מאז קום המדינה התמודדה היהדות החרדית עם שאלת השילוב במדינת ישראל. הסוגיה נגעה בשאלות הגיוס, כשרות, שבת ועוד.
אחת משאלות היסוד הייתה שאלת החינוך. עוד טרם קום המדינה התקיים זרם החינוך העצמאי שנוהל על ידי המפלגות החרדיות הלא ציוניות (אגודת ישראל, פא"י). כבר בשנת 1947 בן גוריון נתן הבטחה בכתב שבה הוא מתחייב כי עצמאות החינוך החרדי לא תיפגע, וזאת במסגרת ההתחייבות לשמירה על הסטטוס קוו הדתי במדינת ישראל שעתידה לקום.
במסגרת חקיקת חוק חינוך חובה ב1953 עוגן בחוק כי החינוך החרדי ישמור על עצמאותו. למותר לציין כי בתקופה ההיא הנושא המרכזי לא היה לימודי חול אלא נושא התכנים והערכים.
בשנים הראשונות של המדינה בנות הסמינרים רובן ככולן הוכשרו להיות מורות בישראל וזאת תוך תפיסה כי מקצוע ההוראה משמר את הנשים בתוך המרחב החרדי, ומאפשר להם תעסוקה ההולמת את המחויבויות של אם ורעיה הן מבחינת שעות העבודה, הן מבחינת מרחבי העבודה והן מבחינת לוח החופשות השנתי.
ב30 השנים האחרונות נושא התעסוקה הפך לסוגיה בוערת וזאת בעקבות צמיחת חברת הלומדים החרדית שהתאפיינה באברכים החרדיים המקדישים את מירב זמנם לתלמוד תורה בד בבד עם העברת עול אחריות הפרנסה לנשותיהם. מציאות זו יחד עם הגידול הדמוגרפי החרדי יצרה לחץ רב על שוק התעסוקה לנשים.
עם הגידול הדמוגרפי בחברה החרדית החל משנות ה90 בוגרות סמינרים רבות נותרו ללא עבודה יחד עם העובדה שההצפה בשוק ההוראה גררה קיצוץ בתקציב מכוני ההוראה על ידי משרד החינוך. מציאות זו הובילה לכך שבתחילת שנות ה2000 מנהלי הסמינרים בעידוד ההנהגה הרוחנית החליטו לפתוח את מגמות ההכשרה בסמינרים הכוללות הרחבת מקצועות ההוראה לתחומים מגוונים כדוגמת חינוך מיוחד. ובהמשך אף פתחו מגמות מקצועיות לגמרי כדוגמת הנדסת תוכנה, גרפיקה ממוחשבת, ראיית חשבון, ייעוץ מס ואדריכלות. התעודות במקצועות הללו ניתנו על ידי משרד התעשייה והמסחר או מה"ט (המכון ממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ומדע).
מאז ועד היום מגמה זו גדלה עד שכיום מתוך כ7000 תלמידות סמינרים בשנתון כ50% הולכות למקצועות ההוראה וכ50% להכשרה מקצועית. בשנים י"ג- י"ד הבנות בוחרות את מגמת ההכשרה ומשלמות סכומים גבוהים לסמינרים עבור לימודים אלו. שנות ההכשרה מהוות מקור הכנסה משמעותי עבור מנהלי הסמינרים החרדיים.
החל מאמצע העשור הקודם התפתחה מגמת הלימודים הגבוהים במגזר החרדי דרך הפלטפורמות ללימודי השכלה גבוהה (המכללה החרדית, מבחר), עבור במכללות הנפרדות (מכללת קריית אונו ועוד) ועד הקמת המח"רים במוסדות להשכלה גבוהה. מגמה זו יצרה ריאקציה בציבור החרדי שנבעה הן מעמדת ההשקפה הרוחנית והן מהמקום האינטרסנטי של מנהלי הסמינרים שחששו מפגיעה בהכנסותיהם הגבוהות במסלולי ההכשרה בכיתות י"ג- י"ד בסמינרים.
סוגיה זו והיבטיה השונים הובילו למאבק ראשי הסמינרים בעידודם של גדולי התורה וראשי הישיבות בלימודי אקדמיה לנשים חרדיות. במקביל למאבק זה החל תהליך איטי של כניסת לימודי בגרויות באופן חלקי בסמינרים רבים שהיו ערים למצוקת הבנות הרוצות ללכת ללימודים. התוצאה הייתה מצב ביניים בו ברמה ההצהרתית מנהלי הסמינרים התנגדו ללימודים אקדמיים לבנות מחד, ומאידך כניסה בדלת האחורית של בגרויות באופן חלקי.
ההחלטה שהתקבלה על ידי משרד החינוך באישורה של המועצה להשכלה גבוהה להכרה בבחינות סאלד יחד עם תעודת מורה מוסמך בכיר כתעודת בגרות יצרה הזדמנות חסרת תקדים עבור בוגרות הסמינרים החרדיים. מדינת ישראל בעצם אמרה למנהלי הסמינרים: "התנגדתם לבגרויות? - הנה לכם, מה שאתם מלמדים גם כך נחשב כבגרות כל דבר".
אם עד כה מנהלי הסמינרים בתמיכת גדולי ישראל התנגדו באופן עקרוני ללימודי בגרויות בסמינרים וזאת בכדי למנוע מהבנות את הגישה לאקדמיה, הרי שמעתה מדינת ישראל הכירה דה פקטו בלימודים שמקיימים בין כה וכה כתעודת בגרות לכל דבר.
מעתה ואילך רוב מחולט של בוגרות הסמינרים יוכלו להתקבל לכל מסלולי האקדמיה ככל בוגרי התיכונים במדינת ישראל. מציאות זו תיצור דילמה השקפתית- רוחנית בקרב מנהלי הסמינרים שייאלצו להתמודד עם סוגיה זו באופן שהם לא הכירו עד כה. בוגרות סמינרים יוכלו מעתה להיכנס למוסדות להשכלה גבוהה בדלת הראשית. אין ספק כי החלטה זו תשפיע רבות על שוק ההשכלה והתעסוקה בחברה החרדית.
ובאשר להתמודדות הרבנים וחצרות גדולי ישראל עם מציאות חדשה זו, כולי תקווה כי הם ישכילו לאמץ בחום החלטה זו על מנת להקל ולו במעט על לחץ הפרנסה בקרב החברה החרדית המשוועת לפתרונות יצירתיים בתחום זה.
- נחמיה שטיינברגר, הוא מנהל המכינה החרדית של האוניברסיטה העברית ומנהל תכניות עתודה לחרדים בנציבות שירות המדינה