באחד מאולמות השמחה בירושלים, הפתיע החתן הנרגש את חבריו לישיבה באמצע הריקודים, כשטיפס אל במת התזמורת והחל להפגין את כישורי התיפוף המדהימים שלו.
תלמידי הישיבה הצוהלים, נדהמו ממראה עיניהם, מאחר ושנותיו הרבות של החתן כבן תורה השכיחו מהם את עובדת הגיעו מהעבר השני; מדובר היה בבחור 'מתחזק', שלפני שחזה בנועם ה' וביקר בהיכלו, הספיק ללמוד את מלאכת התיפוף ברמה מקצועית מושלמת.
מי שעוד נכנס להלם קל מלווה במבוכה כבדה היה חמיו הטרי של החתן. משהו במחזה של ה'מתמיד' עליו שמע בבירורי השידוכים לא התאים בעיניו לזריקה המיומנת של מקלות התופים וההרעשה שהיא יצרה - וסומק פשט בלחייו הבוערות.
ראש הישיבה הגאון רבי שמואל אוירבך, זכר צדיק לברכה, עמד בצד - ושתק. את מה שקרה לאחר מכן, אף אחד מהנוכחים לא יכול היה להעלות על דעתו: בעת שמחת 'שבע הברכות', בתום סעודת המצווה, לקח ר' שמואל לידיו כף ומזלג אקראיים, והחל לתופף על שולחן ה'מזרח' בקול גדול.
הצופים חייכו, בעודם חושבים שזהו חלק ממצוות שמחת חתן אותה החליט ראש הישיבה לקיים כך בהידור. אך לו היתה כוונה אחרת לחלוטין, שהתבררה מיד כשהצליח להסב את תשומת לבו של המחותן, אבי הכלה, למעשהו החריג. באותו רגע לאט באזנו ר' שמואל "גם אני קצת טוב בתופים", ומבוכת ה"שווער" התפוגגה.
מעשה זה, שאירע לפני זמן לא רב, הוא אחד מתוך מאות מעשים דומים ואחרים שהיו מוכרים לכל מי שזכה לבוא במחיצתו של האדם הגדול הזה, שהובא אתמול למנוחות בהלוויה שרוב משתתפיה באו להפגין את 'כבוד התורה' שחשו כלפי דמותו הייחודית.
בפטירתו, חשה אמש כלה חרדית באבל אישי במיוחד, בשל כניסתה תחת החופה ללא ר' שמואל שהיה אמור ללוות "מצד הכלה" את בחיר ליבה, מאחר והוא תפקד בפועל כאב המשפחה במקומו של אביה הביולוגי שנהרג בתאונת דרכים לפני 13 שנה.
מקרה נוסף אירע לפני שבועיים בלבד, לאחר הצנתור בלבו של הגר"ש אוירבך והחולשה שכבר התפשטה בגופו, כשהתאמץ לנסוע בשארית כוחותיו לחתונת תלמיד בבני ברק למרות הפצרותיהם של בני ביתו כי הנסיעה לא טובה לו במצבו, וזה מסיבה אחת, כפי שענה להם: "הוא יתום". זהו.
במשך עשרות שנים הוא אף קבע את מקום לימודיו בכל יום שלישי בשעות הערב, בביתו של אדם מסוים - שם זכה כותב השורות לשוחח עמו - וזאת בשל היות המארח משותק בגופו בעקבות תאונת דרכים, והרצון להכניס חיות ושמחה בביתו.
אלו הם כאמור רק מקרים ספורים מתוך התנהלות קבועה, רחמנית; אוהבת; מתחשבת; חכמה; נאצלת ונשגבת של ר' שמואל זצ"ל.
במבט שטחי די קשה להכיל איש מלחמה במישור הציבורי שהינו אדם רך ונעים ברמה האישית, אך הגר"ש אינו הרב הראשון שהדגים "ניגוד" שכזה. כפי שידוע, גם רבנים אחרים בעבר, בהם גדולי הדור, אצרו בקרבם את שני הפנים הללו, שלכאורה סותרים זה את זה.
כך, לדוגמה, מרן הגרא"מ שך זצוק"ל שניהל בתבונה לא מעט מאבקים ציבוריים, במקביל להיותו אדם רגשן באופן קיצוני שבוכה בקלות מצרתו של כל אדם, ולו הפשוט ביותר, ומתמסר לזולת בצורה מוחלטת.
כל באיה של שכונת רחביה והסביבה, שרובם רחוקים מאוד מאורח חייו והשקפת עולמו של ר' שמואל, יכולים להעיד על התייחסותו הלבבית האותנטית לכל אדם באשר הוא, כאשר הם מצידם חשים - כהגדרתו המדויקת של אחד מהם - ב"הילה של טוהר שאופפת אותו ומקרינה על כל סובביו".
מן הראוי, גם ברגעי אבל אלו, לא להתעלם מקשייהם של המוני אנשים פרטיים, חרדים ושאינם, שהתלוננו בשנתיים האחרונות על חייהם ששובשו בגלל מחאות "הפלג הירושלמי" שחסם צמתים בהוראתו הישירה של רבם המנוח, כחלק ממחאתם על "גזירת הגיוס".
אך בתוך כל זה יש לזכור, כי אף שרבים ניזוקו מהתנהגות תלמידיו (אותה הוא נימק בצורך "לעורר את לב הציבור על חומרת המצב"), המשיך הגר"ש לשאת על לבו את קשיי הפרט, וכשנודע לו על אמבולנס שהתעכב לשווא בתוך אחת ההפגנות, מיהר לבקש את שם האישה החולה כדי להתפלל לרפואתה.
בלכתו של ר' שמואל זצ"ל, איבד העולם היהודי את אחד מגדולי אוהביו, שגם מול בית דין של מעלה בוודאי ממשיך להעתיר לשלומו.