הויכוחים והדיאלוגים בנושא "מונופול הכשרות" נשמעים הרבה בתקופה האחרונה, אך כמעט תמיד הם נראים ונשמעים אותו דבר. וזה הולך כך:
- די! הגיע הזמן להפסיק את הכפיה הדתית! (טענה נגד כפיה דתית)
- אבל אין כפיה בתחום. כל אחד יכול לייצר ולמכור מזון לא כשר.
- אבל צריך להפריד בין דת למדינה! למה אני צריך לממן גוף דתי? (טענה בעד הפרדת דת ממדינה)
- אתה לא מממן, העלות מגולגלת על צרכני הכשר. יצרני המזון ובעלי העסקים משלמים על הפיקוח.
- אבל בגללם מחירי המזון עולים (טענה על חוסר הגינות)
- א. כאמור זו החלטת היצרן והוא משלם עליה מרצון כנראה כי זה משתלם לו כלכלית. ב. סתם לידיעה, ברוב המוצרים מדובר בסכומים זניחים, במילקי לדוגמה תשלם אגורה או שניים.
- אבל מי הם שיחליטו מה כשר, יש הרבה זרמים ביהדות! (טענה נגד סמכות)
- אבל המילה "כשר" היא הסכם בין המוכר לקונה, והממשלה צריכה לקבוע קו אחיד כדי למנוע הונאות בתחום. הרבנות היא הזרוע הממשלתית לאסדרת התחום.
- אבל הם מחמירים! (טענה נגד שיקולים מקצועיים)
- לא נכון. הרבנות הורידה את רף הכשרות למינימום. ולכן החרדים לא סומכים על ההשגחה שלהם ומפעילים משגיחים נוספים בתוספת למשגיחים של הרבנות.
- אבל הרבנות היא מונופול ממשלתי, צריך להפריט את הרבנות! (טענה בעד הפרטת שירותי ממשלה)
- הם גוף ממשלתי, נכון. צריך להפריט? לא. רגולוציה היא תפקיד ממשלתי, כמו שאין הפרטה של רשות המיסים או משרד הפנים, ככה אין הפרטה של מניעת הונאות עסקיות.
- אבל המשגיחים רמאים, הם באים לרבע שעה לקרוא עיתון וללכת (טענה על שירות לקוי)
- אני בטוח שאם תתלונן נקודתית יטפלו בו, אין מצב שישאירו משגיח כזה בעבודה.
- הם זבל. (טענה שמשמיעים כשאין מה לומר)
-------
וכמובן, בחלק מכלי התקשורת, אלו שעויינים את הדת, בכל פעם שאין מה לדווח, כי לא רוצים לדווח על ביקורים מוצלחים של ראש הממשלה בחו"ל, ולא על רצח יהודי בכפר קאסם. אז אחד הפתרונות זה להעלות שוב את נושא הכשרות והרבנות. בוחרים אקראית אחת מהטענות שהוצגו למעלה, ו"הופ" יש כותרת נגד הרבנות.
הבעיה החמורה היא שבדרך כלל תוקפי הרבנות כלל לא מבינים בכשרות. כי אלו שמבינים בכשרות יטענו בדרך כלל להיפך, שיש בעיות של חוסר הקפדה, ורמת כשרות ירודה. כלומר שהרבנות הראשית צריכה דווקא להגביר את הפיקוח וההשגחה. ובמקרה שמגיע ארגון חדש עם טענות נגד הרבנות, והארגון החדש מעניק תעודות כשרות לעסקים שנפסלו ברבנות, ארגון חדש שמתבסס על תרומות ולא על תשלום של הצרכן שמעוניין בשירות שלו, עלינו לשאול את עצמנו, מי מממן את הארגון, ומי כל כך מעוניין בקיומו, האם אלו שמבינים בכשרות או אלו שלא? התשובה עשויה להביך…
אבל אלו טענות פוליטיות ובאזור הפוליטי שום דבר לא בטוח, יתכן ומדובר במתנגדי דת שרוצים להחליש את מעמד הרבנות באופן כללי, ויתכן באותה מידה שמדובר במהלך של מתחרים לרבנות. כי בדרך כלל מי שטוען טענות ל"מונופול" הוא זה שרוצה להיכנס לשוק למטרות רווח. בסבירות שכמעט לא קיימת, אפשר גם לחשוד שמדובר בקפיטליסטים שרוצים להביא להפרטת גוף ממשלתי. אבל לקפיטליסטים יש בדרך כלל שיטות עבודה אחרות: הצגת עובדות והסברים מנומקים.
