישראליות חדשה?? עד כאן הועתק.
טרם כתיבת השורות הבאות, ברצוני להדגיש שאין בשורות אלו קריאת תגר על לומדי הישיבות ובתי המדרשות, אשריהם ואשרי חלקם, אך לא ניתן להתעלם מהבעיה הקשה שמתחוללת בנו, ויותר מזה על החוסר לגיטימציה ומלחמות שונות במקימי מסגרות שהינם חבל הצלה.
המצב שנוצר בכ-300 השנים האחרונות, כאשר הציבור החרדי גדל לממדי ענק, שדברים שבדורות קודמים היו מקובלים וטובים ליהודים יראי שמים, הפכו להיות נוגדי ההשקפה הטהורה ואנטיתזה כביכול להיות שומר תורה ומצוות. המציאות היום יצרה קריטריונים חלקם הגונים וחלקם מופרכים מכל כיוון. כך שכל מי שרוצה לקבל תעודת חרדיות ושילדיו יעברו את כור הקבלה למוסדות החרדים, צריך לעמוד בכל אותם קריטריונים, ואוי לו למי שיימצא חריגה כלשהי באחד מן הסעיפים אחת דתו להיות משולח מהמחנה.
החרדיות גרמה לכך שקבוצות על גבי קבוצות יוצרות אורח חיים שונה ומתבדל, שאת תוצאותיהם אנו פוגשים באלפי נערים ונערות שנושרות ועוזבות את היהדות. בכך שמי שחשקה נפשו בדברים קצת שונים וחריגים ואיננו מקבל את מרות קהילתו שבה חשקה נפשו במלואה, דינו להיות מובדל ונזרק מחברי אותה קהילה/ קבוצה/ ישיבה.
נתאר לעצמנו אברך תלמיד חכם, שמלבד שקידתו בתורה הוא גם מתעניין בלימודי חכמה אחרים, כגון, טבע וגיאוגרפיה, והוא לא סתם קורא בזה לפני השינה, אלא הוא משקיע בזה שעות רבות של לימוד, ללא ספק אברך שכזה לא יקבל תעודת "אברך חשוב" אבל זה הוא כנראה ניסם של רבינו הרמ"א ורבינו חיים ויטאל שלא היו בדורנו. כפי שהעיד על כך החיד"א בספרו שם הגדולים: רבינו הרמ"א ז"ל בעל ההגהה בשו"ע, שהיה בקי בכמה חכמות מלבד חכמת התורה, והנה בודאי החכמות שלמד היה צריך להם זמן הרבה ללמדם, ואפילו חכם גדול לא יוכל לשתותם כשותה קיתון מים מן הנהר. וידעתי נאמנה בבירור גמור שרבינו מוהרח"ו ז"ל היה בקי בחכמות הנזכרות וכו', ובכלל חכמת השיעור היא חכמת צורת הארץ הנקראת גאוגרפיא, ומלבד ספריהם הדפיסו בכמה לשונות צורת ד' חלקי העולם והים".
הרש"ר הירש, בספרו יסודות החינוך, עמ' נא ואילך (גם דברי הרש"ר הירש מתייחסים לפסוק "חנוך לנער על פי דרכו"): "שגיאת חינוך הקרובה לפשע היא להקנות לבנינו את הדעה כאילו כל מדע ואומנות אשר הנושא שלהם איננו דווקא נושא מן התורה, ראוי לבוז. היסוד להשקפה זו בנוי על שקר וחוסר ידיעה, וכל החושב שעל ידי שיטה זו יגן על בניו וישמרם ממגע מזיק עם שאיפותיה המדעיות של האנושות שאינן עולות בקנה אחד עם השקפות התורה, יסבול מן התוצאות של טעותו"
אל לנו לשאול למה תלמידים כה רבים עוזבים את היכלי הישיבות, למה משפחות רבות עושות שינוי מסלול, התשובה לכך היא פשוטה, חשקה נפשם בדרך אולי קצת שונה, אבל עדיין רצונם עז להיות שומרי תורה ומצוות כדת וכדין, אך אנו הדבקנו להם את תווית הנער הנושר או המשפחה המקולקלת. הם היו יכולים להישאר קרובים לתורה לו אנו היינו מכילים אותם יותר, ובעיקר לא היו דנים ולא שופטים אותם, ומפנימים שלא כל מי שלא לומד בישיבה הוא נער נושר, ולא כל מי שלומד מקצוע הוא לא בן תורה, לחשוב בדרך שכזו אומר לנו הרש"ר הירש זו שגיאה שקרובה לפשע, יסוד השקפה זו בנוי על שקר וחוסר ידיעה, ומהתוצאות של זה יסבול הוא בעצמו מסכם הרב הירש.
וכך גם בפירושו לספר בראשית, פרק כ מוסיף לנו הרב הירש הבט מעמיק נוסף:
"הבידוד המוחלט, המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות, אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר שמעודו לא ראה חיים השונים מחיי הוריו, מימיו לא למד לכבד את מוסר אביו בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים, צעיר כזה ודאי יפול קרבן עם פגישתו הראשונה לכל השפעה קלה, כדרך שהמת ירא מהאוויר ומסתגר בחדר, מובטח לו שילקה בנזלת עם יציאתו הראשונה לאוויר החופש"
לא ניתן לחשוב ובמיוחד בדורנו אנו שניתן לבודד את הילדים, זה בלתי אפשרי וזו שגיאה חינוכית מסוכנת! ומי כמוני יכול להעיד כאלף עדים על דברי הרב הירש כמה הם מדויקים להפליא: "צעיר שמעודו לא ראה חיים השונים מחיי הוריו, מימיו לא למד לכבד את מוסר אביו בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים, צעיר כזה ודאי יפול קרבן עם פגישתו הראשונה לכל השפעה קלה" לו נדע לבנות מערכת חינוכית מכילה, מוגנת, ובעיקר מותאמת באמת לצרכי כל תלמיד כדברי החכם מכל אדם: חנוך לנער על פי דרכו!! על פי דרכו שלו!! ככל שנחשוב שנוכל לעצב את אישיות הנער על ידי בידוד, וחינוך אחיד וכוללני לעשרות אלפים הרי חיים אנו בטעות חמורה ומסכנים את עתידם הרוחני והבריא של דור העתיד, ודור ההווה.
המחשבה הזו כביכול למאן דהו יש אפוטרופסות על התורה ודרכיה, היא מחשבת פיגול. כל יהודי חייב ורשאי להרגיש שהתורה היא ברת אפשרות ברורה. בכל דבר של התורה יש אמת שהיא חשובה לכל הווייתכם ורצונותיכם וכל יהודי בדרכו שלו. בסוף פרשתנו משה רבינו נפרד מעם ישראל ואומר להם "לא דבר רק הוא ממכם כי הוא חייכם" ועל זה מסביר הרש"ר הירש דברים פרק לב פסוק מז: "כי לא דבר רק הוא מכם": הדרישה להבין ולקיים את התורה איננה דבר חסר ערך לכל הווייתכם ורצונותיכם, אלא כל הווייתכם ורצונותיכם כלולים בדבר זה; או: בכל התורה אין שום דבר שאתם אינכם כלולים בו, שאיננו כולל את כל הווייתכם ורצונותיכם. אין שום דבר של התורה שאפשר להתייחס אליו בשוויון נפש. בכל דבר של התורה יש אמת שהיא חשובה לכל הווייתכם ורצונותיכם. "אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא" (ספרי).
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין