עם תום השלושים למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל עורך העיתונאי ישראל פרידמן ב'יתד נאמן' ראיון מיוחד עם מי שהיה איש אמונו של הגראי"ל, נכדו, ר' דוד שפירא. לדברי פרידמן סירב שפירא לערוך את הראיון בטענה שעל פי צוואת הגראי"ל אין להספיד אותו אך לאחר שכנועים רבים בטענה שיש צורך לחשוף את האמת בדבר עמדותיו הציבוריות של מרן זצוק"ל הוא הסכים לראיון המלא שמפורסם כעת במלואו.
"דבר ראשון חשוב לי להבהיר. הצוואה של מרן זצוק"ל ידועה, הוא אסר לדבר עליו וגם לכתוב עליו בעיתון. אמנם גדולי ישראל שליט"א הורו כי צורך הרבים הוא דווקא כן לדבר, ובוודאי שצריך לנהוג כהוראתם, אבל אישית אני מנוע לעשות זאת, מכיוון שאני בעצמי שמעתי ממנו זי"ע, והוא אמר לי כמה פעמים את החלק הזה של הצוואה שהוא מבקש שלא יספידו אותו, ושהוא מתכוון לכך ברצינות, כך הוא אמר לי באופן אישי, ולכן איני רואה אפשרות שאני יכול לדבר", אמר הרב שפירא.
"הדבר היחיד שמתאפשר לי ועליו אני מוכן לדבר, זה על משנתו הציבורית וההשקפה אותה הנחיל, והסיבה שעל זה אני כן מדבר, כיון שאין זה סוד שנעשה עוול גדול במשך שנים רבות ע"י כל מיני גורמים אינטרסנטים שעיוותו את השקפתו ומשנתו ודעת התורה לפי האינטרסים שלהם, והפיצו שמועות שונות ומשונות בבחינת 'אשר אסרת התרתי ואשר התרת אסרתי', לכן בעניין הזה אני מוכן לדבר ולהסביר את מה שראיתי ושמעתי, שזה לא נכלל בכלל הצוואה שלו שלא לדבר, כיון שבדבר הזה הוא הביע בפנינו לא אחת את כאבו הגדול על ההיתרים השקריים שמפיצים בשמו", הסביר הנכד המסור.
היו כל מיני התבטאויות שלו על כך, אתן כאן דוגמה מסיפור אחד שהיה בעת שעלה נושא של קיום הפגנות על חוק הגיוס, אמר לנו מרן זצוק"ל בזה הלשון:
"אני לא מוחל לא בזה ולא בבא לכל אלו שאומרים שאני מתיר באיזה אופן או שאני יותר קאלט (קר) בעניין של ההליכה לצבא".
אני נחרדתי מהדברים והתפלאתי, הרי שמענו כה הרבה ממרן על כך שאדם צריך למחול, וכמה שהוא סלד מאמירות של "אני לא מוחל גם לא בעולם הבא", והיה רגיל על לשונו תדיר דברי רבי חיים ויטאל ב"שערי קדושה", "אם עיני שכל לך היה לך לחפש מי שיצערך כי חיים אתה מבקש לך", ועוד רבות כיוצא בזה, ושאלתי אותו על כך מיד: "בבא"?
מרן השיב לי בנחרצות:
"כן, בבא!. ואומר לך מדוע, אינני יודע כמה שנים עוד ייקח עד שייעקר מן השורש השקר הזה שאני התרתי דברים אלו, וזה בכלל מחטיאי הרבים שיגידו שפלוני התיר את הדבר ויש להם היתר, וזה חורבן, וגם נוסף בזה עניין של חילול ד', שאדם כמוני התיר דברים אלו, אני לא יודע מתי זה יפסק, ולכן על זה איני יכול למחול גם בבא", כך התבטא, מילה במילה.
בהזדמנויות רבות אחרות היו לו התבטאויות נוספות על החורבן שיוצא מאותם מלעיזים שפרסמו דברים אלו על שמו, הוא הסביר כי הגורמים החילונים השתמשו וישתמשו באותה הוצאת דיבה מכוונת, שהנה יש כבר איזה סדק אצל החרדים, יש כבר הבנה שמה שהיה כבר לא יהיה, ואי אפשר עוד להמשיך חלילה וחס עם ריבוי לומדי התורה עפ"ל, היעלה על הדעת רחמנא ליצלן למעט לומד תורה אחד מכלל ישראל? אדרבה, הרי אנו צריכים עוד ועוד לומדי תורה. כך היה מרן זצוק"ל מתבטא פעמים רבות.
לכן בנושא הזה, אני יודע שרצונו היה שיידעו עד כמה שקר היה בדברים שפרסמו אותם מלעיזים ובעלי אינטרסים. ולמרות שהוא תמיד לא השיב למחרפיו דבר, היו לכך כמה וכמה טעמים, חלקם מפורסמים וידועים וחלקם פחות. הסיבה העיקרית היא, משום שהוא סבר שלא ייצא מכך כל תועלת, כפי שהתבטא בהזדמנויות רבות מספור, וכפי שאף כתב במכתבו המפורסם ששלח למשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א, שדרכם של אנשים שאינם מבקשי אמת למצוא דופי וכדו', אך בזמן זה של שעת החימום כשהכול שחים משנת חייו ורוצים ללמוד על משנתו והליכותיו, אני רואה הזדמנות להעמיד את הדברים על מכונם כראוי בפני אלו המעוניינים לדעת האמת.
אך אקדים, כי בכמה הזדמנויות שביקשנו ממנו לנפץ את השקר הגדול הזה, באמצעות מכתבים או שליחים וכדומה, הוא הסביר במתיקות לשונו שהיה פעם אדם שראה מולו אש מתפרצת, לקח צינור שהיה מחובר לקיר והחל להזרים לכיוון האש, אך מה רבתה פליאתו שבמקום שהאש תדעך, היא גדלה ומתעצמת. עד שבדק את הצינור וראה שהצינור מלא בנפט... כשמכבים אש, צריך לוודא שבצינור יש מים, כי אם יש נפט, זה רק מגביר את האש. כך הוא הדבר גם בזה, כשיש אנשים שבנו בניינים ומגדלים שלמים, אם תוכיח שכל הדברים בנויים על יסודות של שקר ודברים לא נכונים, הם יתאמצו יותר להוכיח שהם צודקים ובעצם אתה מוסיף לשקר כוח ולא מגרע ממנו.
ולכן אני אומר גם כעת, הדברים שאדבר מיועדים רק למי שרוצה באמת לשמוע, ורוצה באמת להבין. אבל לאותם אלו שאורחותיהם עקשים ונלוזים מעגלותם, לא יעזור כלום, וכמו שאמר החכם מכל אדם "גם אם תכתוש את האויל במכתש לא תסור מעליו אולתו".
אולי ניגש ישר לעצם העניין. מה היה הדבר שעליו מרן הפקיר את עצמו בצורה כזו? ומהיכן לקח את דרכי פעולתו?
אתחיל דווקא מהסוף, מהמערכה האחרונה אותה הוביל מרן זצוק"ל לתיקון החוק הנורא שנחקק ע"י לפיד, כשהוא עמד על כך בכל תוקף, שיפטרו את כל בחורי הישיבות ללא שום הגבלות, בלי להוציא מן הכלל אפילו בחור בודד, גם אם תתרבה הכמות בעוד ועוד אלפים כן ירבו. לא יקום ולא יהיה! עד שיהיה ברור הדבר שאין שום הגבלה על בחורי הישיבות. דבר זה עלה בנפשו ובחייו כפשוטו, ודיבר על כך בכל הזדמנות בצורה הכי תקיפה, שלא תהיה מניעה והגבלה לאף אחד מכל בני הישיבות עד האחרון שבהם.
זה היה כל יסוד המהלך שלו בעניין זה, כיצד ניתן להביא לידי כך, שתוכל להימשך הדרך שקבעו גדולי ישראל בדורות הקודמים, ובראשם מרנן החזו"א והגרי"ז זצוק"ל, שבני הישיבות ישוחררו משירות צבאי, ועמד על כך בתוקף רב שכל אחד ואחד יוכל להיות חלק מעולם הישיבות ולא יצטרך להגיע לצבא ח"ו.
"תן לי יבנה וחכמיה"
כדי להבין את כל העניין, מן הראוי אולי לשוב לתחילת הדברים.
בחדשי החורף בשנת תשנ"ט ביטל הבג"ץ את חוקיות ההסדר שהיה כהוראת שעה מימי קום המדינה, לשחרר את בני הישיבות והאברכים מהשירות הצבאי על בסיס הסדר "תורתו אומנותו", וקבע כי הדבר צריך להיות מעוגן בחקיקה.
בקיץ של אותה שנה, נערכה מערכת בחירות שבמהלכה נבחר כראש ממשלה אהוד ברק, וכשעמדו להרכיב קואליציה, ישבו במועצת גדולי התורה בראשות מרן זצוק"ל, ועל דעת כל חברי מועצת גדולי התורה ובהתייעצות עם רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, הוחלט להיכנס לקואליציה, בכדי להסדיר חוקית את מעמדם של בני הישיבות ושחרורם מהשירות הצבאי.
מרן זצוק"ל הנחה את שליחי הציבור בזמנו, הרב אברהם רביץ ז"ל ויבדלח"א הרב משה גפני הי"ו שהדבר העיקרי לו צריכים לדאוג הוא להמשך קיומו של עולם התורה ולדאוג לכל אחד ואחד מלומדי התורה שלא יצטרך להתגייס לצבא. בכל הזדמנות חזר וציטט את דברי רבן יוחנן בן זכאי כשהתמודד מול השלטון הרומאי שרצה להכחיד את שארית ישראל: ואמר ר' יוחנן "תן לי יבנה וחכמיה". זו הדרישה שלנו, וזה הוא ציפור נפשנו.
"עם שלטון לא מנהלים מלחמה בכוח"
תמצית משנתו של מרן בנושא זה שעל פיה הוא התנהל, נבעה מכוח התפיסה שאנו נמצאים בגלות, גם אם בין יהודים היא אבל עדיין גלות על כל המשתמע, ועל כן עלינו להתנהל מול גזירות השלטונות ומרשיעי הברית, בדיוק כפי שהנחו תמיד גדולי הדורות לנהוג בגלות מול הגזירות של הגויים על התורה ועל עם ישראל.
הוא היה רגיל לומר, כי את הדברים קיבל ממרן הגרי"ז זצוק"ל עוד בבחרותו בעת שהותו בבריסק. הוא אמר לנו: 1"איני יודע למה, אבל בילדותי ובבחרותי שהיתי הרבה בביתו של מרן הגרי"ז זצוק"ל, ונמשכתי לשמוע את מרן הרב מבריסק בזמנים שנכנסו להיוועץ עמו בענייני ציבור בדרכי הפעולה, ומשום מה הוא לא הוציא אותי משם". מרן היה מוסיף ואומר "הרבה קיבלתי באותם שיחות".
אחת היסודות שהיה חוזר בשם מרן הגרי"ז מאותם שנים, שהיה אומר: לא רבים בכוח עם ממשלה ושלטון, הם יותר חזקים מאיתנו. ודאי שיש דברים שצריכים לעמוד עליהם בתוקף גם אם הם יהיו יותר חזקים, זו לא סיבה ח"ו להתפשר במאומה. אבל הדרך שבה ניגשים להשיג את הדברים, הוא לא על ידי מריבה, כי במריבה מול שלטון, לא יכולים להשיג כלום, אלא רק על ידי שתדלנות ובקשות.
לא אחת שמעתי ממרן זצוק"ל, כי משיחות אלו של מרן הגרי"ז, למד איך לבחון בדעת תורה, על מה עושים מחאות, ואיך מתנהלים כסוחרים מול השלטון, ובתחבולות תעשה לך מלחמה, בכל הנוגע לקיומנו כשומרי תורה ומצוות מול השלטונות, בדרכי מלחמה שבהן ניתן להשיג את היקר והקדוש לנו. ובדרך אגב, הוא אמר לנו ששמע ממרן הגרי"ז זצוק"ל גם את הנקודות החשובות לבחירת שתדלן או נציג ציבור ואין כאן מקומו.
אמנם בדברים הנוגעים לצורת וצביון העם היהודי, בזה הורה כי צריך להילחם עמם, כמו למשל על השבת, רפורמים, גיור וכדומה, שהרי הדבר נוגע מכוח האחריות שלנו על כל יהודי ויהודי גם עליהם עצמם.
