לא, אינני חילוני, או אפילו דתי-מסורתי, אני בסך-הכל חרדי רגיל מבני-ברק, שתתפלאו, אבל כן, גם אני חושב שיש גבול לכל תעלול.
לפעמים אני תוהה לעצמי, האומנם, אין שומרי-תורה שתקף עליהם יצרם, או שמא יש כל-כך הרבה חולי-נפש בקרב החרדים, שהרי כל חובש כיפה שסרח הופך פתע ע"י העסקנים תאבי-הפרסום לחולה נפש זמני...
אז אמנם, פעמים שהעסקנים היקרים אכן פועלים גדולות ונצורות (כמו אצל הבחורים-העצורים ביפן שתמימותם נוצלה), אך בזמן האחרון נראה שמשהו בסיסי משתבש לנו, החרדים, ונראה שהגיע הזמן לקום ולצעוק: די! עד כאן!
לא יתכן שכל חוליגן שיחליט לבצע וונדליזם מרושע בשם התורה, יעשה זאת ללא נקיפות מצפון, כיוון שיסמוך על העסקן (שזה זמן רב לא זכה להתראיין בקו נייעס כזה או אחר), שישחררו מהרה מבור כלאו.
הם שרפו לנו פחים ושברו רמזורים, הם ירקו על שוטרים וחיבלו בעמודי-תאורה, הם העיפו טיטולים על עוברי-אורח תמימים והשחיתו רכבים, הם קיללו קללות איומות וריססו כתובות מחרידות.
הם חיללו שם שמיים ברמה שאינה שייכת כלל לכמות או לצפות, הם הוציאו שם-רע על ציבור שלם וגרמו לשנאת דת עיוורת בקרב ציבור ענק במדינה, הם ביזו את כל היקר לנו וגרמו לתקשורת להסתער על כל הציבור החרדי.
וכשסוף-סוף הגיע עת פקודה ונכנסו לכלא, באו העסקנים וב'אידיאל הכותרת' שחררום בהתלהבות מוזרה.
המנטרה של "פדיון שבויים" כבר הפכה מזמן למושג אפל המשמש כ'מגייס כספים וכבוד', בצורה מעוררת בחילה שעוד תחזור אלינו כבומרנג, ביום שבאמת תהיה זאת עלילת דם, ידינו יהיו כבולות מניקוב יתר של הכרטיסיה במגרש הרוסים.
בז לכם, עסקנים שוטים
אמש, נעצרה לה קבוצת בחורים חוליגנית, שהחליטה בפרץ של שעמום להתעטף במעטה צדקנות מכוער, לעקור ממקומה אנדרטה לזכר הרוגי פיגוע כאוב, אשר שותת דם בקרב בני המשפחות עד רגעים אלו ממש.
לא ניכנס להגדרתה של אנדרטה, במובן ההלכתי או הרוחני שלה, אך דיינו שאנדרטה זו גרמה לכמה ממשפחות האומללים נחמה כלשהי, כבר אמורה להוות גורם מינמלי שלא לפגוע בה, או לשחרר עליה זעם מצטבר כזה או אחר.
אבל דווקא בעיצומו של חג-הפסח, בראשיתם של ימי ספירת העומר, בימים הקרובים לימי הזיכרון והשכול, אתם, נערים פוחזים, בחרתם לעקור ולהשחית אנדרטה זו. למה?!
אני בז לכם, הבחורים, אשר שוב הכפשתם את צבור שומרי התורה, ויותר מהכל אני בז לכם עסקנים שוטים, אשר שוב החלטתם לדאוג להם לכל צרכיהם. אינכם ראוים לכל מילה של כבוד, אלא למנה גדושה של חרפות ובוז!
כל מעשה הומניטרי עבור בחורים כאלה ודומיהם, גורר בעקבותיו את הסיפור החם והמכפיש הבא. ואל תאמרו ביום שידקר חרדי ע"י אחד שאינו, ידינו לא שפכו את הדם הזה.
הכתובת רשומה על הקיר והיום הזה קרוב.
אתם, כן אתם, שתתראיינו מחר בחדווה לכלי-התקשורת החרדים, לדווח בדרמטיות על התקדמות המגעים לשחרורם, אתם תתנו את הדין על כל פעולה או חילול שם שמים עתידי שיגרם מזה.
ה'עסקונה' שכבר מזמן הפכה לסמל של ביזיון בקרב רוב הציבור, היותה פעם סמל לידם הארוכה של גדו"י אשר ביצעו שליחותם בדרך זו. אך כאמור משהו השתבש לנו בדרך, ומה שהיה כבר לא ניתן לתיקון, לצערינו.
אך אנא עסקנון יקר, לפחות אל תהרוס לנו יותר.