מיומנו של "קרוב-רחוק" של הקדוש ברוך הוא

בין כסה לעשור, היא תקופה קצרה מאוד, בה אמורים אנו לחשב מסלול מחדש ולסנן מתוכינו הרגלים שליליים ולנכס לעצמינו הרגלים חיוביים יותר.

בזמן הזה ישבתי אני והרהרתי בהסבר המופלא של הגאון הגדול ר' משה שפירא זצוק"ל, על כך שאת כתר מלכות הקב"ה יביאו אליו דווקא הרחוקים. "וישמעו רחוקים ויבואו - ויתנו לך כתר מלוכה".

אנחנו יורדים בחזרה לחניון, ובדרך שחים בהתפעלות לא מוסתרת על נכונותם של אנשים שלכאורה לא חסר להם דבר בחיים, לפתוח את ליבם ואוזניהם ולשמוע דברי אלוקים חיים.

כשהסתיימה לה השיחה אודותם, שאלתי את חברי הטוב: "הרחוקים ברוך ה' מתקרבים, אבל מה עם ה'קרובים', מה הם צריכים לעשות?", ופה העליתי את אותה שאלה מנקרת, האם ישנה אפשרות להתנקות בתוך זמן קצר מכל כך הרבה דברים שליליים?

אם הייתי יודע שזה הולך להכניס אותי לשיחה כל כך ארוכה יתכן ולא הייתי מכניס את עצמי לזה, אבל טוב שלא ידעתי.

את התשובה הוא פתח עם האמרה של רבי עקיבא שמגדירה בכמה מילים את עוצמתו האדירה של יום הכיפורים" "מה המקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".

הרבי מליובאוויטש הסביר, שההשוואה בין מקווה מים חיים לבין אופן טהרתם של עם ישראל על ידי הקב"ה, היא על פי ההלכה הפוסקת שאדם הטמא בשתי טומאות והגיעה שעת הטהרה של אחת מהן, לא יחכה עד זמן הטבילה של טומאתו החמורה אלא ייטהר קודם מהטומאה ממנה כבר ניתן להיטהר, וכשיגיע יום הטהרה של הטומאה השניה, יטבול שוב עבורה - וייטהר.

על פי זה מסביר הרבי את עניין טהרתו של היהודי לפני הקב"ה, שהגם ויש על היהודי טומאות מטומאות שונות, ואין ביכולתו להשתחרר בבת אחת מכל אותם הרגלים שליליים, מכל מקום ייעשה תשובה על מה שכן בכוחו לעזוב. "מקווה ישראל ה'" יטהרו מן השמיים.

אמנם, להסבר זה ישנה תשובה בעלת ניחוח ליטאי משהו שפורכת את רעיון הטהרה הזה מיסודו והיא שבהלכות מקווה נפסק כי כל חציצה ולו הקטנה ביותר פוסלת את הטבילה, כך גם בתשובה כל חציצה שמפריעה לתשובה פוגמת לחלוטין בטהרת יום הכיפורים, אך מעולם לא הטלתי ספק בגאונות ובמידת התחכום של היצר הרע שיעשה הכל רק בכדי שאשאר אותו אדם של שנה שעברה, ועל כן נצרתי בליבי את הסברו המרנין של הרבי.

כמה דקות של שתיקה נתנו לי קצת זמן לעכל את שנאמר, ולפשפש בעצמי ובדברים שביכולתי להתנתק מהם ולצאת לדרך חדשה.