מרן זצוק"ל סיפר עוד, כי הוא נכח בעצמו לאחר שנים רבות אצל מרן הגרי"ז זצוק"ל בחדרו בירושלים, בתקופה שבה התנהלה המערכה הכבדה על גזירת גיוס בנות, וכאשר דיברו עם מרן הגרי"ז לעשות הפגנות, הוא התחבט ושקל רבות האם כדאי לעשות זאת, ואיך לעשות זאת, ובתחילה התנגד לזה, וגם כשהסכים להפגנה התנה תנאים רבים לפני שאישר את קיומה.
ברבות הימים בעת ששהה מרן ראש הישיבה זצוק"ל בניחום אבלים אצל הגר"ח ברים זצ"ל כשישב שבעה על פטירת אשתו הרבנית ע"ה, הוא פגש במקום את הרב מנחם פרוש ז"ל שהיה מהעסקנים ששהו בחדרו של מרן הגרי"ז באותו זמן, ושאל אותו שוב על התנאים שהתנה מרן הרב מבריסק לאישור קיום ההפגנה היחידה שהתקיימה בראשותו על גזירת גיוס בנות, והוא הזכיר לו במדויק את התנאים שהיו אז לאישור ההפגנה מטעם מרן הגרי"ז זצוק"ל.
ברצוני לציין, שבאחד הימים עליתי יחד עם ידידנו מקורבו הוותיק והנאמן של מרן זצוק"ל הרב יצחק רוזנגרטן שליט"א אל ביתו של הגאון הגדול רבי דוב לנדו שליט"א, והוא אמר לנו שהנהגתו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל בענייני הציבור דומה לחלוטין להנהגת מרן החזו"א זצוק"ל, בשום שכל, בתבונה, ביישוב הדעת ובדרך כבוד לנוגעים בדבר. ואף הוסיף וביקש שנמסור בשמו את הדברים למרן זצוק"ל. ידוע לי שהגאון הגדול שליט"א גם כתב דברים אלו בכתב. כך גם העידו עוד מגדולי תלמידי מרן החזו"א זצוק"ל.
"מוביל למקום שהובילה ההשכלה"
זכורני שראש ישיבה אחד נכנס למעונו של מרן, וניסה לבוא בהצעות שונות איך לדעתו אפשר להתנהל בגזירת הגיוס. כשהעלה הצעה שאם יעזו לגעת בבחורי ישיבה ייצאו להפגנות סוערות, הגיב בנחרצות, והלא זו הייתה עצת הני בריוני בירושלים 'ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו', וחכמי ישראל סברו שזו לא הדרך ולא מסתייעא מילתא, וניעביד שלמא בהדייהו, ולדרוש 'תן לי יבנה וחכמיה'. וסיים מרן זצוק"ל: "ומי היה צודק?"...
כך חזר והדריך והנחה, להתנהג מול השלטון כמו בגלות, לבקש ולנהוג בדרכי השתדלנות, ולשים בראש המעיינות את הדאגה לשלימות "יבנה וחכמיה". מרן ראה בכל דרך פעולה אחרת, קולא ופירצה נוראה המכניסה לסכנה עצומה את קיומו של עולם התורה ואת האפשרות לגדל את בנינו על דרך התורה, בעוד החומרא האמיתית היא הדרך שדואגת באחריות כבירה לשלימותו וניווטו של עולם התורה על כל הגלים הזועפים להביאו למקום מבטחים.
כששאלתי אותו בהזדמנות מאוחרת יותר, לנוכח הוראה מסוימת שנתן כלפי אלו שפרשו מן הציבור, בהשמעת ביקורת (שביסודה שקרים כמובן) מדוע הוא נוקט מולם בגישה כה נחרצת, לעומת עניינים אחרים בהם הוא מתנהל בסבלנות יתר וברוך, השיב לי מרן בדברים כדורבנות כדלהלן: יש אנשים שגדלו בקהילות שונות מאתנו, אין תלונותינו עליהם, שהרי זו הדרך שהם קיבלו. אמנם זו לא דרכנו ולדעתנו הם טועים ולעיתים גם מטעים, אבל זו דרכם לפי הבנתם, אך אלו שהתחנכו במשך שנים ודורות כדבר פשוט על דרך מסוימת שהיא דרך התורה, והיום הם צועקים נגד אותה דרך עצמה שהם הילכו בה אך אתמול, בשל נגיעות שונות, הרי דרך זו מובילה לאותו מקום שהובילה ההשכלה רח"ל, כי אין לזה שום גבול. ואין זו אלא צעקה לשם צעקה ולגלוג לשם לגלוג ללא שום תועלת מלבד הנגיעה האישית... וזו הייתה דרכם של המשכילים כשלגלגו על הקדוש והיקר לישראל בליצנות נוראה רח"ל.
והוסיף ואמר כי גם אם היהדות התורנית התמודדה כמה פעמים מול 'הטפות מוסר' של קנאים כאלו ואחרים, אבל הם לא עשו כך בדרך של ליצנות, וכשאנו רואים שיש ליצנות לשם ליצנות ולגלוג על ת"ח וכל יום מחפשים את הדבר החדש ללגלג עליהם, הרי שזה סימן מובהק לדרכי המשכילים.
היה רגיל לומר על כך בשם אחד מגדולי הדורות, את מאמר חז"ל אין אדם חוטא ולא לו, משמע שכאשר אדם חוטא צריך לחפש היכן נמצא ה"לו".
בדרכי ההנהגה
משנתו ההשקפתית של מרן זצוק"ל, כפי שקיבל רבות עוד בצעירותו כשהסתופף בצילו של מרן הגרי"ז זצוק"ל, וכן גם בדברים ששמע וקיבל בצעירותו מהרבה שיחות שניהל עמו הגאון הגדול רבי שמחה זליג ריגר זצוק"ל הדיין דבריסק בעיקר מהנהגותיו ואמרותיו של מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל, וגם בהמשך השנים כשנקשר בעבותות אהבה במשך שנים ארוכות עם נכד מרן הגר"ח זצוק"ל הגאון הגדול רבי משה סולובייצ'יק זצוק"ל שעמד בראש היהדות התורנית באירופה, ומסר בפניו אף הוא הרבה שמועות מזקניו זצוק"ל, לא באה לידי ביטוי רק בשנים שבהם עמד בראש ההנהגה במערכות הציבוריות.
רבי משה שנפלד זצ"ל, שהתפרסם במאמרי ההשקפה החדים שפירסם בביטאונות החרדית דאז, ושמרן הגרי"ז זצוק"ל הביע את קורת רוחו ממאמריו, היה מלבן עם מרן זצוק"ל עוד בצעירותו את הדברים עליהם עמד לכתוב, לעתים בלילות שבת אחרי התפילה ולעתים במוצאי שבתות קודם הבדלה.
הרבנית ע"ה סיפרה לנו, כי פעם אחת איחר מרן זצוק"ל מאוד לעשיית הקידוש, וכאשר הביעה בפניו את פליאתו על איחורו, התנצל שאם הדבר מפריע לה הוא לא יעשה זאת. אך לאחר ששמעה מאחרים עם מי הוא התעכב ועל מה, היא אמרה לו שהיא תמתין בחפץ לב על כך, ושבשום אופן לא ימהר בגללה, בשל חשיבות הדברים. כמובן, אין הכוונה לומר שכל מה שהרב שנפלד כתב היה מדברי מרן זצוק"ל, אבל הרבה נוסף לו גם ממה שליבן עמו במשך שעות ארוכות. את זה סיפרו לי בני מרן זצוק"ל ובהם אמי תליט"א, שהם זוכרים זאת היטב.
"ע"י מדת הסבלנות משיג האדם יותר מכל תקיפות שבעולם"
לנוכח הדברים אנו מבקשים שוב להבין, מדוע מרן זצוק"ל לא חידד בעצמו בפני הציבור את משנתו בהנהגתו הציבורית כפי שקיבל מגדולי הדורות הקודמים?
דבר ראשון חשוב לדעת, מרן זצוק"ל סבר שכל הדברים האלה, כיצד להתנהל מול ראשי השלטון בגלות, ובכל הנגזר מזה, הם מסורים באחריות הבלעדית של גדולי ישראל, והסוגיא הזו הנוגעת ומשתנית בדברים התלויים בשערה, ותלויה בשיקולים רבים ובאחריות כבדה, אינה יכולה להיות נח"לת הכלל.
ואכן לגדולי ישראל ולראשי ישיבות שעלו למעונו לשוח בנושאים אלו, כשביקשו לשמוע את האמת, מרן היה מסביר להם את הדברים ואת הקבלה שקיבל מגדולי ישראל בדורות הקודמים, והדברים היו מחוורים כשמלה.
לפני כמה שנים בא אליו למעונו רב מירושלים, וביקש לשמוע את דעתו בנושא ההתנהלות מול הצבא באותם ימים, ומרן סבר אז כי יתכן ותהיה תועלת להסביר את משנתו זו בבהירות, ואכן הוא פרס בפניו את דעתו, כשאותו אחד נענה למרן כי הדברים פשוטים מאוד...
אך מעבר לזאת, לגופם של דברים, בנושא זה במיוחד מרן גזר על עצמו שתיקה ציבורית מכמה טעמים, ובעיקר משום שעל כל דבר שיאמר, מיד יקומו כאלו שיסלפו וינסו להוכיח בכל דרך שהיא את צדקתם, מפני שהמניע שלהם הוא מאינטרסים שונים ומשונים, ולא ביקוש האמת יעמוד לנגדם.
פעם בא לפניו הרב שלמה לורינץ זצ"ל, וביקשו שיחתום על מכתב תקיף נגד נושא הנח"ל החרדי, על אף שבשנים עברו עמד הרב לורינץ עצמו מאחורי הקמת הנח"ל החרדי בשליחותם של חלק מגדולי ישראל באותם תקופות לפי צורך השעה, למרות שגם יצאו כמה מכשולות מכך. הרב לורינץ טען, שאף אם מרן סבור שלתועלת העניין עצמו עדיף לשתוק ולא לצאת במלחמה, הרי שכיון שיש גורמים שמחמת זאת מצאו להם עילה להכפיש את שמו, הרי שלמען תועלת כלל ישראל, הזקוקים להנהגתו של מרן, עדיף שמרן בעצמו ייטול עט מלחמה בידו וייצא בתקיפות רבה, בכדי שהשפעתו הציבורית לא תחלש. הוא הפציר במרן ואמר, הרי רק למרן יש את האפשרות, הכוח והחכמה להנהיג את עם ישראל בתקופות אלו, וחבל להפסיד את ההשפעה הגדולה הזו בשל אותם מלעיזים, אף אם לגופו של עניין דעת תורתו של מרן אינה נוחה מהיציאה למלחמה בנושא זה, כי אף אם סכנה יש בדבר, הרי שהסכנה מכך שיפגעו בהנהגתו של מרן גדולה יותר.
מרן השיב לו על ראשון ראשון, ראשית כי עניין ההנהגה אינו דבר שנקבע לפי דעת בני אדם, אלא רק מהשמים, והביא לכך ראיות מחז"ל. אך מעבר לכך אמר לו, שלגופו של דבר אין לאף אחד דרך לחמוק מהביזיונות שנגזרו לו מהשמים, ואם זה לא יהיה בדבר זה, הרי שזה יהיה בדבר אחר...
מרן זצוק"ל תמיד היה חוזר ואומר עוד, שביזיונות זה דבר טוב, ועל עצם הביזיונות שנגרמו לו מכך הוא מחל בלב שלם, כדרכו למחול לכל מחרפיו ומגדפיו. הדבר היחיד שהפריע לו היה רק שהיו כאלה שהשתמשו באותן שמועות שווא, כדי לטעון שכביכול יש היתר לשלוח בחורים חלשים לאיזו שהיא מסגרת בצבא ח"ו, ועל כך הוא לא מחל.
כדי להמחיש עד כמה ראה בכך שביזיונות זה דבר טוב, בוודאי זכור לך הרב פרידמן, שאירע פעם שמעל דלת ביתו נכתב באישון ליל ע"י ריקים ופוחזים כיתוב משפיל, ואתה ראית זאת ונחרדת, וגירדת את הכיתוב, והוא הבחין בכך, וקרא לך ואמר לך בכאב, מדוע מחקת? מדוע עשית לי זאת? הרי הפסדתי בכך! אני זקוק לביזיונות כדי לכפר על הכבוד שהיה לי בעת שנסעתי לאמריקה. והיה זה ארבע שנים לאחר מכן...
הנקודה שהדריכה אותו באופן תמידי על כל צעד ושעל, היו דברי מרנא רבי חיים מוואלאז'ין זי"ע במכתב לנכדו, 1"תראה שלא להכניס שום קפידא בליבך על שום אדם, ואין צריך לומר שלא להשיב בקפדנות לשום אדם, וע"י מדת הסבלנות משיג האדם יותר ויותר מכל תקיפות שבעולם, ודרך כלל להיות נח לבריות".2 ארהיב אולי עוז לומר שזה היה המוטו המרכזי של כל תהלוכותיו. ואגב, מרן זצוק"ל הדפיס מכתב זה בספר "עמלה של תורה" שעמד מאחורי הוצאתו לאור ע"י הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל".