אני לא חושב שבכל הנושאים הצדק עם הרבנות, ושאין צדק בשום טענה העולה נגד הרבנות. אבל כדי לקיים דיון אמיתי צריך להבין קצת יותר מהי כשרות ולקיים דיון על השאלות המהותיות.
סוגיות בכשרות מזון ביהדות
ביהדות, סוגיות המזון היא לא פשוטה, וישנן הרבה הוראות ומגבלות מה להכניס לפה ומה לא. אבל לא מדובר בנושא אחד עם סיבה אחת, אלא הרבה סוגיות של כשרות מסיבות שונות, שמצריכות צורות פיקוח שונות.
אציג על קצה המזלג את סוגיות הכשרות העיקריות:
בשר: פיקוח על בריאות הבהמה והעוף לאורך הגידול, עוד מרגע ההיריון/הטלת הביצה, הזריקות, הטיפולים הרפואיים, עד השלב של העברה לבית השחיטה, שחיטה בסכין חלקה, בעופות - כיסוי הדם. בדיקת האיברים הפנימיים לוודא שאכן היו בריאים ושלמים. מניעת הברחת בשר סוס וחמור והצגתן כבשר כשר כמו גם הברחת בשר שלא נשחט כדין. הוצאת החלקים האסורים באכילה: דם, חלב (ח' צרויה), גיד הנשה.
דגים: פיקוח שמדובר בדג כשר, כיון שדגים הם קטנים ומתערבבים עם דגים נוספים. כמו כן יש צורך לוודא שאין תולעים שחיים במעי הדגים.
פירות וירקות: לוודא את גיל העצים (איסור אכילה מעצים צעירים), הפרשת מיסים מן היבול (תרומות ומעשרות), מניעת כלאיים, שיווק יבול שנת שמיטה, חמץ בפסח/שעבר עליו הפסח, מניעת חרקים ותולעים במזון.
ובכל התחומים יש להוסיף גם את נושא ההכנה בשבת, לדוגמה חליבה או קטיף בשבת, וכן הכנה על ידי נכרי, כגון חליבה או בישול על ידי נכרי. ערבוב בשר בחלב, ועוד. כך שלכל מוצר יש תהליך שלם של פיקוח ומניעת הונאות מא' עד ת'. עם שרשרת של אתגרים בכל שלב ושלב.
מה המשגיחים עושים?!
מדובר בנושאים קריטיים, כל כישלון - פירושו פסילה מלאה של קו הייצור או מלאי הסחורה. וקל לראות שמדובר ברשימת נושאים רחבה שבכל שלב אפשר לרמות ולהונות. ובשונה מתחומים אחרים, הפיקוח מצריך הרבה מאוד כוח אדם. בנוסף לכך צריך להוסיף את הקושי בכך שרוב עובדי הייצור אינם שומרי תורה ובתחומי חקלאות שונים - אף אינם יהודים, ובוודאי לא בקיאים בפרטים, והם עשויים לטעות בתום לב. בנוסף לכך כיון שכסף רב מונח על הכף, הוא מפתה לזלזל או להסתיר בעיות כשרות כדי לא לפסול קו ייצור שלם.
מבחינת אופי העבודה, בכל תחום עבודת המשגיח שונה, אין דמיון בין עבודת המשגיח במפעל המייצר מוצרים קבועים, ממרכיבי ייצור קבועים, עם נהלי עבודה קפדניים. אל מול עבודת המשגיח במסעדה ששם הבלאגן חוגג, חומרי הגלם משתנים מיום ליום, לפעמים צריך לנפות קמח, ולפעמים לברור קטניות מתולעים וחרקים, לוודא שאין ערבובי חלב עם בשר ועוד. ושני אלה אינם דומים למשגיח בלול תרנגולים שמשגיח באישון לילה על העברת התרנגולים לשחיטה - ומוודא שלא זורקים אותם חזק מידי בעת ההעברה - מה שיכול לגרום להם לפציעות הפוגמות בכשרות. ושלושת אלה אינם דומים למשגיח שיושב במשרד ומשגיח על שדות דרך מצלמות והוא צריך לוודא שלא הופיעו פתאום נטיעות חדשות. וכן הלאה בתפקידי הפיקוח השונים.
