שיטות ה'רשמים' • מודרני מול פרומער, 'החדשה' וטשולנט

"שלא תעז לכתוב את הדברים בשמי" - המשפט הזה חזר בכל השיחות שערכתי עם הנוגעים בדבר, אנשי צוות רוחניים, עסקני עולם הרישום וגם אברכים שילדיהם עומדים בתור להיכנס לישיבות. כולם מפחדים ומסתתרים מכולם, זאת כנראה שבשל סיבה מוצדקת.

הרשם מוסיף פרט מדהים: "בסיום שיחת ה'עידוד', מתקשר המשגיח אלי ואל צוות הרשמים ומעדכן אותנו בשיחה שנערכה בינו לבין הבחור. כעת, הכדור בידיים שלנו. מכאן הדרך פשוטה: צוות הרישום מתקשר לאב הבחור, לעתים תוך כדי התחזות לאיש צוות בה לומד הבחור, ומסביר לו כמה הישיבה החדשה מתאימה לבנו. בשלב זה עובר הכדור לידי ראש הישיבה החדשה, שעליו כעת להשתמש בכושר השכנוע שלו מול הבחור והוריו. במידה ונוצרים קשיים כאלו ואחרים, צוות הרשמים מתערב, מעגל פינות פה ושם ועוזר לעסקה להיסגר".

ה"החדשה" - ומצוקתן של ישיבות וותיקות

התיאור הזה עובד בעיקר בישיבות חדשות, באחת מהן בוודאי, שרוכשת את שמה הטוב בטבין ותקילין. הישיבות הוותיקות, שלא מורגלות בשיטה החדשה, נאלצות להיגרר לסחרור. מספר אברך המתמצה בפרטי הרישום: "מאז שנפתחה ישיבת 'נתיבות חכמה' (וולפסון), נולדה שיטת רישום חדשה ואגרסיבית. הישיבות הוותיקות כגון: 'מיר ברכפלד', 'בית מתתיהו', 'קול תורה', 'עטרת ישראל' ועוד, הרגילות כי מדי שנה נרשמים אליהן מאות בחורים כשמתוכם הן בוררות עשרות נבחרים, מצאו עצמן נאבקות בקושי רב אחר בחורים מהשורה הראשונה, שלא כבימים ימימה, וכמות הנרשמים עצמה פחתה - מה שהוביל לצורך הנואש ברענון השורות וב'מייק-אובר', להלן: 'החדשה'".

רשם בכיר מתאר, בעילום שם: "ישיבת 'מיר ברכפלד' הוקמה לפני כ-20 שנה בקול רעש גדול כשבין שורותיה נמנו טובי הבחורים. אז, היו אפילו ששמו אותה בשורה ראשונה, 'סוג של חברון, רק עם יותר יחס אישי'", מסביר הרשם תוך שהוא חושף את אחד מכללי הרישום, לפיו "הורים רוצים לשלוח את הבן למקום שמור ומושגח".

"אך עם הזמן הלך ונשחק שמה היוקרתי של 'מיר ברכפלד'. בנוסף, קמו לה מתחרות חדשות ומצליחות דוגמת 'קפלן' ו'וולפסון', מה שחייב את הישיבה לרענן את השיטה ולמנות צוות רישום מקצועי. גם שינוי בראשות הישיבה מוביל למיקוד ההשגחה ולהידוק החגורות: אם עד לפני מספר שנים היו הגרנ"צ פינקל והגר"א פינקל זצ"ל קודקודי הישיבה, היום הגאון רבי נועם אלון הוא ה'בעל הבית' היחיד, מה שיוצר שיטת השגחה-משטר אחידה ויעילה".

חברון: עדיין 'גדלות האדם'?

"גם ישיבת 'חברון' הוותיקה, שלא "הכריזה" על מתיחת פנים ושינויים דרמטיים בישיבה", מוסיף הרשם, "עוברת תהליך של 'מירברכפלדיזציה' הכוללת שינוי מהותי ממה שהייתה - מישיבה של הבחורים, הסומכת בעיניים עצומות על בגרותו של הבחור (גדלות האדם - סלבודקא) ומאפשרת לו בעצמו את הדרך, למה שהיא כיום - כמעט ככל הישיבות, עם שאריות מ'"חברון של פעם'".