איזו דוגמה ניתן למסור לציבור על הוראה כללית שלמד ממה שקיבל בצעירותו כששימש את גדולי ישראל?
"אפשר למסור הרבה דברים, אבל לא על כך באתי לדבר, והם גם פחות חשובים לציבור. אקח דוגמה אחת, לאו דווקא בהקשר המדובר, מאחד הדברים שהיה חוזר עליהם בהזדמנויות שונות, במיוחד כשהיו נכנסים אליו רבנים ומורי הוראות שהתמנו לתפקידם וביקשו את הדרכתו, ממה שהוא היה עד לכך בצעירותו כששהה אצל בן דוד של אמו, רבו הגאון הגדול רבי שמחה זליג ריגר זצוק"ל.
גופא דעובדא הכי הוה. הרבנית של הגרש"ז זצוק"ל הייתה משותקת שנים ארוכות, ונצרכה למטפלת צמודה. בעקבות כך חשש הגרש"ז לאיסור ייחוד בלילות, וביקש ממרן זצוק"ל שישהה ויישן בביתו בלילות, וכך אכן במשך תקופה ממושכת, למעלה משנה, היה מרן זצוק"ל שוהה בכל הלילות בבית הגרש"ז, שאף הנחיל לו באותם ימים הרבה אוצרות של תורה ויראה ומה שקיבל בעצמו מרבותיו, מרנן הנצי"ב, מהרי"ל דיסקין, רבי יצחק אלחנן, הבית הלוי ועוד. מרן התבטא פעמים רבות במילים: "זכיתי לקירבה מיוחדת ממנו".
על כל פנים, מרן היה מספר את שקיבל מהגרש"ז באותם ימים בענייני הוראה לאחרים ולרבים, שכן על אף שהיה מחמיר ומדקדק גדול בהלכה בכל הנוגע לעצמו, עם זאת דרכו הייתה לחפש צדדי קולא בשאלות שנשאלו לפניו, והראה לו על כך את דברי הרא"ש שהמורה יחמיר לעצמו ויקל לאחרים. מרן הוסיף על כך וציין כי הוא ראה תופעה מעניינת אצל הגרש"ז, שכאשר הגיעה שאלה בבהמה אם להכשיר או להטריף, היה יושב שעות ארוכות אל תוך הלילה ומחפש צדדים להיתר. ואם לא הצליח למצוא צדדי היתר, הוא לא הצליח להירדם באותו לילה, וכל כמה דקות היה קם ממיטתו...
ואכן הנהגה זו בעצמה ראינו אצל מרן זצוק"ל, שבעוד לעצמו החמיר באופן מופלג וחשש לכל צד וספק ספיקא ולא הסכים לשמוע על שום קולא שהיא, הרי שביחס להוראה לאחרים היה מחפש את צדדי הקולא, במאזני הצדק והמשפט".
לבל ידח ממנו נידח
נחזור ברשותך שוב לסיפור הראשון כשהוקמה ועדת טל, מה היו ההנחיות של מרן זצוק"ל ומה הנחה את פועלו באותם ימים?
"מה שעמד בראש מעיינו כל השנים, היה הדאגה ללומדי התורה ועולם הישיבות אותו כינה ה"תיבת נח" של דורנו, ובמסגרת זו דאג לא רק שלא יפגעו בקיימים, אלא שיוכלו להוסיף עליהם עוד כהנה וכהנה. זה גם מה שהדריך אותו בכל הפעילות סביב נושא זה, שח"ו לא יצטרכו להוציא אף לומד תורה אחד מחוץ לספסלי בית המדרש.
בכמה הזדמנויות התבטא שהמלחמה האמיתית היא לא על הילדים שלנו אלא על הנכדים שלנו ועל אלו שבאים מבתים חלשים יותר. והסביר זאת בדעת ובתבונה, שכן על הילדים שלנו יתכן שאין עלינו לחשוש גם אם הדבר לא יהיה מעוגן בחוק, שיש מקום להניח שרובם הגדול יעמדו חזק כפי שהתחנכו לדבוק בלימוד התורה, והם יעמדו בתוקף גם מול פיתויים וגם מול איומים. אבל הדאגה העיקרית היא על החלשים יותר שיפלו, על הילדים של המשפחות מהפריפרי' ומהמרכז, שלא קיבלו את החינוך החזק, ולעתים אף הסביבה שלהם לא תומכים בהליכתם לישיבה, והם הולכים לפעמים לישיבה קדושה אפילו בניגוד לדעת משפחתם, והם עלולים קרוב לוודאי להיבהל מכל איום וליפול מהפיתויים.
זה היה אחד הדברים המרכזיים שכיוונו את דרכו שכל אחד תהיה לו האפשרות להסתופף בישיבה ובכולל ככל שיחפוץ בלא חשש מגיוס, כולל אלו שבאים מבתים רחוקים יותר.
כאשר בא אליו אחד מראשי הישיבות והציע לו שאולי נצהיר שנלך כולנו לכלא ולא נתגייס, ונוותר על חקיקת החוק, אמר לו מרן זצוק"ל: אתם תגלו בסוף שרק החזקים ילכו לכלא ויחזיקו מעמד, ואילו כל היתר לא יחזיקו מעמד ויתגייסו חלילה, כיוון שעולם הישיבות בנוי היום ב"ה מהרבה סוגי משפחות והרבה סוגי בחורים, ביניהם בחורים שלא באים ממקום שבאופן טבעי השאיפה היא לגדול אך ורק בתורה כל חייהם, ואלו לא יחזיקו מעמד ויפלו, ואנו חייבים לדאוג גם להם, ולא להסתפק בכך שאנו בטוחים על החזקים שלא יפלו.
פעם הסביר את הדברים מזווית נוספת, כאשר ענה בתשובה לשאלה דומה, ואמר לשואל: "עליך לחשוב האם היית מכניס את בנך ביודעין לתסבוכת, רק בשביל להיות גיבור מול השלטון ולאיים, גם כשאתה יודע שיש דרך מילוט שהבן שלך יוכל לצאת ממך בלא קושי? הרי בוודאי שלא". כך אנו צריכים להסתכל על כל אחד ואחד מרבבות לומדי התורה, כאילו הוא בן שלנו, שאנו רוצים לדאוג לרווחתו שיוכל לשקוד על תלמודו בשקט ובבטחה ולקיים את התורה והמצוות בלא לעמוד בניסיונות שעה שיכולים להפטר מהם, ולא לשלוח אותו כ"גיבור בחזית"...
בהזדמנות אחרת הוא הוסיף והוכיח את הקושי לעמוד בניסיונות ופיתויים, מהתופעה הקשה של הנשירה שהתרבתה לצערנו בשנים האחרונות, הדבר מוכיח עד כמה קשה אפילו לבחורים ממשפחות טובות להתמודד מול ניסיונות השעה ופיתויי הרחוב, ולכל אלו עיקר הדאגה שלא יצטרכו להתמודד עם ניסיונות קשים.
וכשבא אליו לפני כמה שנים אחד מחכמי התורה בארה"ב ונתן "עצות" איך להתמודד עם הצבא שלא יסחוף בחורים שאיבדו את מתיקות התוה"ק, ענה לו רבינו: "אם יש לך פטנט לגרום להאהיב את התורה הקדושה, אז תהא בבחינת קריינא דאיגרתא ותתחיל בחומרי מקום שיצא משם"...
מרן זצוק"ל גם הורה שכמובן צריכים גם לעשות הכול להציל כל בחור מפיתויים שמציב הצבא וגורמיו ללכוד ברשתם בחורים שגלשו מבית המדרש, וגם על זה אמר שאין מחילה וסליחה גם לאותם שמפתים בחורים להגיע לצבא, וכמו שכתב במכתבו שזהו עוון לא יכופר, וכפי שהתבטא גם ביחס לאלו שאומרים פלוני התיר את הדבר.
במאמר המוסגר אציין, כי כואב הלב במיוחד לראות ולשמוע את כל פרסומי התעמולה האינטרסנטית והשקרית בתקופה האחרונה, כביכול בשם הדאגה לחלשים יוצאים למאבק קולני ורועש נגד האפשרות להסדיר את מעמד הישיבות בחוק. והרי כל עיקר מלחמתו ודאגתו של מרן זצוק"ל הייתה לדאוג לבל ידח ממנו נידח שאלו לא ילכו חלילה לאיבוד, ואם הדבר לא יהיה מוסדר בחוק ויהיה נתון לחששות איומים וסנקציות אלו יהיו הראשונים ליפול חס ושלום. וכשברור לכל בר דעת שרואה את המצב לאשורו שיש לצערנו תופעת נשירה שאינה קשורה כלל לצבא ולפעולותיו, (אם כי כמובן שהצבא מנצל את זה להסית ולהדיח נשמות אומללות אלו). והתופעה קיימת לצערנו גם בחו"ל באופן ניכר".
בתחבולות תעשה מלחמה
נחזור לעניין הדיונים בוועדת טל, על מה הטיל מרן דגש בפעילות זו?
"מתוך הדאגה להמשך קיומו ושגשוגו של עולם התורה, הוא פעל שיוכל להמשיך ההסדר שהיה נהוג כל השנים לשחרור בני הישיבות, ולפיכך הורה לאיש אמונו הרב מרדכי קרליץ להשתתף בוועדה שהוקמה בכדי להכין את הצעת החוק לפני הממשלה, וזאת כדי שיעמוד על המשמר בנושא אחד של ציפור הנפש הנוגע לבבת קיומנו, והוא הבטחת המשך שלומם ושחרורם של כל לומדי התורה באשר הם, ומתוך כך הדריך את דרכי המלחמה בתחבולות, והבהיר שבמסגרת הדאגה לכלל לומדי התורה, אפשר לעשות כסות עיניים בנושאים אחרים בלא להתפשר על מאומה ח"ו כמובן, העיקר שכל לומדי התורה יוכלו להמשיך בתלמודם.
לו רק מתאפשר היה לדבר, היה ניתן להביא דוגמאות רבות מדרכי המלחמה והטקטיקות שבהם נקט בכדי להשיג את המבוקש העיקרי של המנוחה והשלווה לכל עולם הישיבות והכוללים ולכל המסתופפים בצילו, אך הוא תמיד הביע את החשש מאנשים בלתי אחראים שבכדי להצדיק את דרכם השקרית עלולים ללכת ולהוכיח לגורמי השלטון ואנשי התקשורת צמאי דמו של עולם התורה, איך שעובדים עליהם.
לימים הרי הוכח כך לעין כל, כשאחד מאותם גורמים בעלי אינטרסים, עמד במסיבת עיתונאים חילוניים, ואמר להם בצורה גלויה, שהוא מודיע להם שלא יהי' גיוס חרדים בשום צורה שהיא וכל הישיבות ימשיכו ועולם הישיבות ימשיך ויגדל, והבהיר להם בפה מלא: "עובדים עליכם", כשכוונתו על המפלגות החרדיות, והוא מודיע להם זאת, רק כי ברגע שהחילונים יבינו שהחרדים באמת לא מתגייסים אלא הערימו עליהם, הוא חושש שתפרוץ מלחמת אחים בין חרדים וחילונים, ולכן הוא וחבריו עושים את כל הרעש עכשיו, כדי למנוע את מלחמת האחים...
לכן אי אפשר להוציא לציבור את הטקטיקות שבהן נהג מול גורמי השלטון, כשבינתיים הצליח להשיג התפתחות מופלאה של הישיבות והכוללים בהשקט ובטחה, בלא חשש לאף אחד מהחוסים בצילם.
מרן זצוק"ל אף הורה מפורשות במספר הזדמנויות לנציגי הציבור, שבחלקם אף פורסמו ברבים, שלא לדבר מילה מטוב ועד רע בנושא זה, כדי שלא לעורר את הדוב האורב מרבצו, וסבר שכל הדיבור והעיסוק הציבורי הרחב בנושא זה אשר עיקר קיומנו בארץ הקודש תלוי בו, סכנתו מרובה עד מאוד.
בעצה אחת
מי היה שותף לפעילותו של מרן זצוק"ל בנושא זה?
בתחילת הדרך כל גדולי ישראל זצוק"ל היו בעצה אחת יחד עם מרן זצוק"ל בעניין, וכולם היו שותפים לדבר, ובמהלך כל הדיונים בוועדה שהכינה את החוק, היו שותפים כל גדולי ישראל, כשמרן הנחה את הנציגים ליידע ולהיוועץ עם כולם.
