לוחות המודעות בערים החרדיות, כמו גם רבים מהביטאונים היומיים במגזר, עמוסים לעתים קרובות במודעות וטורי תעמולה המזהירים ומתריעים מפני הסכנה שבגלישה באינטרנט.
הססמאות המובילות, קושרות בין הרשת המקוונת לבין מחלת הסרטן או מציגות מצב אפוקליפטי של משפחות הרוסות לאחר שאחד מההורים התמכר לשיטוט ברשתות החברתיות.
ואכן, החשש קיים. גם מפני הידרדרות רוחנית וגם מפני התמכרות המזיקה לנפש. העולם הרחב, על אין סוף מוראותיו וסטיותיו, עלול - ברמת סיכון גבוהה - להשחית את הנחשף אליו, עד כדי איבוד צלם אנוש.
בכל אחד מאיתנו קיים צד אפל. הצללית הצועדת בעקבותינו היא לא רק זו הניבטת מהמדרכה או מכל מקום אחר עליו אנו צועדים; היא עמוק בתוכנו. במן "עסקת חבילה" הכרחית(!), הגחנו לאוויר העולם כפולים: זכים ובהמיים; מרוממים ושפלים, במטרה לכוף את הצד החיובי על זה השלילי.
בשוטטות מקרית באינטרנט, סביר להניח כי החלק הגס והמכוער שבנו יחוש גירוי, יתעורר ויכנס לפעולה. כך שהסכנה שעליה מפמפמים בראש כל חוצות, קיימת ונוכחת. היא לא תיאורטית.
אלא שהדרך להשגת המטרה הראויה של התראות והתרעות מפני הרוע, רצופה רע מסוג אחר, חמור מאוד לכשעצמו: ריסוק כל הביטחון העצמי בחוזקה האמיתי של היהדות, כפי שנמסרה מדור לדור.
האם יעלה על הדעת כי כל עובדי ה' בשנים עברו היו זונחים את אמונתם ומקור חייהם בשביל פיתוי יצרי מהסוג הנחות ביותר? היתכן כי מיטב חכמי הדעת וגאוני הנפש שהצמיחה היהדות היו מפרקים את התא המשפחתי בשביל הנאה בת חלוף?
ברור שדורנו התנסה בקושי שלא הוכר בעבר, בתצורתו הנוכחית, ואפשר כי גם פעם נמצאו מי שהיו נפולים שדודים בכבליו. אך התחושה התופסת לה מקום בתודעה הציבורית החרדית, כביכול אין ליהדות מה להציע מול אתגר זה, אלא הסתגרות מבוהלת, ניתוק לא ריאלי והפרחת איומים היסטריים - הרסנית היא עד מאוד.
יש איך להתמודד מול הבורות הפעורים במרחבי הרשת, ולמומחים שיתכנסו בשבוע הבא יהיה מה להשמיע בדיוק בענין זה, אך קודם כל חשוב שתזקפו קומה ותיישרו גב בביטחון עצמי.
כי הפתרונות, לכל אתגר באשר הוא, קיימים אצלנו. פאניקה, היא לא אחת מהם.