השאלות המרכזיות
כיון שתחום הכשרות הוא כה רחב ומורכב, אין ספק שצרכן הכשרות מעוניין שהפיקוח יהיה יעיל מחד, וזול מאידך. ולכן צריך להתמקד בשאלות המהותיות הייחודיות לכשרות.
א. האם הונאת כשרות היא בתחום הדת או צרכנות כללית?
כמי שתומך בהפרדת דת ממדינה - אני לא רואה את סוגיית פיקוח הכשרות כקשורה לסוגיית דת ומדינה.
מכירת מוצר ככשר היא כמו כל הצהרה והסכם בין קונה למוכר, וממש לא משנה מה הן הסיבות שגרמו לקונה או המוכר לבקש או להצהיר על כך.
מי שמבקש לוודא שמוצר קוסמטי לא נוסה על בעלי חיים - זו סוגיה שקשורה למדינה?! לא.
ומי שמבקש קפה צמחוני - זו סוגיה שקשורה למדינה?! לא.
ומי שמבקש לאכול פרה שנשחטה עם סכין חלקה - זו סוגיה שקשורה לדת ומדינה?! לא.
זו בקשה לגיטימית כמו כל בקשה של לקוח טרם ביצוע עיסקה.
ומה אם יתברר שחברת קוסמטיקה ניסתה גם ניסתה את המוצר על בעלי חיים ולטענתה בעלי החיים ממש אהבו את הקרם על העור, וזה בוצע ללא התעללות וללא צורך בקשירת הבעל חי? או לחילופין, אם בית קפה שם חלב פרה למבקשי החלב הצמחי - בטענה שמדובר במשק אורגני וחופשי?! האם ניתן יהיה לתבוע אותם? בוודאי.
ואכן, בשנת 2007 נתבעה חברת "הנקל סוד" על השימוש בסמל הארנב שמסמן "לא נוסה על בעלי חיים" בעוד שחברת האם הגרמנית כן ניסתה את מוצריה על בעלי חיים.
בית המשפט פסק לחובת "הנקל סוד" על אף שלדבריה, הייצור בישראל אכן לא נוסה על בעלי חיים, אך כיון שהידע ומתכוני הייצור הגיעו על סמך ניסויים בבעלי חיים - אם כן זה נוגד את כוונת הצרכן שמקפיד לקנות מוצר שלא היה נזקק לבעלי חיים לצורך ייצורו.
כך שהצהרת יצרן היא תנאי בסיסי בעסקה ומחייבת. וגם הונאת כשרות עליה להיות מוכרת משפטית - ועל ממשלה ובית המשפט צריכים למנות מי שיגדיר אם מוצר שהוכרז ככשר - אכן עמד בתנאי ייצור כשרים.
ב. האם פיקוח כשרות הוא שירות או רגולציה?
כמי שתומך בשוק הפרטי ומתנגד לשירות ממשלתי, אני בעד הפרטת כל שירות ממשלתי.
אבל בשאלת מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית עולה השאלה האם בכלל מדובר בשירות או ברגולציה.
רגולציה - היא תחום סמכות ממשלתי מובהק, שמטרתו לקבוע חוקים ותקנים אחידים לטובת האזרחים, וכמובן לפקח ולאכוף את קיום החוקים והתקנים.
וכשם שבתחום הדלק או הדבש - לא יכול לבוא בעל תחנת דלק ולטעון שהוא שייך ל"זרם מזקקי דלק שמתירים 5% מים בדלק". וכך בתחום הדבש וכדומה, כך גם בתחום הכשרות - ברגע שיש צרכנים המבקשים לאכול אוכל שהוכן בהתאם לסט הכללים שפורט לעיל - והיצרן מכריז שהוא עומד בהם - עליו להיות מוכן גם לבדיקה ופיקוח שאכן הצהרותיו אמת.
