בני הישיבות היקרים, תלמידי התלמודי תורה הנפלאים, ובכללם בנות ישראל המסולאות בפז ההולכות ללמוד תורה בבתי הספר החרדים די בכל אתר ואתר.
מה נכבד היום הזה ראש חודש אלול בו אתם הולכים לחבוש את ספסלי בתי המדרש, ובפרט אתם המתחילים בשנה ראשונה את מסגרת הלימודים אם בישיבות הצעירות, אם בישיבות הגדולות. היום הזה הוא יום חג לכל עם ישראל, הוא אינו שייך דווקא לכם ולהוריכם אלא לכלל ישראל ולכלל העולם. מי יכול לתאר את מסירות הנפש שלכם בדור יתום זה לקבלת עול תורה עליכם, אתם הנושאים במשא עם ישראל, אתם מבטיחים את קיומינו הגשמי והפיסי, אתם מקיימים את העולם כולו. אך יותר מכל אתם מבטיחים את עתידה הרוחני של האומה כולה.
היום הזה אתם מקבלים את התורה הקדושה מהר סיני, וממשיכים את שושלת הדורות ממשה רבנו ועד עתה, דעו אהובי חביבי, עיני כולנו נשואות אליכם, כולנו מתפללים להצלחתכם, כי הצלחתכם היא הצלחתינו. עתידכם הוא עתיד כולנו. בלכתיכם ללמוד תורה כל בחור במשמרתו ובמקומו, הנכם שליחים של כולנו איש ואשה, קטן וגדול, עולל ויונק, זקן ובחור, כי בתורתכם אתם מקיימים אותנו כולנו. אחריות עצומה מוטלת על כתפיכם, שליחות הרת גורל היא מתפקידכם, חיילים על משמרת שלום ישראל, הצלחתם, בריאותם, כלכלתם, קיומם, חייהם ועתידם, בגלל תורתכם כולנו ניכתב בספר חיים טובים, ונצליח בכל מעשה ידינו, כי כל ישראל ערבים זה לזה, חיינו מסורים בידכם.
אנא מכם, ואל תערצו במשמרתיכם, אנא אל תתרשלו ואל תיחלשו במשימותיכם, כי העולם כולו מוטל בכף מאזניים בכל רגע ובכל שעה, למדתם עמוד גמרא, פירשתם דברי רש"י או דיבור תוספות אחד, אמרתם חידוש תורה, כתבתם איזה סיכום סוגיא, הכרעתם את העולם כולו לכף זכות. הזהרו לא להתרשל, לא להישבר, פן חלילה כולנו ניכשל. זכרו מה שאמרו רבותינו בתלמוד [מכות י, א] "אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב [תהלים קכ"ב, י"ז] עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".
ובתלמוד ירושלמי [סנהדרין פרק י, הלכה א] "אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם, כך היה אחז סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים, אם אין גדולים אין חכמים, אם אין חכמים אין נביאים, אם אין נביאים אין רוח הקודש, אם אין רוח הקודש אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל". ואל יאמר לך איזה קל דעת, וכי מה אתה בחור צעיר יכול לומר או להוסיף, יש גדולים בישראל, יש זקני תלמידי חכמים, יש מחברי חיבורים, וכי מה אני יכול להועיל או לתת?
זכור מה שכתב בירושלמי שם, מאמר מבהיל ומדהים ביופיו ובעומקו, "אמר הקדוש ברוך הוא אם שמעת דבר מפי קטן ישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול, ולא כשומעו מפי גדול אלא כשמעו מפי חכם, ולא כשמעו מפי חכם אלא כשמעו מפי נביא, ולא כשמעו מפי נביא אלא כשמעו מפי רועה, ואין רועה אלא משה כמה דתימר [ישעיה ס"ג, י"א] וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ". לא כשמעו מפי רועה אלא כשמעו מפי הגבורה. ניתנו מרועה אחד, ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא כמה דתימר [דברים ו ד] שמע ישראל השם אלהינו השם אחד".
עוד משפט אחד קטן אדבר באזניך ידידי הצעיר, אהובי וחביבי, אבקש ממך אנא, גם בעתות משבר, וישנם במהלך הימים כמה כאלה מדומים וגם חולפים, כשהרב אינו מאיר פניו, המשגיח אינו מתייחס, חבר מתלחש עליך, מישהו מקניט אותך, או אמרת איזה רעיון או חידוש בלימוד ולא התייחסו לך כפי שחשבת או ציפית, ובצדק התאכזבת, אל תיבהל ואל תתפעל, זה קרה וזה קורה וזה יכול לקרות, כולנו עברנו כזאת, הכרתי רבים מגדולי הדור שלפנינו שחוו כל זאת ויותר מכך, וכזאת על בשרם ועל נפשם, והמשיכו להחזיק בתורה בכל כוחם.
והמשיכו ללמוד, הם הרוויחו וכל עם ישראל הרוויח. אל תתן לחולשה של רגע להרוס חלילה את עתידתך, היה חזק, התנהג כצוק איתן, דע, רבבות מלאכים שולח אבינו שבשמים לשמור אותך, לעודד, לחזק, לאמץ את רוחך. גם כשיש בעיות בבית, במשפחה, בכלכלה, במובנים הכלליים, הכל חולף, הכרתי בימי חיי בחורים רבים ועצומים שהיו איתנים ואדישים לקורא מסביבם והצליחו, כל משבריך וגליך עלי עברו.
זכור ידידי הצעיר את הגאון רבנו חיים חזקיהו מדיני ז"ל, הלא הוא המחבר ספרי "שדי חמד", איש אשר רוח אלקים בו, אשר הקיף את כל התורה כולו בקרבו, ומכל העולם פנו אליו בשאלות הלכה ובפתרון סוגיות עמוקות בש"ס ובפוסקים, יתום מאב היה, למד בירושלים לפני כ - 150 שנה, ויש שקינאו בו והעלילו עליו עלילה נוראה ושפלה בהיותו בחור בן ט"ז שנה, והכל האמינו חלילה עליו את השמועה הנוראה. והוא שתק, ונשא את כאבו בדומיה, והמשיך ללמוד בתוספת עוצמה וכח, ולאחר שנים בא מפיץ העלילה לירושלים וביקש לפני קהל ועדה את סליחתו ומחילתו, ולפתע נודע לעין כל כי כל ה"מעשה" לא היה ולא נברא, והכל העריכוהו וידעו את גדולתו כי לא רק שלא נשבר כיתום וילד בודד, אלא אדרבה התחזק יותר, ואמר באחד הפעמים כי התמדתו היא שעמדה לו להחזיק בתורתו.
ושוב אקרא לכם בחורים אמיצים, ילדים רכים, בנים יקרים, לכו לאהלי התורה בששון ובשמחה, בשירה וריקודים, זכיתם לכתרה של תורה, זכיתם להיות בניו המיוחדים אל אבא שבשמיים, הוא ישמרכם, הוא יעזרכם, הוא עומד ויעמוד לימינכם תמיד, כל ישראל עיניהם נשואות אליכם, המלאכים בשמים מצפים למוצא פיכם, אבותינו הקדושים מקשיבים לקול תורתכם, כל הצדיקים בגן עדן מחרישים ומאזינים לדברי תורתכם, עמדו איתנים על המשמר על התורה ולימודה, התמידו בה, חזרו עליה, היא פתי מחכימה, לא מרימים ידים, לא מתייאשים, מחזיקים מעמד, הנה הישועה באה.
אוהב אתכם ומחבק כל אחד מכם, בן ציון הי"ו.