מן הראוי לציין כי מרן זצוק"ל סבר מלכתחילה, שאין מן הראוי שנציג ועד הישיבות יהיה חלק מועדה זו, שכן מתוקף היותה ועדה שמונתה על ידי הממשלה החילונית היא דנה בדברים שאין לעולם הישיבות הרשות להיות שותפים להם. אמנם לאחר שיו"ר ועד הישיבות דאז ביקש מגדולי ישראל אחרים שהוא כן רוצה להשתתף בוועדה האמורה, כדי להבטיח את מעמד ועד הישיבות מול גורמי הצבא, הם אישרו לו את ההשתתפות.
אמנם בסופו של דבר, משהגיעו לכלל מעשה, ולאור זאת שהוועדה הממשלתית על פי הנחיית גורמי השלטון המליצה על מסלולים בצבא המותאמים לשומרי תורה ומצוות, התברר למפרע הדבר שממנו חשש מרן זצוק"ל שלוועד הישיבות לא יהיה לו חלק בדברים אלו, ואכן בהוראת אותם גדולי ישראל ששלחו אותו להשתתף בדיוני הוועדה, הוא לא היה שותף בסופו של דבר במסקנות, ובהמשך הדיונים, נשלח נציג אחר מהמשרד של ועד הישיבות.
במהלך ימי הדיונים בוועדה אף הגיעו חברי הוועדה לשמיעת דבריהם של חלק מגדולי ישראל, וכל המעיין בפרוטוקול יווכח שהם התקבלו בביתו של מרן זצוק"ל ובביתו של מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל, ואצל ראש ישיבת פורת יוסף הגאון הגדול רבי שלום כהן שליט"א כיום נשיא מועצת חכמי התורה, וכן אצל ראש ישיבת מיר הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל ועוד. כמו כן מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שלח את הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א לדבר בפני חברי הוועדה על הצורך להניח לישיבות ולומדי התורה להמשיך בתלמודם.
דבריו של מרן זצוק"ל שנאמרו בפניהם ממעמקי לבו להניח לכל לומדי התורה ובני הישיבות, מתועדים ברשומות, ומוכיחות עד כמה הוא היה תקיף ביותר, בשללו שלילה גורפת כל אפשרות ויתור כלשהי על אף נפש אחת מישראל שתוכל להסתופף באהלי תורה, ולא נתן שום פתח והנחה בעניין הזה, שלא להגביל את מספרם של בני הישיבות ושלא יבדקו מי כן לומד ומי לא לומד.
משום כבוד תלמידי חכמים גדולים, אי אפשר לפרט את ההתרחשות שהייתה סביב ועדת טל. אך דבר אחד ברור, זה התחיל על דעת כולם. כשהוכנו טיוטות דוחו"ת הוועדה, נשלחו נציגי הציבור להביאם לעיונם של כל גדולי הדור וחברי מועצגה"ת זצוק"ל ויבל"ח, שאף העירו את הערותיהם. כל הערותיהם כמובן יושמו, ולאחר מכן הובאו הדברים אף לעיונו של מרן זצוק"ל, שעמד על כך שיורידו דברים נוספים שמהם הביע חשש שעלול לצאת בהם פגיעה כלשהי באי מי מלומדי התורה. אפילו ביום האחרון לפני שהוגש הדו"ח, עוד ישבו שניים ממקורבי מרן זצוק"ל בהוראתו על הניסוח הסופי, והוסיפו עוד מספר תיקונים לנוסח שכבר אושר ע"י גדולי התורה האחרים.
אך משנכנסו גורמים אחרים והחלו לבחוש בקדרה עם אינטרסים שונים, מרן זצוק"ל גזר על עצמו שתיקה מוחלטת, ולקח הכול על עצמו, וסבל מכך מרורות בדומיית גבורה. מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שלח אליו שליח מיוחד באותם ימים, שבו הוא הסביר מדוע אף הוא שותק, ומרן זצוק"ל קיבל את הדברים. הוא ראה בכך כאין וכאפס למול המטרה המרכזית של השמירה על עולם התורה והישיבות שעמדו בראש מעיינותיו, ועליהם מסר נפשו כדי שיוכלו לגדול ולהתרחב בלא הרף, בלא לוותר על אף נשמה אחת.
המלחמה בחזית העיקרית
חלק מדיוני הוועדה שנועדה לגבש את נוסח החוק לשחרורם של בני הישיבות, נסובו על פי החלטת גורמי השלטון עויני הדת, על אפשרות פיתוח מסלולים בצבא שיתאימו ליהודים שומרי תורה ומצוות, במקביל לשחרור בני הישיבות.
מרן זצוק"ל סבר שאין ליהדות החרדית לקחת שום חלק ושותפות בדבר כזה, אך כחלק מההערמה ותכסיסי המלחמה בדרך להשגת היעד המרכזי של הערובה על שלימות קיומו של עולם התורה שהוא היסוד והבסיס לכל אפשרות קיומנו והצלת כל אחד מהדור העתיד, אין להקדיש את המלחמה בחזית זו בצורה גלויה, אלא בחזית העיקרית של שלימות עולם התורה. הוא הבהיר, כי אם ייצאו למלחמה גלויה מולם, הם עלולים להשיב בדרך מלחמה באופנים שונים, ובכך יגדל הנזק חלילה, ולכן המלחמה צריכה להיות בדרכי ערמה ותכסיסים, וכפי היסודות שכבר הזכרתי קודם במה שקיבל מגדולי ישראל זצוק"ל.
כמובן שהייתה זו רק צורה איך להילחם בדבר בדרך שתביא לתועלת העניין עצמו שלא יבואו להזיק מצד אחר, והוא בחן כל העת שאין שום סכנה אמיתית שאותם מסלולים יביאו לידי כך שמישהו יבוא לחשוב שניתן ללכת לצבא ח"ו במקום למקום תורה.
זכורני שהיה מעשה בתקופה מאוחרת יותר, שאחד מנציגי הציבור בא אליו עם קצין אחד מהצבא שהתלונן שהמסלולים אינם ממלאים את ייעודם המקורי, והביא עמו הצעה בכתב בדמות חוברת שלמה, בהצעה לשפר את המסלולים מתוך מטרה להגדיל ולהרחיב ח"ו את גיוסם של החרדים לצבא. מרן זצוק"ל אמר לו, שישאיר זאת אצלו והוא יבחן את זה, והלה יצא שבע רצון מלפניו. תיכף ומיד לאחר שיצא אותו אחד, פנה מרן לנציג הציבור שהביא אותו, ואמר לו להשליך מידית את החוברת כמות שהיא לפח האשפה. לכשיצא שאלנו אותו, מפני מה לקח את זה אם לא חשב כלל להסתכל בזה. והוא ענה לנו בכהאי לישנא, אם הייתי אומר לו שיקח את זה עמו, הוא היה מרגיש שאני במריבה עמו, ולא הייתי משיג כלום, לכן לקחתי זאת ממנו, כעת שימתין לתשובה...
אין צורך להכביר במילים עד כמה בסופו של דבר החוק היטיב עם כלל עולם התורה שהתפתח וגדל ב"ה בממדים עצומים, בהשקט ובטחה. כאלף עדים תעיד על כך העובדה שהבג"ץ בסופו של דבר ביטל את החוק הזה, משהבין שהוא לא מביא לשום שינוי במצב שהיה נהוג עד אז, שבחורי הישיבות כולם ללא שום הגבלה משתחררים מהשירות הצבאי. יתירה על כך, משביטל הבג"ץ את חוק זה, הזעקה של כולם הייתה, שצריך לדרוש שלא יהיה שום שינוי מהמצב שבו החוק הזה הסדיר את המצב בדיוק כפי המתכונת שהייתה קודם לכן, כולל מכאלו שצעקו בקולות וברקים טרם חקיקת החוק הראשון, ואין צורך להוסיף מילה על כך.
"כמה חילול ד' יש בדבר"
סבורני שמן הנכון להתייחס כאן לנקודה כאובה נוספת, שכמה שקשה לדבר עליה, אך בזכרי את הדמעות הרבות שראיתי אצל מרן על כך, אי אפשר שלא למסור את הדבר לציבור.
באותם ימים קשים, שבהם מרן זצוק"ל הקיז דמו וחלבו למען הצלת עולם התורה מידי מבקשי רעתה ולמנוע את גזירת גיוס בני הישיבות שריחפה באוויר, ובעוד מרן זצוק"ל היה עסוק בתכסיסי המלחמה ובהערמה על השלטונות והסחת דעתם מהחזית העיקרית על קיומו של עולם התורה, היו גורמים ידועים שמכוח אינטרסים שהיו להם יצאו בקול רעש גדול בעלילות שקר כאילו יש מי שמוכן להקל ראש בנושא. אדם מסוים אחד שהיה לו כוח רב בעיתונות החרדית, תידרך עיתונאים חילוניים וחרדיים, והסביר להם שמרן פתוח לשינויים, ואף הגדיר אותו רח"ל בתואר "רפורמטור" עפרא לפומיה.
יום אחד הגיע אחד מאותם עיתונאים חילוניים ונכנס למרן זצוק"ל בזמן קבלת הקהל מבלי שזהותו הייתה ידועה, כפי שזכור שהדלת הייתה פתוחה לכל הרוצה לבוא, ושאל את מרן שאלה כלשהי. ובקבלו את התשובה, שאל בתמימות את מרן בצורה ישירה וגלויה, איך זה מסתדר עם זה שאומרים שאתה "רפורמטור"? מרן הזדעזע, ושאל אותו, מי אומר? וההוא ענה ממי שמע זאת.
מרן עזב מידית את החדר והניח את השואל לנפשו ואת כל הציבור שחיכה שם, נכנס לחדרו וסגר את הדלת אחריו, והיינו רק אחדים מבני הבית שנכנסו עמו, והוא החל לבכות בכי מר כשדמעות זלגו מעיניו, וזעק מנהמת לבו: "לא מפריע לי מה שאומרים עלי, אבל כמה חילול ד' יש בזה שאומרים שיש מנהיג חרדי שהוא רפורמטור, ועוד כמה זה מזיק מול החילונים כשמישהו מסביר להם שזה שעומד מולם הוא רפורמטור, וממילא אפשר ללחוץ על החרדים וכביכול יש פתח לפשרה"... והמשיך עוד לדבר קשות על מי שעשה את החילול ד' הזה.
ומן העניין לציין, שהיה נדיר מאוד לראות את מרן זצוק"ל בוכה בדמעות ממש. רק בדברו על כבוד שמים, או על לקרב עוד ילד לאביו שבשמים שזה כמו להחזיר אבדה לקב"ה, היה מתרגש ובוכה ואף מגיר דמעות. כמו כן כל עת שהיה מדבר בחשש על גזירת גיוס בני ישיבות היה בוכה בדמעות. גם באותו פעם שראינו אותו בוכה על הלעז שהלעיזו עליו, היה זה בכי נסער על החילול ד' והנזק הממשי שיכול להיגרם מכך לכלל צרכי הדת".
השתיקה ריחפה בחלל החדר דקות ארוכות. בן שיחנו, אף הוא נסער בהיזכרו באותן דמעות נוראיות. הדמעות שלי אף הן זולגות, מקשות על הכתיבה, ומעצימות בעיניי הלחות את המהלך הרצוף של עשרים שנות שתיקה, אל מול גלי חירופים וגידופים, כהם וכיוצא בהם, ולא על עצמו בלבד, אלא על כבוד שמים שנרמס כתוצאה מכך, ובכל זאת: שווייגען.
השקר שכבר התנפץ
אם כבר פתחנו את הנושא הזה, אי אפשר שלא להזכיר את נושא הנח"ל החרדי, שבמשך שנים הודבק בכוח רב על ידי גורמים אינטרסנטיים ידועים. מה ניתן היום לומר על כך?
"הרי היום כבר הכול יודעים שלא היו דברים מעולם ועד כמה השקר היה גדול, ויתירה מכך, היום כבר ידוע עד כמה למרות שמרן ניסה בכמה הזדמנויות להדוף את השקר הזה היו כאלו שבכל הכוח דאגו להשריש את השקר הזה עוד ועוד ולטשטש את כל מה שמרן ניסה לעשות כנגד זה. אותם גורמים שדאגו להפיץ את השקר הזה שכאילו מרן אחז שהנח"ל החרדי הוא דבר כשר, הם אלו שצריכים לבקש מחילה מהקב"ה על כמה נפשות שחשבו לעצמם על ידי הפצת השקר הזה כאילו התירו פרושים את הדבר.
