אני לא יודע מה יותר גרוע: המכתבים של הרבנים בענין אליאור חן, או ההכחשות החלקיות שהוצאו מבתיהם אחרי שלשה ימים של חילול ה' אמיתי. בכל מקרה, הסיפור הזה צריך לחולל מפנה בתופעה המגוחכת העלובה והמגונה הזו, שפשתה בציבוריות החרדית – ושוב, הליטאית בעיקר – בשנים האחרונות.
תקנו אותי אם אני טועה: אני לא זוכר שבזמן שהרב שך הנהיג את הציבור הליטאי, היה מתפרסם ב'יתד' כל יום מכתב אחר ממנו, בכל ענין – קטן כגדול. נדמה שכשהרב שך פרסם מכתב, הוא ידע על מה הוא חותם, בירר אותו לעומק ואז הצטרף או חתם. אך מאז הלך הרב שך לעולמו, נעשה הנושא של מכתבי רבנים לבדיחה הכי לא מצחיקה בציבור הליטאי.
אין אדם אחד שאינו יודע שלא הרבנים מחליטים על מה לחתום. הפלטפורמה היא כך: אל הרב – הישיש, לרוב – מגיע עסקן זה או אחר עם מכתב מוכן, העוסק בנושא שהרב אינו מכיר, ואין לו שמץ של מושג אודותיו. הרב, הספון בחדרו ואינו יודע דבר מהמתרחש מעבר לדלתו, "לומד" את הנושא כולו בעשרים שניות, מנקודת מבט חד-צדדית של העסקן, ו... הופ, יש לנו 'דעת תורה'.
הפלטפורמה הזו היא הזויה. לא היתה איתה שום בעיה – אם אף אחד לא היה מציית לאותן פקודות; הבעיה, שהמון המון המון פתאים, עדיין מאמינים שיש מצוה של 'ועשית ככל אשר יורוך' על כל מכתב שכזה, ומקיימים אותו ללא עוררין.
לא שהאנשים המצייתים למכתבים חושבים שהרב ידע על מה הוא חותם: הם הרי לא טפשים. הם יודעים היטב שאין לרב מושג, ומאמינים שבכל זאת הם צריכים לקיים את דבריו.
זה מה שגרם לציבור החרדי לסטות לחלוטין מדרכו של הרב שך. הרב שך ביקש למתג את הציבור הליטאי כעילית אינטלקטואלית, אנשים שכל עסקם הוא בתורה. ואכן, בזמנו היו בני ישיבות מסתכלים על נער חילוני מגבוה. הסטיגמה המקובלת היתה, שנער חרדי יוציא במבחנים עממיים תוצאה גבוהה משל החילוני, משום שהוא יושב ו'מחדד את מוחו' כל היום.
והיום? היום הציבור הזה הפך לציבור קיצוני, שכל עסקו הוא ברדיפת חומרות מיותרות בכל ענין – בעיקר בעניני צניעות, ותו לא. ומה גרם לשינוי הלא-מבורך הזה?
לשינוי הזה גרמו אותם המכתבים של 'דעת תורה'. המכתבים הללו פתחו את הדלת לעסקנים פונדמנטליסטיים ועלובי-נפש להשתלט על הציבור החרדי. כל גחמה מטורפת של עסקן, זוכה תוך יומיים להפוך לדבר ה' מלשכת הגזית, באמצעות החתמת "כל גדולי ישראל".
ומהדוגמא הקיצונית ביותר עדיין לא התייבש הדיו: בתחילה, התמיכה המשונה באדם החשוד במעשים מטורפים וחולניים, בלי שמץ של היכרות איתו; וגרוע מכך, ההתנערות הלא-דיפלומטית מהדברים.
הציבור כולו, חרדיים וחילוניים, ציפה בכליון עינים שמבתיהם של הרבנים תצא הכחשה גורפת. אך ההכחשה שיצאה אינה מתאימה אפילו לפוליטיקאי מתחיל. הכחשות בסגנון 'לא דיברנו על האיש ומעשיו', כאשר במכתב הראשון כתוב בפירוש: "האי גברא יקירא", "אנחנו מכירים אותו כאיש ישר והגון", וכן קריאה לעזור לו לשכור עורך דין כמצוות "פדיון שבויים", לא פחות. וגרוע מכך: מה זאת אומרת 'שאר הדברים שנוספו לא נבדקו על ידינו'? אז איך חתמתם?
אתם חייבים להפסיק את החתמת הרבנים על מכתבים, ומיד. זה מבזה אתכם, מבזה את הרבנים, ומהוה חילול ה' שאין כמותו.