"השינוי בא לידי ביטוי בין היתר בכך שבשנים האחרונות ליהקה הישיבה צוות השגחה הפוקח עין על הבחורים, בסוגיית לימודי הנהיגה שפעם היו מותרים כבר בגילאים הצעירים, וכיום אסורים אפילו עד הגילאים המבוגרים. במילים אחרות, כבר לא סומכים על ה'חברונער', ורוח סלבודקא החברונאית נקברה עמוק עמוק בארון ספרי המוסר בלבד. אלו מעט מהסימפטומים המצביעים על הכחדתה של השיטה הישנה ולהנחלתה של השיטה החדשה".

קו אחד, מתכון מתחייב להצלחה

כאן מאבחן הרשם את אחד הכללים החשובים לישיבה מצליחה: "'אין שני מלכים משמשים בכתר אחד'. ישיבה יכולה להצליח רק כשהקו החינוכי שלה ברור ומובהק. ישיבות וותיקות מוצאות עצמן לא פעם מפוזרות מדי וחסרות שיטה אחידה. מספיק שראש הישיבה נותן הוראה חינוכית מסוימת ור"מ בכיר נותן הוראה סותרת, וכבר נוצר כאוס ובלגן בין הצוות, המוקרנים אל הבחורים וממילא מובילים לחוסר יעילות חינוכי ולירידה אטית ומתמדת בשם הישיבה".

הרשם ממקד את דבריו ומוסיף דוגמה: "ישיבת 'קול תורה' הנחשבת לכאורה לישיבה טובה, מתמודדת עם התופעה כבר שנים ארוכות, אולם בשנים האחרונות היא מנסה להתאחד תחת ראש ישיבה אחד - הגאון ר' שלמה שלזינגר בנו של הגאון ר' משה יהודה ראש הישיבה הוותיק. אלא שמהלך זה אינו פשוט כלל ועיקר. ריבוי בעלי הבית והדעות השונות, בעיקר בנוגע לסוגיות הפנים-חרדיות הבוערות דוגמת מאבקי הגיוס, יוצרים כאוס וחוסר אמון בין אנשי הצוות לבין עצמם ומשליכים ישירות גם על יחסיהם עם הבחורים. עניינים אלו מקשים מאוד על התהליך, עד הפיכתו לכמעט בלתי אפשרי. אם 'קול תורה' תצליח, זה רק בזכות רשם מקצועי אותו היא שכרה", מוסיף הרשם - ומזהיר: "אם הרשם ייכשל, זה רק בגלל שאנשי הצוות מושכים את השמיכה לכמה כיוונים".

הגישה החדשה אותה מנחילים הרשמים לראשי הישיבות, מתבססת על חרדת ההורים משחרור הילדים מהקן הביתי המושגח והחם אל הישיבה בה יהיו יותר עצמאים וללא השגחה צמודה כמו בבית. לכן רואים ראשי הישיבות צורך בהידוק הקשר האישי והפיקוח הצמוד, מוסיפים אנשי השגחה חדשים המעניקים יחס יותר אישי לבחור, ואף מפזרים 'משיבים' רבים בבתי המדרש - אלו אמונים על עידוד הלומדים בכך שמעוררים פולמוסים למדניים ברחבי בית המדרש ולעתים גם עוזרים למתקשים בהבנת הגפ"ת".

מודרני או פרומער?

שינוי מהותי נוסף, מתחולל כבר בפנקסו של הרשם: אם בעבר היו בוחנים בחור בעיקר לפי רמתו הלמדנית כיום מעדיפים "בחור חלק" - לא מועיל, אך גם חלילה לא מזיק. בלשון הרשמים: "בינוני פרומער" מקריית ספר יועדף על פני בחור ממשפחה מודרנית.