ב"ה בחלוף השנים השקר הזה כבר התנפץ, והיום כבר ידוע לכל שהוא אף פעם לא תמך תמיכה כלשהי בתכנית הקרויה נח"ל החרדי, ויתרה על כך הוא גם לא התיר אף פעם למי שרק שאל אותו אם ללכת לשם, בניגוד לאחרים שכן התירו במקרים מסוימים. זכור לנו מקרה שבו הוא טיפס מספר קומות לבית של מישהו שבנו בחר ללכת לנח"ל לאחר שנפלט ממסגרת ישיבתית, ואף קיבל אישור של אחד מראשי הישיבות לכך, ומרן זצוק"ל טרח ובא לשכנע את הבחור שלא יעשה צעד כזה.
מכתבו המפורסם שכתב למשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א בשנת תשס"א בנושא, שנשלח על דעת הקראתו ברבים בהפגנה ציבורית שנערכה נגד הנח"ל, ושאותם גורמים עצמם שהיו ממארגני ההפגנה לא נתנו למשגיח שליט"א להקריא אותו, כדי שלא לנפץ לעצמם את השקר שהאכילו בו את ההמונים. ולימים פורסם בספרו קובץ אגרות (סי' תל"ט) ובמקומות נוספים, מדבר בעד עצמו, על גודל החומרה שבה ייחס לאפשרות שיש מי ששולח לשם בחור שעדיין משתייך לציבור שומרי התורה והמצוות.
בימים האחרונים אף התפרסם מה שהיה כשהתחילו לדבר עמו על הנושא, כשיוזם הקמתה שהיה גורם צבאי שאינו שומר תורה ומצוות נכנס לחדרו בעיצומה של שעת קבלת קהל, כשרבים נכחו בבית, ושח לפניו על תכניתו לייסד מסגרת כזו בצבא עבור נערים שנפלטו לרחוב, לא הגיב לו מרן מאומה על הדברים, והיסב את השיחה על מוצא משפחתו מהעיר גרודנא. על בסיס זה הומצאה הבדותא הזו שכאילו הוא תמך ברעיון הקמתה, ונופחה ולובתה על ידי אותם גורמים ידועים, בזמן שלא היו דברים מעולם.
כשהגר"מ שטרנבוך שליט"א ביקש באותה תקופה לברר את האמת על דעתו של מרן, הסכים מרן זצוק"ל שאיש אמונו ידידנו הבלתי נשכח, הרה"ג ר' יצחק לוינשטיין זצ"ל יכתוב מכתב לבנו רבי חיים עוזר שליט"א, דברים כהווייתם, כשמרן עצמו עבר על כל מילה מהמכתב. באותו מכתב אף נכתב בתחילה לפני שנשלח, שהסיבה שמרן לא גער בזמנו במי שהציג לפניו את היזמה, הייתה משום שנאמר לפניו על ידי אותו גורם שמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כבר הסכים לה, ורק לאחר מכן התברר שהדברים לא היו נכונים. לאחר מחשבה הורה מרן זצוק"ל למחוק שורה זו מהמכתב משום כבודו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, כשהתבטא שאינו רוצה לערב שמות אחרים בנושא, ועדיף שהוא יספוג את כל החיצים, מאשר שיכוונו זאת לכיוונו של מרן הגריש"א זצוק"ל.
לצערנו, גורמים שעמדו מאחורי הקמת הנח"ל החרדי, שלמרות שלא קיבלו ממרן זצוק"ל שום אישור או גיבוי כלשהו לצעד שלהם, ניצלו את העובדה שהוא לא יצא למלחמה מולם, להדחיק לתוך כך את הדעה שלהם כאילו גם הוא סובר כך, בו בזמן שלא היה בכך שמץ של אמת, וכפי שמרן בעצמו אמר לי ולכל אחד מבני הבית שהיה באותם ימים.
הדרך להצלה מפיתויי הרחוב
היוזמה היחידה שבאה מבית מדרשו של מרן זצוק"ל לטיפול באותם נערים שנשרו ממסגרות הישיבתיות הרגילות, הייתה עידוד הקמתם ופיתוחם של מוסדות וישיבות נוספות שמיועדות לטיפול וליווי של אותם בחורים, כשמאות ואלפי נשמות טהורות כבר ניצלו כתוצאה מכך והקימו בתים מפוארים של תורה ויראת שמים. במשך שעות רבות היה מלווה את אותם ראשי ישיבות ומוסדות, בעצה ובתבונה, איך לעשות עוד ועוד לכל נפש ונפש, להצילם מרדת שחת. זו הדרך שבה הוא השיב מלחמה נגד יזמות שונות שבאו מבחוץ במטרה ללכוד בחורים שנפלטו מבתי המדרשות, ודרך המלחמה הזו הוא גם הציל.
אי אפשר להזכיר את כל אותם ראשי מוסדות רבים שקיבלו את הכוונתו ועידודו איך לפתח מוסדות שכאלו, אך אזכיר איך שהרבה פעמים כשהיה נכנס אליו הרב הגאון רבי חייקל מילצקי שליט"א היה קורא לו בחיבה גלויה 'מחיה מתים במאמרו', כשכוונתו על הפעולות הנשגבות להוציא יקר מזולל. כמה פעמים ישבו אצלו ראשי הישיבות הללו באסיפות של ארגון מת"ן (ארגון שעסק בהשגת תקציבים לנוער מתמודד, ועמד בהכוונתו של מרן זצוק"ל) להשיג תקציבים למוסדות אלו.
זכורני כשנשאל על ידו או על ידי הרב הגאון רבי שמואל פרידמן שליט"א וכיוצא באלו, שפעלו בתחום זה על פי הוראותיו והכוונותיו, מה לעשות עם בחור שנתפס בכל מיני עבירות חמורות רח"ל, והיה נראה שכבר אי אפשר עוד להחזיקו בישיבה, ורצו להשליכו משם, ומרן זצוק"ל ענה לו בכאב רב, ומה יהי' עליו? הרי אם תזרוק אותו הוא יילך לצבא, והרי אתה מוסר אותו למיתה רוחנית!
אני זוכר גם, שהגיע אליו פעם הרב הגאון רבי משה בלוי שליט"א שעוסק יומם ולילה במסירות ממש להצלת הנוער, ואפשר לומר שידו לא זזה מיד מרן זצוק"ל בכל הנושאים הללו, שהגיע פעם לרבינו וממש התחנן לפניו שיוציא מכתב מפורש כנגד כל השמועות שמתירים בשמו. ואמר לו מרן זצוק"ל: "אם האמת בעצמה חשובה לך, אז תדבר בישיבה שלך שבה יש נוער שמתקשה קצת יותר ותסביר להם על חומרת העניין של הליכה לצבא אפילו כשאין טעם בלימוד חלילה, ואני מוכן להגיע כשתדבר".
וכך אכן היה. מרן זצוק"ל הגיע לישיבתו, והרב בלוי דיבר בנוכחותו את כל הדברים המתבקשים, שאפילו אם בחור איבד חלילה את הטעם בלימוד התוה"ק, הרי שהצבא הוא מסוכן עבורו מבחינה רוחנית.
וכמו שכתב מרן זצוק"ל בעצמו במכתב שפורסם ביתד נאמן: "שעצם השהות במסגרות הצבא היא סכנה רוחנית גדולה".
התגרות ברשעים
על רקע מה בכל זאת הצליחו להוציא את שמועת השווא הזו? והרי הדברים היו היפוכם המוחלט של המציאות, כיצד הצליחו למכור ולשווק בדיה כזו מופרכת?
"מרן זצוק"ל בדאגתו בראש מעייניו להצלת עולם התורה מחרב גזירת הגיוס שהייתה מונפת כל העת על ראשו, לא הסכים לחתום על כרוז שמטרתו הייתה הכרזת מלחמה כוללת בגורמי השלטון, ולא הייתה בה שום תועלת מעשית מלבד הסכנה שאותה כינה "התגרות באומות", וכפי הדרך שקיבל מגדולי ישראל זצוק"ל. אגב, גם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מאותה סיבה עצמה לא הסכים לחתום על כרוזים אלו, בדיוק מוחלט כמו מרן ראש הישיבה זצוק"ל, אך אותם בעלי אינטרסים חיפשו כידוע אך ורק איך להדביק זאת על מרן זצוק"ל.
זאת הייתה הדרך שלהם להפיץ את הבדותא המרושעת כאילו הוא תומך במסגרת זו, וניצלו את העובדה שהייתה ידועה להם שהוא לא יחתום על מכתב שאין בו דבר וחצי דבר מלבד התגרות בשלטון לשם התגרות, ועל ידי כך הפיצו את הבדיה הזו.
הדבר אף הוכח לנו באופן מעשי. שהינו פעם באותה תקופה לצורך עניין כלשהו אצל אחד מראשי הישיבות בירושלים, שניצל את ההזדמנות ושאל אותנו מדוע מרן אינו חותם על כרוז שהתפרסם באותו זמן בנוגע לנח"ל, והסברנו לו את הדבר, כפי ששמענו ממרן. כשחזר ושאל אותו ראש ישיבה, ומה יהיה אם ישנו את הכרוז, ובמקום לתקוף את ראשי השלטון והיוזמים, יהיה כתוב בו נגד כאלו שמדברים בתוך עולם התורה על אפשרות של הליכה למקום כזה, האם מרן יחתום? אמרנו לו, כי איננו יודעים לענות על כך, אך ניסע במיוחד למרן ונשאל, ונשיב לו מיד תשובה.
אכן כך עשינו, ומרן ענה בחיוב כי יחתום על כרוז כזה, וחזרנו לאותו ראש ישיבה עם התשובה. עד היום הוא לא חזר אלינו עם נוסח חדש, ואכן גם הוא עצמו לא חתם על אותו כרוז. הדבר היווה הוכחה ברורה, כי מטרתם של אותם מחתימי כרוזים, לא הייתה העניין עצמו, אלא עניין אחר לחלוטין.
ואגב, במכתבו הנזכר משנת תשס"א, מרן בעצמו אכן כתב ביטויים חריפים ביותר, כלפי אותם שמסיתים מי שאינו מחלל שבת ועוד חייבי כריתות להימצא שם.
אסיים נושא זה, במילים שנכתבו בעיתון "יתד נאמן" לפני קרוב ל20 שנה, כשהתחיל כל הסיפור הזה, במאמר שנכתב ע"י הגאון הגדול רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל בהכוונתו המלאה של מרן זצ"ל שאף עבר עמו על כל מה שכתב לפני שפורסם:
"לא ניתן לפגוע בעולם התורה לא ע"י גיוס למסגרות מלאות, ולא למסגרות חלקיות, אף לא למסגרות שיותאמו לאורח חיים חרדי. ייעודו של כל נער חרדי הוא ללימוד התורה הקדושה בהיכלי הישיבות הק', ושם בלבד".
ואני אתנהלה לאטי
אם נחזור לחוק הראשון, למעשה החוק התקבל רק לתקופה קצרה של כמה שנים, ושוב הוארך לשנים נוספות, מדוע לא נאבקו על כך שהוא יהיה חוק קבוע?
התשובה האמיתית היא, שניסו בכל דרך ולא הצליחו, ומרן זצוק"ל הנחה את נציגי הציבור לפעול גם לאחר מכן לנסות להעביר את הדברים בצורה כזו שיהיו באופן קבוע יותר, אך לא עלתה בידם. אמנם מלבד זאת, האמת העובדתית היא, שכך זה היה מתחילת ימי ההסדר, שהתקבל על דעתם של מרנן החזו"א והגרי"ז ויתר גדולי הדור, שהוא היה הסדר של "הוראת שעה", והיה תלוי תמיד בכל רגע נתון בטוב לבו של שר הביטחון שהסמכות המלאה הייתה בידו בכל רגע לבטל או לצמצם את ההסדר, ולא הצליחו לקבע את זה בצורה חוקית ומסודרת.
מרן זצוק"ל הטעים כי במאבק זה בניגוד למאבקים אחרים של ענייני דת, מן ההכרח לפעול בדרכים שיתקבלו על לבם של אנשי השלטון כמו גם על אנשי הרחוב, שכן בנושא זה במיוחד קשה להסביר לרחוקים מאתנו בהסבר שיתיישב על דעתם מדוע אנו שונים מהם, כיון שכשהם שואלים למה הבן שלהם נהרג, התשובה שאנו יודעים אותה היטב, לא יכולה לשמש כתשובה מספקת עבורם, כיון שהשאלה באה ממקום רגשי ולא שכלי. לכן בנושא זה מן ההכרח לנהוג באופן שיכול להתקבל על ידם, שמשיגים דחיה זמנית, ועוד דחיה זמנית, ושוב דחיה זמנית נוספת, וכך מתגלגלים איתם כבר עשרות שנים.