ובשונה משירות ממשלתי - שאותו השוק הפרטי יכול לספק ביעילות ובתנאי תחרות. המוצר העיקרי שאותו מספקת הרבנות - היא מניעת הונאה. ואת המוצר הזה יהיה עליה לספק גם אם יקומו גופי פיקוח פרטיים.
אם בעל תחנת הדלק הזמין אדם שחתם לו שהדלק לא מהול - אין בכך לפטור אותו מביקורת ואכיפה ממשלתית.
וכאן אנחנו עוברים לשאלה הבאה.
ג. האם ניתן להקים גופי פיקוח מאושרים מטעם הממשלה?
כל בעל רכב יודע שהרכב צריך לעבור ביקורת שנתית "טסט" בשפה המדוברת.
ה"טסט" הזה הוא כמובן ביקורת אחידה שהוגדרה על ידי הממשלה - כדי לוודא שהרכב במצב תקין ובטוח לנסיעה בכביש. האם הממשלה עצמה מבצעת את הביקורת?! לא.
היא מסמיכה מכוני בדיקה לבצע את הבדיקה באופן המאושר על ידי הממשלה.
אם כך, אולי אפשר לעבור למודל כזה? בהחלט יתכן. אבל עדיין ידרש פיקוח על גופי הפיקוח… כלומר בכל מקרה, נידרש לגוף ממשלתי שקובע את הסטנדרטים ואוכף אותם.
ד. מה קורה בעולם הגדול?
בדרך כלל אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל, וככל שמדובר במודלים של ממשלה ושירות ציבורי, אנחנו נעדיף להסתכל ימינה ושמאלה ולבדוק איך מבצעים את הדברים בעולם הגדול. אבל בתחום הכשרות אין כל כך מול מי להשוות, אבל אפשר להשוות מול בקרת איכות (תנאי ייצור נאותים), ומול השוק הכשר בארה"ב.
בקרת איכות // GMP
בדומה לפיקוח כשרות שעונה לצורך הדתי, קיים גם פיקוח שעונה לצורך האיכות. ועל מוצרי מזון רבים נוכל למצוא את הסמל "GMP" המסמל שהמוצר יוצר ב"תנאי ייצור נאותים". כמו כשרות, עמידה בתקן GMP היא מורכבת, ואציגה כאן רק בקוים כלליים.
תקן GMP שקובע סטנדרטים כיצד להבטיח שהמזון מיוצר ומופץ בסביבה היגיינית, בטוחה וחומרי גלם איכותיים. בישראל, לרוב מפעלי המזון אין חובה לעמוד בתקן, אבל בדיוק כמו כשרות, העמידה בדרישות האיכות היא כלי שיווקי ויתרון חשוב בסביבה תחרותית. עמידה בתקן היא גם תנאי סף כדי לגשת למכרזי ממשלה וכדומה, וכן מפחיתה את הסיכון שמפעל עשוי להיחשף אליו אם ישווק מזון פגום. מפעלי מזון שרוצים לעמוד בתקן הבינלאומי להבטחת איכות המזון, נדרשים להתאים את סביבת הייצור לסביבה מוקפדת והיגיינית, ולהפעיל תיעוד ובקרה על תהליך הייצור וההפצה.
כמו בכשרות, גם בבקרת איכות ישנה הכנה ראשונית לדרישות התקן, ולאחר מכן מזמינים סוקרים שבודקים ומאשרים. בהמשך, ייערכו ביקורות תקופתיות כמו גם ביקורי פתע, כדי לוודא שהמפעל עומד בדרישות.
אם באנו ללמוד מזה על כשרות, ובכן, בישראל כמו גם ברוב העולם, הפיקוח והאכיפה בתחום - הינו על ידי רשות ממשלתית. מישהו רוצה להפריט?
