בטוח בד' עם התשובה - הכיצד?!
איתא בשו"ע [ס' תקפ"א ס"ק ד'] "מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה", וכתב ע"ז המ"ב שם: "להראות שאנו בטוחין בחסדו יתברך שיוציא לצדק משפטנו". ובסימן תקפ"ג [ס"ק א'] כתב וז"ל: "יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא וכו', [ו]יאמר יהי רצון שירבו זכיותינו וכו'", וכתב ע"ז המ"ב בשם החיי אדם: "כל אלו העניינים עושים לסימן טוב, ולכן פשיטא שיזהר מאד שלא יכעס בימים האלו מלבד גודל האיסור, כדי שיהיה לסימן טוב, רק יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעשים טובים".
ונשאל רבינו: כיצד כתב המ"ב - "יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעשים טובים", וכי יכול להיות בטוח שהשלים את חוק תשובתו, ומעבר לכך היכן "חרדת הדין" והרי לעיל כתב "לא ילבש וכו', דיהא מורא הדין עליו".
ענה רבינו כי ידיעה כזו נותנת לאדם תקוה, שאחרת אם יגיע למצב שמ"חרדת-הדין" יבכה על מר גורלו אז יהיה שבור, ולכן אומרים לו שיהיה בוטח, וה' יעזור.
והוסיף [בפעם אחרת]: "הרי צריכים לזכור כי בראש השנה נקבע כל מצב האדם, לאו דווקא חיים ובריאות או יסורים רח"ל, אלא גם כללות המצבים דבהם תלוי כל עתיד האדם, וכמו שרואים אפילו אנשים גדולים שנפלו לגמרי על ידי נסיונות ומצבים הנראים קטנים, והכל נקבע ביום הדין, אם יהיו לו מצבים שיאפשרו לו לגדול תלמיד חכם ירא שמים, או חס ושלום מכשולות והפרעות שיעכבוהו מעליה רוחנית.
"ואין זה סתירה לבחירה דהכל נקבע ונגרם כתוצאה ממעשיו ותפילותיו, עד כמה משיג במצוותיו ובתפילותיו וכו'". עכ"ל.
ומהם אותם מעשים ותפילות הנדרשות מהאדם ביום זה שבעבורם החרדה הגדולה הזו על מנת שהאדם לא יהיה שבור וכו' אלא יוכל להצליח באותה עבודה? בשלמא ביום הכיפורים האדם מתחטא על אביו שבשמים בבכי ובזעקה, מתוודה מקבל על עצמו לשוב וכו', אבל כאן מהי אותה עבודה גדולה, מה התוכן שיש על האדם לנסוך באמירת ה"מלכויות" "שופרות" ובשאר חלקי התפילה?.
מבט עמוק ומקיף על כך מובא כאן בפרקי המלכיות והשופרות [פרק ד'] ושופך אור חדש על עבודת ראש השנה.