מרן זצוק"ל היה מציין על כך את הנהגת ישראל בגלות, בדרך של "ואני אתנהלה לאטי עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", כשהוא התבטא פעמים רבות, שתפקידנו הוא "לדחוף את העגלה" עד ביאת משיח, כפי שגם אמר את הדברים בישיבת מועצת גדולי התורה שהתקיימה במעונו.
בכל אותם שנים, למרות השקט הזמני שהושג, עדיין היה חרד מרן מההמשך, כיצד ניתן להבטיח את המשך קיומו ושגשוגו והתעצמותו של עולם התורה לבל יונף עליו יד זדים.
כאשר שלוחא דרבנן הרב יעקב אשר כיהן כראש עיריית בני ברק, הגיע לבקר בעיר נשיא המדינה דאז שמעון פרס, והוא רצה להתקבל במעונו של מרן. בהתחלה מרן סירב לשמוע על כך, ולא רצה לקבל אותו. אך למחרת הוא חזר ואמר, אולי כן כדאי לקבל אותו, הרי יום אחד עוד ישוב ויעלה הנושא של גיוס בני ישיבות, והוא בעל השפעה על הציבור החילוני, והוא יוכל אולי להועיל כמו שבעבר הוא הועיל בנושא זה, ולכן הסכים לקבל אותו במעונו.
כך היה בכל הזדמנות כאשר מי מראשי המדינה היה מפציר להתקבל במעונו, הוא היה מרבה לדבר באזניו על חשיבות המשכת קיומו של עולם הישיבות, מתוך דאגה לעתיד קיומו של עולם התורה".
"יש שריפה, רוצים לחסל את כלל ישראל"
אחרי עשר שנים הבג"ץ שוב לא נתן להחזיר חוק זה, כיון שהוא "לא סיפק את הסחורה" כלשונם. איך נהג מרן זצוק"ל מול מציאות זו?
"כזכור לכל, בכל אותה תקופה התחולל רעש ציבורי ממפלגות שונות וארגונים שקראו לבטל את ההסדר הקיים, והדבר היה בסכנה גדולה. במיוחד התעצמה הסכנה מאז עלייתה של ממשלת לפיד, כשחרב הגזירה הונפה על השולחן במישרין.
אין צורך להאריך הרבה בדברים על הפעולות הפומביות בהם נקט מרן זצוק"ל, הרי הדברים לא אירעו לפני זמן רב, והם היו גלויים וידועים לכל.
בכל אותם ימים, מרן הרעיש תבל ומלואה בקריאותיו לחיזוקים בתורה ובתפילה להעביר את רוע הגזירה. כשישבו ודנו מה ניתן לעשות, העלה מרן את הרעיון לנהוג את עצת הרמח"ל בלימוד שלושה ימים רצופים, כשבתחילה התחיל את זה במוסדות ישיבותיו, ואח"כ העביר את הבקשה לכלל עולם התורה, ושוב הרחיב את הבקשה לנהוג חמשה ימים רצופים יומם ולילה בלימוד התורה. כשסיפרו לו שבתי המדרשות מלאים יומם ולילה בלא הפוגה בתעניות דיבור, אמר כי זה בעז"ה יביא לביטול הגזירה.
כמו כן מעת לעת עורר על הצורך להתכנס לימי תפילה מיוחדים, מכתביו הנרגשים והנסערים מדברים בעד עצמם. דבריו בכל הכינוסים שנערכו באותם ימים, שנאמרו מתוך כאב עצום, גם הם זכורים וידועים. "כעת יש דבר שרוצים לחסל את כלל ישראל, אם לא לומדים תורה ומקיימים אותה, זה ח"ו חיסול כלל ישראל". אלו היו דבריו בכינוס מעל למאה ראשי הישיבות הגדולות בארץ הקודש, לנוכח הגזירה. באסיפת מועצות גדולי התורה פרץ בבכי לעיני כל גדולי ישראל בעת שדיבר מנהמת לבו על החשש מקיום התורה.
זעקתו במערכת הבחירות הגורלית באותה תקופה שעה שכינס את כל פעילי עסקני "דגל התורה" באור יהודה, מהדהדת עד היום הזה, כשזעק בתוך הדברים מנהמת לבו: "יש שריפה, רח"ל יש סכנה, הם יכולים לעשות דברים שנוגדים את התורה, וגם ביטול תורה. אם חס וחלילה יבטלו מה שהיה עד עכשיו, זה ביטול תורה מישראל, אוי ואבוי, כל כלל ישראל תלויים עיניהם על זה שיוכלו ללמוד תורה. אם לוקחים בחור צעיר ולא נותנים לו ללמוד תורה, מה יהיה ממנו? מה יהיה מכלל ישראל? אנחנו אחראים על כל יהודי שיוכל ללמוד תורה, כל אחד אחראי על זה".
על כל אלו אין אני רואה צורך להאריך, הדברים הלא חרוטים בנפשותינו, ועדיין חקוקים הדברים על לוח לבם של רבים מאתנו, ורובי המכתבים והדרשות כבר נדפסו בספרו.
אך מה שאנו ראינו בבית פנימה, את סערת רוחו ונפשו, כשבכל אותה תקופה ארוכה, הוא לא ישן אף שינה של ממש, שנתו הייתה טרופה עליו, והיה מתעורר מידי פעם ומפטיר בחשש גדול "מה יהי' עם בני הישיבות???".
בכל אותה תקופה הוא הרבה באמירת ספרי תהלים, ללא הרף. לא אחת כשהיה שוכב על מיטתו, היינו שומעים איך שבכל מיני מצבים מתוך נים ולא נים הוא מדבר עם הקב"ה ומנהל מולו כביכול שיחות ישירות, ואומר "ריבונו של עולם בניך רוצים ללמוד תורה, מפריעים להם, לא רוצים שהם ילמדו, אנא תן להם שיוכלו ללמוד". או שהיה מכריז ומבקש "ריבונו של עולם אנא תן לנו את היכולת שנוכל לסחוב את העגלה עד ביאת המשיח".
"קטרוג לא מכבים עם הסברה"
לצד זה הקדיש שעות ארוכות לשבת עם כל העוסקים בדבר בדרכי ההשתדלות. הוא ישב עם ראשי ישיבות, עם ראשי ועד הישיבות, עם נציגי הציבור, עם שלוחי דרבנן של תנועת "דגל התורה" הרב גפני, הרב אורי מקלב והרב אשר, והדריך וכיוון ושקל מה עוד ניתן לעשות במטרה להציל את עולם הישיבות ואת כל לומדי התורה, בלא יוצא מן הכלל. כל עוד לא הונפה החרב הוא לא אמר נואש, וקיווה שאולי יסור רוע הגזירה.
כשאחד מנציגי הציבור החרדים הציע בפניו שאולי נקים מרכז הסברה לציבור החילוני באמצעות אנשי תקשורת חילוניים שיביעו ויעבירו את עמדת היהדות החרדית, הוא אמר, "כי מקובלנו ממרן הגר"א וסרמן הי"ד בשם אדוננו הגר"א, שקטרוג לא מכבים עם הסברה, אלא רק עם חיזוק בתורה ותפילה ומעשים טובים".
בכל אותו זמן שבו והעלו הצעות לערוך עצרות ומפגני רחוב בארץ ובחו"ל, ודעתו הייתה שלא זו בלבד שזה לא יועיל אלא יש חשש גדול שזה עלול להזיק. לגבי קיום הפגנות בחו"ל, הוא הסביר, ואמר כן גם בשם מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, שכאשר מביישים את השלטון מול אומות העולם בזמן שהם צריכים אותם, הם עלולים להגביר את הגזירה, גם כדי להוכיח שהם לא חוששים, וגם כדי לנקום את נקמתם על כך שלחמו בהם וביישו אותם.
מרן חידד והבהיר, כי תקופתנו אינה דומה לתקופת הקמת המדינה, וכן לגזירות קשות אחרות שהיו בזמנים אחרים, עליהם יכלו להשפיע במכונות תעמולה שונים. וזאת משתי סיבות, האחת משום שכשהמדינה הייתה בראשית צעדיה, היה לה אינטרס להוכיח ליהדות העולם שהיא פועלת בשם כל העם, ולכן לא רצתה שיעוררו נגדה תעמולה בדעת הקהל, ודבר כזה יכול היה להכפיף אותה. והשנייה, שלכל אחד מהדור ההוא עוד היה "סבא" שהיה שומר תורה ומצוות, ומתוך זה הם ינקו מבית אביהם מעט שנתן להם להבין על מה מדברים, ולכן התעמולה יכולה הייתה להשפיע, אך בדור הזה אין שום השפעה לתעמולה מסוג זה על הרחוקים מתורה ומצוות ועל הרשעים שרוצים לפגוע בעולם התורה, ולכן אין שום אפשרות לקוות שמעשים כאלה יביאו תועלת כלשהי.
בהזדמנות אחרת הסביר מרן, כי מפגני הרחוב נועדו לזעוק שאנו גיבורים ואין זו המלחמה האמיתית על חוזקו וחוסנו של עולם התורה, אלא ההיפך היא אמירה של "הני בריוני" שזועקים לשלטון "אנחנו גיבורים", כמו ילד בריון בעיירה שזועק למושל העיר אני לא מפחד ממך. רק המתפלל והמכיר בכך שעת צרה היא, הוא זה שעומד בתוקף ופועל להעביר את רוע הגזירה בדרכים אמיתיות, הוא החזק האמיתי ברוחו ששום רוח שבעולם לא יזיזו, כי הוא נכנע לקב"ה.
קידוש ד' כנגד חילול ד'
אמנם משכלו כל הקיצין ונחקק החוק הנורא, שהגביל את מספרם של לומדי התורה רח"ל, ואף הגדיל לקבוע סנקציות פליליות ללומדי התורה, הזדעק ואמר שזהו חילול ד' שכך עושים יהודים באר"י ללומדי התורה, ובכה הרבה באותם ימים בלא הפוגה, על מיעוט כבוד שמים בעולם. לנוכח זאת הורה שצריך כנגד זה קידוש שם שמים בעולם, וצריכים שכל החרדים לדבר ד' יתכנסו ברחובה של עיר לזעוק שרצוננו לעשות רצונו יתברך, ואנו רוצים להמשיך לגדל את בנינו לתורה.
לכל זכור אותה עצרת ענק של קרוב למיליון יהודים שהתכנסו ברחובות ירושלים בראשותו של מרן זצוק"ל וכל גדולי ישראל, בזעקה ותפילה שיסיר הקב"ה את הגזירה מעלינו. ואכן לא ארכו הימים והתפילה עשתה רושם, ובסיעתא דשמיא בהתלכדות הכוחות ובהנחייתו של מרן זצוק"ל, השיגו עוד שנים של הרווחה לעולם התורה, עד ששוב הונפה ידו של הבג"ץ לבטל זאת. ועדיין זקוקים אנו לרחמי שמים שנוכל להמשיך לגדל את בנינו וצאצאינו בדרך התורה בלא כל הפרעה".
"האם נותנים להם עדיין ללמוד?"
"גם באותם ימים בתקופה האחרונה, אף בתקופה של תיקון החוק, מרן היה שרוי כל העת בחרדה עמוקה, שמא שוב תגבר ידם של שונאי התורה בזממם לבטל את בני הישיבות ואת האפשרות לתת לכל אחד לשבת וללמוד בלא חשש, כפי שאכן להוותנו אירע בחודש אלול האחרון כאשר בג"ץ שוב ביטל את החוק.
היה זה שנה שעברה בימים אלו, כשמרן זצוק"ל אושפז במחלה קשה ל"ע עם חום גבוה וחולשה איומה, ושלוחא דרבנן הוותיק והמנוסה, הרב משה גפני, נכנס אל חדרו של מרן זצוק"ל, ובשל חולשתו הגדולה ביקשתי מהרב גפני לפני כניסתו, שלא יטריח את מרן לשוח עמו על עניינים מענייני השעה. אך משרק ראה מרן את הרב גפני, נזעק מתוך מיטת חוליו ושאלו בחרדה עמוקה: "מה קורה עם בני הישיבות? האם נותנים להם עדיין ללמוד?".
זאת הייתה דאגתו, ועל כך הוא חרד בכל שנותיו מתוך אחריות עצומה, שיתאפשר לכל אחד ואחד לגדל את בנו לתורה בלא שתרחף מעליו סכנת גיוס ח"ו. הוא חרד על כך לכל נפש מישראל, ולא הסתפק בקיים, כשהיה חוזר תמיד ואומר, שאף שנדמה שיש ריבוי לומדי תורה בעולם, עם זאת ביחס למה שצריך להיות בעם ישראל, אסור להיות מרוצים מכך, וצריך לשאוף כל העת להגביר ולהגדיל את עולם התורה ואת לגיונו של מלך יראי ד' שומרי התורה והמצוות.