בנוסף, מעדיפים הרשמים לא להתעסק עם בחורים ממשפחות מודרניות אלא יותר מ'בני ברק' ו'קרית ספר', כמו שאומר לי במפורש אחד מהם: "אם אני אקבל בחור, אפילו מוכשר מאוד, ממשפחה מודרנית, אני יודע איזו נדוניה הוא יביא איתו?".

והוא ממהר להמחיש: "'ביית מתעס' (בית מתתיהו. א.ר.), שהעבירה את הדגש מהקו המודרני-למדני לטובת ה'פרומקייט' של הבחורים, הצליחה ובגדול, לעומת 'עטרת' שיצאה ל'החדשה' אבל לא שינתה את הקו ל'פרום'. היא המשיכה בקו החברונאי-מודרני הוותיק, ולכן נשארה באותו מקום".

הכסף הגדול

משגיח מישיבה קטנה טובה בבני ברק מספר ל'כיכר השבת': "מי שהכניס את הישיבות לסחרור, אלו הישיבות שהשקיעו הון עתק ברשמים".

"אלו הבינו את השיטה שבכסף הם יכולים לקנות לעצמם שם טוב ולהביא בחורים מצוינים ואנשי צוות מובחרים לישיבה שפתחו, ולכן בדרכם הגרנדיוזית הקימו צוות רשמים ענק ומשופע בממון, שעברו מבית לבית, ראש אחר ראש, עד שהצליחו לסגור שיעור מובחר".

כאן מגלה רשם ידוע את אחד מסודות התעשייה: גם מי שאומר: "אני לא מחזיק רשמים", מחזיק צוות סמוי של אברכים מבוגרי הישיבה, החפצים בטובתה, ועושים בדיוק את עבודתם של הרשמים הגדולים, אולם בפחות אגרסיביות, ובמשכורת זעומה.

המניפולציות, או: להשקיע בטשולנט...

רשם שנכנס כעת לתעשייה, מוסיף: "כיום, הבחורים כבר לא תמימים כמו פעם. הם מכירים את שוק הרישום מבפנים. לכן אני נאלץ לפתח שיטות חדשות: אין יותר 'רשם' המגיע לשכנע את הבחורים, אלא 'אברך' חביב ותמים החפץ בטובת ישיבה פלונית ומדבר על ליבם של הבחורים בגובה העיניים, לעתים הוא לוקח כמה בחורים לטשולנט ב'ליל שישי' ליצירת אווירה 'חברמנית'. ואז, כטוב ליבם בטשולנט, דבריו נשמעים ביתר קלות. מקרה חמור עלול להיווצר, כשאיש צוות מתוך הישיבה פועל להרמת קרנה של ישיבה פלונית, תוך ניצול תמימותו של 'הקהל השבוי' שלו ומעילה של ממש באמונם של הבחורים והוריהם.

כאן המקום להזכיר, כי בשל רגישות הנושא, כל סיקור תחום הרישום נעשה בכפפות של משי, תוך טשטוש הדמויות של אנשי הרישום, צוות הישיבות והתלמידים עצמם, ששוחחו וחשפו הכל.

הערת סיום

הצפת הסוגיה, על שלל מורכבויותיה, חשובה ועשויה להביא תועלת לעולם הישיבות ולבחורים שבתווך. חשוב לציין, איננו עסוקים בלשפוט את התופעה אלא בסיקורה ובהצגת המציאות בפני הקוראים. כמו בכל תופעה, ישנם צדדים מכוערים - אך גם צדדים חיוביים, זאת כתוצאה טבעית מגדילתו והתפתחותו של עולם הישיבות, העובר מהפכה של ממש, וככל שהוא גדל, כך גדלה גם התחרות - ועמה הצורך ב"רישום מקצועי".

בשורה התחתונה, אלפי בחורי הישיבות מוצאים את עצמם מסודרים בדרך כזו או אחרת במוסד לימודים, כשרובם המכריע שוקדים בתורה ומרוצים מהמקום בו הם נמצאים, בין אם הוא "מקום שלבם חפץ" או מקום ששכנעו אותם שהוא כזה. חילם לאורייתא!