אגב, לגבי הפיקוח עצמו, תקן GMP מתאים בעיקר לייצור בעל תהליך קבוע. לדוגמה לוודא שבכניסה למפעל יש מתקן שטיפת ידיים / לבישת חלוקים וכיסוי לשיער. לוודא שמתקיימת בדיקה מדגמית בכל קו ייצור, וכדומה. כך שגוף הפיקוח נדרש רק לביקורות תקופתיות. אבל בכשרות לעומת זאת, חותרים לרמת וודאות הרבה הרבה יותר גבוהה, ובשחיטת עופות לדוגמה בודקים 10-20% מהייצור באופן רציף, כלומר עוף אחד או יותר מכל 10. או בתחום גידולי עלים ללא חרקים - אשר גם שם הבדיקה היא יום-יומית על אחוז גבוה יחסית של התוצר. וכל זה מתאים למי שמנהל תהליך ייצור קבוע. בתחום המסעדות, חנויות ומלונות - הכל גמיש, ולכן בחלק מהמקרים נדרש משגיח צמוד לאורך כל שעות היממה (ולכן יש בעולם צרכנים המחשיבים את תו הכשרות גם כתו איכות).
גופי כשרות בארה"ב
כיון שבארה"ב יש שוק לא קטן של מוצרים כשרים, ושם מדובר בגופים פרטיים בלבד, וללא יכולת אכיפה ממשלתית. לכאורה אפשר ללמוד מהם.
אבל מתברר שלא כדאי, גופי הכשרות הפרטיים בארה"ב דומים לגופי הכשרות הפרטיים בישראל - כלומר גופי הכשרות החרדיים. לכל גוף יש את ההקפדות שלו, וההכרעות ההלכתיות שלו. יש שם גופי כשרות חרדים, אורתודוכסיים, קונסרבטיבים, ורפורמים. אז נכון שהOU כבשו את השוק, והם שולטים על 80-90% מהשוק.
אבל עדיין, אפשר למצוא עשרות סמלי כשרות על המוצרים, ואין שום בסיס ותקן אחיד מינימלי, כך שרכישת מזון כשר בחנות שאינה דתית-חרדית - היא משימה לא פשוטה עם כאבי ראש להתחיל לבדוק כל סמל למי הוא שייך ועל מה הוא מקפיד.
אם נרצה ללמוד מהשוק הכשר בארה"ב, נראה לי שאפשר ללמוד שאנשים מחפשים תקן אחיד ובלי כאבי ראש, ולכן ה-OU הצליח לכבוש את רוב השוק. בנוסף, כיון שהנושא לא מוכר ממשלתית, ולא ניתן לתבוע על הונאת כשרות - אזי בסופו של דבר צרכן הכשרות נפגע קשות.
לסיכום:
מבחינת כפיה דתית - בתחום הכשרות אין כפיה דתית. (למעט ייבוא בשר לא כשר, ואת זה בהחלט צריך לבטל)
מבחינת הפרדת דת ממדינה - מדובר בסוגיה צרכנית גרידא. אחד מתפקידיה המרכזיים של הממשלה הוא לאפשר מסחר הוגן וללא הונאות.
מבחינת עלות הכשרות: היא מוטלת על הצרכן, שמחליט אם הוא רוצה לקנות כשר או לא.
בשאלת הסמכות - מי מוסמך לקבוע מה כשר - כמו בכל תחום צרכני - יש לקבוע תקן אחיד מינימלי המתאים לרוב הצרכנים, ומי שמעוניין בפיקוח נוסף - מוזמן לממן זאת מכיסו.
מבחינת "מונופול" - התפקיד הרגולטורי יישאר לעולם ממשלתי, כמו כל רגולציה ממשלתית. אבל צריך להפריט את התפקידים שניתן להפריט, לידי גופים פרטיים שיוסמכו על ידי הממשלה.
מבחינת טענות על שרות לקוי - זה גם חלק שיטופל על ידי הפרטה של חלק מהשירות.
אבל רגע, הויכוח ה(לא) דמיוני שעמו פתחנו - לא הסתיים.
ובשלב זה מגן הרבנות הפך לתוקף ושאל: האם אתה, הטוען ל"מונופול" של הרבנות, מתי לאחרונה השמעת את קולך לגבי "מונופול" חברת החשמל שחולבת אותנו במילארדים? ומה עם רשות הדואר הממשלתית שמספקת שירות במהירות הצב? אני מסכים איתך שצריך להפריט מה שניתן, אבל לפי סדר, קודם את הגדולים, אח"כ את הקטנים.