חינוך הבנות
בהמשך השיחה על ענייני משנתו הציבורית של מרן זצוק"ל, ביקשנו להעלות נושאים נוספים הנוגעים להנהגת הכלל, כפי שהשתקפו בלימוד הארוך במחיצתו.
שאלנו שאלות הנוגעים לענייני הגדרות שהציב מרן זצוק"ל בחינוך הבנות, ומה הייתה התפיסה שמכוחה פעל בנושאים אלו?
הדברים נענו במשנה סדורה ובהירה לאורך כל הדרך, כפי שנמסרו במשך השנים הארוכות בצילו של מרן זצוק"ל בקודש פנימה, וכדי לא לפגוע ברציפות ובהירות הדברים, העדפנו לתת לדברים לדבר בעד עצמם כמשנה ברורה במקום אחד בלא קטיעתם בצורת שאלות ותשובות.
להעמיד "דאווענקע'ס"
"מרן זצוק"ל היה תמיד רגיל לומר, כי בדורות קודמים הנשים לא היו כלל לומדות לימודים, והמלומדת של העיירה הייתה נקראת "דאווענקע" [מתפללת], כי הייתה רק אחת בעיר ושניים במשפחה כזו שידעה להתפלל מתוך סידור, וזו הייתה אמורה להיות השאיפה של כל אב בישראל, שבתו תגדל להיות "דאווענקע". זו הדמות של אשה יהודית. המתפללת ומגדלת את בניה לתורה וירא"ש ואת בנותיה ליראת שמים.
אגב, כאנקדוטה מעניינת אציין, כי מורו ורבו ושאר בשרו הגרש"ז ריגר הי"ד אמר לו פעם, כי בעוד אמו שלו הרבנית באשא ע"ה הייתה מלומדת ובקיאה בספרי מוסר, הרי שאחותה הרבנית עלקא גרונא ע"ה אמה של אם מרן מרת גיטל פייגא ע"ה, עוד עלתה עליה והייתה בקיאה בתנ"ך...
גם משהכריעו גדולי הדורות הקודמים שעקב המציאות השונה היום, נשים צריכות אף הן ללמוד בבתי ספר ומוסדות לימוד. עם זאת הדגיש מרן, שיהיו כמה שפחות לימודים, שלא יהיו לימודים לשם לימודים ורכישת ידע, כי דמות של אשה יהודית היא זו שהכי קרובה להיות כדוגמת ה"דאווענקע".
מרן היה חוזר ואומר שוב ושוב כי תפקידה של עקרת בית יהודית הוא להיות "דאווענקע" ולגדל את הילדים לתורה, ומתוך זה גרס כי הלימודים המרובים בעצם מהווים מכשול בפני התפקיד העיקרי של אמא יהודיה בחינוך ילדיה לשאיפות לתורה.
אמנם מכוח עת לעשות לד', הכריעו גדולי ישראל ובראשם מרן החפץ חיים זי"ע, שכדי להוות תריס ומגן לכל מה שמציע הרחוב בחוץ, צריכים ללמד את הבנות במוסדות החינוך בין לימודי קודש ובין לימודי חול, ולתת בכך לבנות ישראל כלים להתמודדות עם ניסיונות הזמן.
מרן זצוק"ל היה רגיל לחזור בשם המינסקר מגיד זצוק"ל, שצריך להעביר את ימי הנערות של בנות ישראל כדי שלא יתפסו בהבלי הרחוב, וככל שיעסיקו את הראש שלהם בדברים אחרים, זה יציל אותן מן החטא, וזו המטרה של בית יעקב.
"הערך החשוב ביותר שהבעל יוכל לשבת ללמוד"
מרן היה מטעים עוד, כי בדורנו נוצר צורך נוסף בלימודים, שכיון שהרחוב היום פרוץ וקשה יותר והניסיונות מרובים מאוד, לפיכך נוצר ההכרח אצל האברכים הנשואים שימשיכו כמה שיותר לשבת בבית המדרש ולהיות שקודים על התורה, ואפילו כאלו שבדורות קודמים היו יוצאים לעבוד לפרנסתם, כיון שלא ראו ברכה בלימודם ולא התעתדו להיות מרביצי תורה והוראה, המצב בדורנו מחייב לעשות כל מאמץ שכל אחד יוכל להמשיך בלימודו, כיון שאין להשוות את הניסיונות שיש ברחוב בדורנו, לעומת הניסיונות שהיו בעבר.
מרן אף הוסיף והתבטא, שאף אם ישנם עבודות מסוימות שלכאורה לא מגיעים במגע עם הרחוב ויש בהם פחות בסכנה, בכל זאת כיון שהיום יש יותר רוח טומאה בעולם, צריך את כוח התורה שתגן, וצריכים כמה שיותר לומדי תורה שיוסיפו קדושה בעולם.
מתוך זה נוצר צורך חיוני לתת לנשים את הכלים להביא פרנסה לביתן, כדי שהבעלים יוכלו להמשיך ולשבת בבית המדרש ולהיות שקודים בתורה.
כיון שהציבור גדל בליעה"ר, ולא שייך שכל הבנות יעסקו בהוראה וגננות וכיוצא בזה, נוצר צורך חשוב להוסיף מקצועות נוספים שיכינו את הבנות לכלים לפרנסה, כדי שעולם התורה יוכל להמשיך ולהתרחב.
מתוך זה הקדיש מרן הרבה מאוד זמן, הרבה מעבר למה שהיה רגיל בדברים אחרים, וישב עשרות ישיבות עם מנהלים והרבנים הגאונים חברי ועדת הרבנים לענייני חינוך, לצורך קביעת הגדרות של האסור והמותר בעניין זה של הוספת לימודי מקצועות, ושקל בזה הרבה ומתוך זה פיחת והוסיף לפי צורך השעה.
זכורני בהזדמנות שנכנס אליו אחד הרבנים, חבר ועדת הרבנים לענייני חינוך, שהוא היה אצל אחד מגדולי ישראל, וחזר בפניו על הוראתו שהדבר החשוב ביותר הוא לשמור על טהרת "בית יעקב" שלא יפרצו בו שום גדר ולא ישנו ממה שהיה נהוג עד היום. ואותו גדול אף הוסיף, שאם יש מחמת זה קושי בפרנסה, הרי שזה שהתחייב בכתובתו לפרנס את ביתו, ייצא וישכיר את עצמו למלאכה.
מרן זצוק"ל הגיב בצורה תקיפה ביותר, שזה בבחינת "מתנה על מה שכתוב בתורה", שכן לומר בדורנו שעל הבעלים לצאת ולעבוד, זה עלול להיות חורבן לבית היהודי, והערך החשוב ביותר בתקופתנו הוא שהבעל יוכל להמשיך וללמוד.
"כך התחילו המזרחי"
מצד שני, גם בפתרונות של הוספת מקצועות הוא שקל רבות עד שהתיר דברים מסוימים במגבלות רבות, ואחד השיקולים הגדולים ביותר שהיו לו בתוך זה, היה גם על איך יהיו תנאי העבודה של אותם מקצועות שרוצים להוסיף, שהעבודה בהם תהיה במסגרת כשרה. כמו כן חקר ובדק אם חומרי הלימודים יכולים להיות טהורים עבור בנות ישראל כשרות, ומתוך זה היו סוגי לימודים שקשורין בעקיפין ואפילו באופן רחוק לפסיכולוגי', והוא לא התיר בשום אופן אף שהיו שנטו להתירם.
היה פעם אחת שהגיעו כמה רבנים להסביר את הצורך להתיר לימודים במקצוע מסוים מפני שאין בנמצא בעלי מקצוע שומרי תורה ומצוות בתחום הזה. ואמר לקרוא למנהל הרב ר' זאב וולף שליט"א, ואמר לו שגם אם יטענו לו טענות מטענות שונות של "נמצא חוטא נשכר" ורק אלו שלומדים במקומות לא כשרים יקבלו את המקצוע, וכדו', שלא ישמע לזה, ולא יעשה שום חישוב של הצלה בעתיד על חשבון שהיום יתירו ללמוד דברים שיש בהם חשש של תכנים שאינם ראויים.
מתוך כך שלל כל אפשרות של לימודים אקדמיים, בשל העובדה שבלימודים אלו ישנן בעיות גדולות הן בחומרי הלימודים והן במעבירי ההרצאות, ועמד כחומה בצורה שלא להתיר את הדבר בשום צורה שהיא.
זכור לי כשהגיעו מנהלים לדון לנוכח הבעי' שנוצרה בכך שהתרבתה כמות של בנות שלצערנו יצאו ללימודים במכללות, מכיוון שמגוון המקצועות ואיכות הלימודים בהן גבוהה יותר, מה שמביא לאפשרויות גדולות יותר להשגת פרנסה, כשהמדובר כמובן במכללות חרדיות. המנהלים הציעו, שאולי יתירו יותר מקצועות במסגרת הסמינרים, ובכך יפחתו הבנות ההולכות למכללות. מרן זצוק"ל הזדעק על כך, וענה בחדות: "כך התחילו המזרחי!".
הוא היה רגיל בנושא זה לצטט למנהלים ולרבני ועדת הרבנים לענייני חינוך את דברי מרן הגרב"ד בברכת שמואל (בסוף מסכת קידושין), הכותב בשם מרן הגרח"ע מווילנא שהעיד בשם מרן הגר"ח מבריסק על הלימודים בגימנסיות (אוניברסיטאות) שאסור ללמוד במקומות אלו אפילו אם על ידי זה ינצל מללכת אל המלחמה, כיון שאיסור זה הוא מטעם מינות, ואסור להתרפאות בזה, והיה מוסיף על כך על פי לשון התוספות בבבא קמא, ואין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר למקרב הדבר אצל האש, כלומר כשם שאסור לנו להיכנס למקום שבו יש את אותם לימודים, כך אסור לנו להביא את אותם לימודים אצלנו.
פגיעה באמונה זה יהרג ואל יעבור
אספר מה שהיה לנו עמו רק לפני שנה בערבם של ימי החנוכה, כשהתקיים בהוראתו כינוס גדול לכלל בנות הסמינרים להסברת חומרת האיסור להליכה לאקדמיה, וביום הכינוס בבוקר, כשכבר היה חלוש מאוד ל"ע, וכבר התחיל החולי הקשה שמחמתו אושפז ימים ספורים לאחר מכן בסכנה גדולה, שאלנו אותו מספר שאלות בידיעתו שהדברים מתועדים ומיועדים לפרסום.
כששאלנו מה לענות לבנות הרוצות ללכת ללימודים במכללות חרדיות, שמסננים את חומרי הלימודים והמרצים. הגיב בנחרצות, "זהו דבר אחר עם שטריימל, וכי משום שלדבר אחר יהיה שטריימל יהיה מותר לאכול אותו?"!
כששוב שאלנו על כאלה שמבקשות ללכת ללימודים אלו בשל קשיי פרנסה, זעק מדם לבו ממש, שזה יכול לקלקל באמונה וקלקול באמונה הוא יהרג ואל יעבור, ובכזה דבר אין היתרים. ושאלנו שוב, יהרג ואל יעבור? השיב כן, כל חשש של קלקול באמונה זה יהרג ואל יעבור, וחזר על זה מספר פעמים, כשהוסיף שבמקומות אלו שומעים מה שאסור לשמוע ורואים מה שאסור לראות. אמנם כששאלנו אותו אם לפרסם דיבורים אלו, אמר כי בהוראה לרבים בדברים כאלה צריך זהירות יתירה, כי לפעמים הדברים משתנים מעניין לעניין, אבל בעיקר הדבר נכון הוא שכשיש חשש של פגיעה באמונה ח"ו זה כרוך ביהרג ואל יעבור, ולכן גם אם יש קשיי פרנסה גדולים אין שום היתר לדבר, וצריך להתרחק מזה כמו מאש. וכאמור דברים אלו תועדו בידיעתו.
כל כך היה נחרץ בדברים אלו, שגם כששאלו אותו על יזמה להכניס בסמינרים תארים אקוויוולנטיים מגדילי שכר, שהם מקבילות אקדמי, ולא לימודים אקדמיים, אמר שאם ירגילו להתיר כזה דבר, יבואו כבר להתיר דברים אחרים, ואין לדבר סוף.
