אחרון הסופדים בהלווית ראש הישיבה הגאון רבי שמואל אוירבך זצ"ל בבית הכנסת הגר"א בשכונת שערי חסד בירושלים היה הרב יוסף פטרוב, תלמידו ומקורבו של הגר"ש זצ"ל, ששימש אותו בכל השנים האחרונות.
"כיכר השבת" עם התמלול המלא של הספדו:
"באהבתך תשגה תמיד. כשהרבנית הייתה בבית חולים, יש ברירה אין ברירה, בדאורייתא בדרבנן, באהבה תשגה תמיד.
"כשהולכת אותי לחופה, הוא היה מרוגש ממני, על מה דיברנו? 'תבניות של עץ'... הזהרת אותי, הראש ישיבה אמר לי, אתה אל תעשה לי את זה, התחננת, גם כשכל העולם יטעה, אמר לי אל תעשה לי את זה, אתה מכיר אותי. אמרת לי 'רבי יוסף אל תעשה לי את זה, שאותך אני לא אשקר, שאותך אני לא אשקר'.
"הכרתי אותו, עשרה עמקים בלב, הכל הוא פתח לפני, נתן ליבו בכל ליבו, הוא היה אומר לי אנשים טועים, הוא אומר שיש לי מזל כזה שכל מקום ששואלים אותי - בדיוק את זה אני יודע, אנשים חושבים שאני יודע, את ה'מרדכי' הזה, זה כל מה שאני יודע, 'הם חושבים שאני יודע את הכל', זה לא היה ענווה, הוא חי ככה, הוא ידע מה זה התורה, הוא הכיר, זה בלי גבול, הוא הרגיש את שזה.
"זה היה החיים, ולחייו כערוגת הבושם, כשני לוחות הברית, כארוגות שאתם דשים בו, אבל הכל מתבשמים כערוגות הבושם. הוא היה מתפלל כתינוק בין יומו, הוא היה חכם, הוא היה חי בפשטות הגמרא, הוא היה חי - ידע דיני דגמרא, אבל הוא נשאר כתינוק בין יומו, נשאר כאיש משערי חסד, נשאר עם ההלכה, עם הרמ"א.
"הרבה פעמים הוא דיבר איתי בהלכה, הוא הבין שבגמרא כתוב כך, אבל הוא לא זז, הוא ידע והבין, הרמ"א היה לפניו והוא חי את זה. אבל גם בערב ראש השנה באו להקריא לפני את הכוונות של הרש"ש, ואחרי הכל הוא נשאר רק היהודי משערי חסד, כתינוק בין יומו, מהלך לפי רוחו של כל אחד ואחד, הוא ידע לכוון, להבין את הצורך של כל אחד ואחד, הוא ידע, הוא שייך לכל דבר ודבר.
"דברים שקשה להתעסק עם זה, דברים שלא נעים, לא נתן פנים לאיש, לאיש, 'את אחיו לא ידע', הוא לא הכיר פנים לאיש, אם זו האמת - הוא חושב שכך האמת, ידיו מלוכלכות בשפיר ושלייה.
"היה קשה, היה קשה, מערכות פרטיות, כל מי שיודע כמה היה קשה לו לצאת נגד מישהו, אני מדבר נגד פרטיים, אבל הוא לחם את מלחמתו של כל אחד ואחד כשהוא חשב שזו האמת.
"אבל העיקר זה באהבתו תשגה תמיד, את החיבור לגמרא, כמה פעמים לחזור עוד פעם ועוד פעם על לשון הרמב"ם, על לשון התוספות, ואולי ככה ואולי ככה, הרבה דברים הוא אמר, זה לא נפק"מ לשיעור, בשיעור אי אפשר לדבר על זה, אבל עוד משהו במשהו להבין קצת יותר.
"הוא מסר נפשו, רוחו ונשמתו, להבין עוד משהו שהרמב"ן יהיה יותר חלק, שהגמרא תקרא יותר פשוט, יותר טוב, מסר נפשו רוחו ונשמתו.
"טהרת הלב, קשה לי לדבר על זה, אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, כמה צער הוא הצטער על מה שתלמידי חכמים עוברים, מה שתלמידי חכמים עברו, כמה הוא ביקש בתקופה האחרונה, הוא אמר לי 'זה קיטרוג, עכשיו זה לא הזמן לדבר', טוהר הלב, שום דבר אישי, כלום, טהרת הלב, 'זה קיטרוג, לא לדבר על זה'.
"עם כל זה הוא ביקש שיזכרו את זה, הוא אמר שהיה פה רדיפה שמאז מתן תורה לא היה דבר כזה, אבל אף על פי כן... שום דבר, 'לא לקטרג, זה לא הזמן לדבר על זה'".