בכל נושאים אלו יש עוד הרבה להוסיף, כגון ביחס לתכנית עוז לתמורה שהורה למשוך את המניעה מזה ככל שיתאפשר הדבר, וכן בנקודות רבות נוספות, אך לא כאן המסגרת הראויה לכך. לא באנו אלא לחדד את היסודות של טהרת החינוך לבנות ישראל, ומה צריך להיות ייעודן.
"תורה בטהרתה"
הזמן שהקצבנו לשיחה זו מתקדם במהירות, וגם אם היינו רוצים לשבת עוד שעות ארוכות, בלתי אפשרי לדבר על מכלול הנושאים שבהם מרן זצוק"ל האיר וכיוון את הדרך. אך ללא ספק, עיקר העיקרים במשנת הנהגתו הציבורית של מרן זצוק"ל היה הרחבת גבולי הקדושה, בדמות הוספת מקומות התורה עד אין מספר, ובמיוחד בחותמו המיוחד שהשאיר על המהפך בדמות רשתות הענק של כוללי אברכים הפרוסות בכל ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. יהיה זה בבחינת חטא לעיקר, לדבר על משנתו הציבורית של מרן זצוק"ל, בלא להתייחס ולו בשורות קצרות, לנושא המהותי הזה שתפס את עיקר משנת חייו.
ביקשנו איפוא מאיש שיחנו לתמצת נושא זה במשנתו של מרן זצוק"ל.
כשאנו מגיעים לחלק זה, הרב שפירא אינו בורר את מילותיו, הדברים קולחים במישרין, הלא הכול גלוי וידוע, שום דבר כאן אינו בגדר חשיפה מרעישה, גם אם עובדה כזו או אחרת עוד לא סופרה לדור, אך הדבר שעומד מאחורי זה, הינו נהיר וברור לכל.
בכל מקום ולכל אברך
הרב שפירא: "ניתן לומר בצורה ברורה, שמרן זצוק"ל מסר נפשו כפשוטו על הוספת מקומות תורה, ובמיוחד בכל הנוגע להרבות כוללים לאברכים, כדי שוכלו להישאר בתלמודם, וגם כשהיה באפיסת הכוחות ממש ומתוך מיטת חוליו, לא חסך בכל פעולה שיכולה הייתה להועיל בנושא זה.
לאחר שכבר נפתח ביזמתו ובעידודו המלא רשת כוללים בכל רחבי הארץ, שלמדו בה אלפי אברכים, מרן לא אמר בכך די. מרן לא הסתפק בכך שיש כוללים המיועדים לבני עלייה ברוכי כישרונות, וכשראה שאברכים רגילים עדיין מחפשים מסגרות לימודים ומתקשים בכך, הורה וכיוון פתיחת עוד רשתות כוללים, ועודד עוד ועוד פתיחת כוללים בכל מקום ומקום.
מרן זצוק"ל דאג לכך שבכל עיר ועיר שיש בה קהילה חרדית, שלא יהיה אברך שלא יוכל למצוא לעצמו מסגרת של כולל, ולא נח ולא שקט עד שבכל מקום ומקום היה מספיק כוללים שכל אברך יוכל למצוא בו את מקומו.
בד בבד מרן זצוק"ל הורה והנחה ופעל בפועל ידיו, שבכל יישוב ובכל מקום בו יש קהילה חרדית, שיהיו במקום ישיבות קטנות לצעירים וישיבות גדולות למבוגרים יותר. והתבטא על כך, שכשם שחז"ל אמרו שאסור לדור בעיר שאין בה רופא, כך אסור שתהיה עיר ומקום יישוב ללא שתהיה בה ישיבה.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך הייתה בנוגע ליישוב עפולה, כשהעלו בפניו את הרעיון לייסד בה קהילה חרדית בשל האפשרות של מציאת מקום מגורים בזול. מרן זצוק"ל הורה שלפני שיוצאים לדרך להבאת אברכים לגור במקום, צריך להקים בה ישיבה, ורק לאחר מכן אפשר להקים בה קהילה, וכך ליווה את התפתחות הקהילה, המהווה היום אבן שואבת לבני עליה, כשבמקום גם קיימים מכוחו מספר כוללי אברכים".
"בלא ישיבה אין לזה שם של עיר חרדית"
לאחר שהוקמה העיר אלעד, הורה לשלוחא דרבנן הרב יעקב אשר, שכיהן באותה תקופה בסגנות ראשות העיר, שעליו לדאוג להבאת ישיבה למקום, ואמר על כך כי "לפני שיש ישיבה במקום, אין לזה שם של עיר חרדית". וביקש מידידנו הבלתי נשכח נאמן ביתו הרה"ג רבי יצחק לוינשטיין זצ"ל, שיפעל לצורך כך, ואכן הוא הלך מראש ישיבה לראש ישיבה להציע את העתקת הישיבה לעיר אלעד, כדי שתשפיע על התפתחות העיר. ואכן בתחילה הוקמה במקום ישיבת כנסת יחזקאל ולאחר שנים רבות זכתה העיר שמרן הקים בה בערוב ימיו את ישיבתו הקדושה "תורה בתפארתה" המהווה מגדלור של תורה לא רק לעיר אלא כאחד ממקומות התורה הנודעים והנחשבים ביותר.
כך גם משהתבגרה מעט האוכלוסייה במקום, והגיעו בחורים לגיל של ישיבה קטנה, ונוכח בכך שרבים שולחים את בניהם ללמוד בעיר בני ברק, הורה לנאמנו ושאר רוחו ידידנו הרב יעקב וירז'בינסקי, להקים במקום את הישיבה הקטנה שאותה קרא "תורת חסד", על שם הישיבה בבריסק שבה למד בנעוריו, והכליל אותה בכלל מוסדות ישיבתו "ארחות תורה", ועמד על התפתחותה המופלאה, כשהוא בעצמו ביקר בה מספר פעמים.
כך היה זה בכל עיר ועיר, ואפשר לדבר יומם ולילה רק על דברים אלו, אך כאמור לא באתי לספר סיפורים, אלא רק להעמיד את יסוד תמצית משנת הליכותיו שעל פיהם הורה את הוראותיו הציבוריות, ודבר זה של הקמת מקומות התורה כבסיס לכל צרכי הדת בכל מקום ומקום, היה אצלו ראש וראשון במעלה, מלבד עצם העובדה של הגדלת ריבוי לומדי התורה ושומריה, והגברת חיילים לתורה בתלמודי התורה והישיבות הקדושות, שעל כך השליך עצמו מנגד במרוצת השנים.
"על טהרת הקודש"
כבר דיברו הרבה על החיזוק הגדול שחוללו מסעותיו לחו"ל, שבהם טלטל את עצמו ממקום למקום כדי להביא ברמה את דבר התורה בטהרתה. אך הנקודה המרכזית של כל אותם נסיעות, הייתה הוספת והגדלת מקומות תורה על טהרת הקודש.
בעיקר בא הדבר לידי ביטוי בנסיעות לצרפת, שבכך חולל מהפכה שלמה במקום. לפני שנסע לשם פעם ראשונה, עמד על כך שהולך לתבוע הקמת ישיבות קטנות על טהרת הקודש בלא לימודי חול. לאחר שהגיע למקום, הוא ישב לאסיפה עם רבני צרפת ועסקניה, והללו אמרו לו שזה לא יילך, תרבות המקום של לימודי חול חזקה מדי, וכבר מושרשת בהם בצורה כזו, שלא ניתן לשנות זאת. אך הוא אמר בתקיפות שזה יילך בכל מקום, אם רק יקימו ישיבות כאלו לשם שמים. ואכן פעל שם גדולות ונצורות בנושא זה.
כל דרשותיו באותם מסעות היו על החשיבות והחובה לחנך את הבנים בלימוד התורה בטהרתה בלא שום תערובת חול, ועל חובת האדם לדאוג שבניו יגדלו גדולי תורה, ולא להכניס בהם בצעירותם את השאיפה למקצועות שונים. זה היה מהפך חשיבתי שלם בראשם של יהודי צרפת שהיה מושרש בהם ההיפך מכך, והתוצאות לא איחרו לבוא כשעולם הישיבות בארץ אף הוא התמלא בבוגרי הישיבות מצרפת, שנהפכו לבני תורה מובהקים.
באותה נסיעה ראשונה למדינת צרפת, הוא נסע במיוחד נסיעה ארוכה ומתישה של שעות ארוכות ברכבת מהירה לעיר אקס לע בן, כשהרופאים הזהירו שיש בכך סכנה בשל גילו המופלג, בכדי לשנות שם תפיסת עולם מושרשת. הייתה שם במקום ישיבה שעל פי הוראות גדולי הדור הקודם, למדו בתוכה לימודי חול. מרן זצוק"ל הורה להקים בה מסגרת חדשה של ישיבה ללא לימודי חול כלל, וגם בישיבה הוותיקה הורה לצמצם את הלימודים הכלליים למינימום שבמינימום.
הוא נסע נסיעה מיוחדת עד לפנמה הרחוקה בדרום אמריקה, או לארגנטינה, לא רק כדי לרומם את היהודים בגולה הרחוקה עם הגדלת הערך לתורה, אלא בעיקר לחזק את אותם מקומות תורה על טהרת הקודש, לא גדולים, שקיימים במקום, כשהוא ראה בהם עיקר ובסיס מובהק לקיומם של הפזורה היהודית במקום. בכל מקום כזה, הוא ישב באסיפה מיוחדת עם אברכי הכוללים שקיימים באותם מקומות רחוקים, ודיבר בלבת אש ובדברים ממעמקי לבו על חשיבות לימוד תורה מתוך הדחק, ושאותם אברכים השוקדים על התורה עליהם נשען ועומד כל קיום היהדות באותם מקומות.
צביון בני הישיבות
גם בהקמת מקומות התורה בארה"ק, הוא בעצמו קומם וכיוון והדריך מקומות כשאיפת לבו ונפשו לרומם את מושגי בני התורה, הן ברכישת ידיעות מקיפות בענייני הש"ס, והן בעמידה על צורתם הראויה של בני הישיבות, ועל אופיים ומהות הנהגתם בין בתוככי כותלי בתי המדרשות, ובין בצורת הופעתם ברחבה של עיר.
כמה היה חשוב בעיניו צביונם של בני הישיבות כראוי, שלא יגררו אחרי רוח הרחוב ולצורת הדיבור וההנהגה הרחובית, וכמה השקיע בכך. הוא דיבר בתוככי הישיבות על מאיסות המושג של "בחורים פתוחים", כשאמר שהמושג הזה בא לבטא פחות עול תורה ומלכות שמים, וזה מראה על ריחוק מהחיים האמיתיים שהם רק חיי תורה ומצוות, גם אם אין עושים איסורים ממש ח"ו, כי סופו של דבר שזה מביא ירידה ברוחניות.
יש עוד הרבה מה לדבר על שעות רבות של הדרכות לישיבות הקדושות ועל כל מוסדות התורה והחינוך, פעולות הקירוב חובקי העולם שבהם חולל מהפך אדיר, ובכלל בכל ענייני הציבור הנוגעים לכלל. כל מה שדיברנו היה קצה של קצה בדברים שנוגעים אל הכלל, ובעיקר כדי להעמיד את הדברים על דיוקם לנוכח דברים שסולפו במזיד.
את דעתו הברורה בכל נושאים אלו של העמדת הדת על תילה ועל מלחמתו ועמידתו בפרץ בנושא ריבוי התורה בטהרתה והגדלתה והאדרתה, אפשר לראות ולקבל בחלקם הגדול בשיעוריו ובאגרותיו, שרבים מהם כונסו בהוראתו והכוונתו המדויקת על כל צעד ושעל, בסדרת ספרי "ימלא פי תהלתך" ובפרט בחלק ענייני הציבור וקובץ אגרות. הוא עצמו כיוון ועמד מאחורי הדפסת הדברים עד לפרט הכי קטן שבהם, כאשר אפילו את צורת האותיות וגודלם הוא אישית בחר, וחתם את שמו עליהם. הם ספריו, והם דבריו, ובאלו מבוטאת דעתו דעת תורה בהירה, ואלו הם הנחיותיו, בבחינת מאן דנפח מדיליה נפח.
דברים אלו היו נכונים לא רק לזמן שבו זכינו והוא זצוק"ל נשא על כתפיו באחריות כבירה ובאהבה וחמלה את משא עולם התורה כולו מגדול ועד קטן, אלא הם יפים לשעתם ולדורות, להגדיל תורה ולהאדירה כפי הדרך שבה הוא זי"ע פעל ועשה שלא תשתכח תורה מישראל ח"ו, רק בכך נזכה שדמותו הענקית ופועליו המרובים ימשיכו וילוו אותנו עד ביאת הגואל, וכפי שהוא זצוק"ל התבטא, "לדחוף את העגלה עד ביאת המשיח".