לא רבים היו הנוכחים בטקס הוצאת הדיבוק בקומה העליונה בבית מדרשו של הרב בצרי ב'ישיבת השלום' בירושלים.
אלפי אנשים צבאו מחוץ לבניין, אולם רק עשרות הורשו להיכנס לבניין ולאולם בו נערך הטקס. הרב רפאל רפאלי מירושלים היה אחד מהם.
הרב, שלמד בעבר אצל הרב בצרי ונחשב לאחד מידידיו, למד עוד בצעירותו את חכמת הקבלה אצל המקובל הרב מרדכי שרעבי, לצד מילוי כרסו בש"ס ופוסקים.
הרב מעולם לא השתתף בטקס הוצאת דיבוק, עקב נדירות התופעה, אך כמי שגדל והיה מבאי ביתו של הרב שרעבי, הוא מספר לי כי כבר בילדותו, לפני כחמישים שנה, ידע על טקס הוצאת דיבוק שערך הרב שרעבי בהצנע - טקס שנשמר בחשאי, ורק באי ביתו של הרב ידעו עליו. "אז העולם היה אחרת, העיתונות, האכפתיות, המודעות. הכול אז נעשה בהצנע", הוא אומר לי בתשובה לשאלתי על ה'רעש' והפרסום שלא היו אז, בטקס שערך הרב שרעבי. "זה לא היה בפורום גדול. הרב שרעבי הוציא אותו בפעם הראשונה". הוא ממשיך ואומר לי כי הרב יהודה פתאיה, כותב למרות זאת כי כדאי לעשות את טקס הוצאת הדיבוק ברוב קהל ועדה, כדי להביא אנשים לחזרה בתשובה.
הרב מתאר באוזניי את המעמד שבו נכח, כשאליו מצטרף גם ישי סודרי, מקורב בישיבת השלום וזה עשר שנים מבאי ביתו ואנשי סודו של הרב בצרי, הממלא ביום יום גם את התקן של כתב 'קול הציבור' ואשר הוא זה שחשף את הסיפור לתקשורת.
"בתחילה התאספו קרוב לעשרים רבנים ועוד קהל מצומצם בקומה העליונה של בית המדרש, בשעה 9 בערב, התחילו לומר את נוסח הווידוי הגדול בכדי לתקן את הנשמה. כמעט כל מי שנכח במקום גם אם לא נמנה על הרבנים המקובלים השתתף בתיקון במה שיכל'' הם מגלים את הסודות מהחדר, וממשיכים בתיאור המרתק ''התיקון כלל סדר תפילה, הפרשת צדקה, הדלקת נרות. תקיעה בשופרות. סדרים המובאים בספרים כהמהרח"ו, החפץ חיים, הרב פתאיה, הרב קוק, שהם עשו כל אחד בזמנו כדי להוציא דיבוקים. תפילות מיוחדות, הרש"ש הקדוש, האריז"ל. כוונות, יחודיים, שמות קודש עפ"י הקבלה.
"הם ערכו תפילות מיוחדות, ניכר היה על הרב בצרי שהוא ממש מסר נפשו על העניין והתעצם בתפילות", הם אומרים לי שניהם כממתיקי סוד. "לאחר מכן נערכו ייחודים מיוחדים ותקיעה בשופרות. הרבנים גם נתנו צדקה והדליקו נרות לעילוי הנשמה האומללה והמיוסרת שלא מוצאת מנוח לעצמה".
בהמשך, לפי הנוהג, מדברים עם הנשמה. באמצע התיקון החלה הנשמה ששתקה עד אז, לדבר. היא ענתה לחלק משאלות הרבנים וסיפרה בקול גס - קול של רוח, כפי שמסביר הרב רפאלי, כי היא גלגול של אדם שחי לפני אלפיים שנה – בזמן בית המקדש השני.
כפי שהובן, הנשמה הייתה גלגול של אדם שחי וגר בארץ-ישראל ונכשל בכל העברות, אף בחמורות ביותר. הוא שרוי בתוך טומאה גדולה, שה"י המקטרגים שולטים עליו. "כשאמרו לו לחזור בתשובה ולשתף פעולה, הוא לא עשה את זה, כי במ"ט שערי טומאה ה"י הקדושה לא מדברת אליו'' אומר הרב רפאלי בכאב וממשיך ''הוא לא הגיע אפילו לגיהינום, וכל הזמן מסתובב. זה מציק לו, כי הוא רוצה מנוחת הנפש. בגוף יחסית יש לו מנוחת הנפש. בהמשך הוא השתולל כי אמרו לו שייצא מהאצבע הקטנה של הרגל השמאלית כדי שלא יזיק לא לו ולא לאף אחד, לא מהפה כדי שלא יחנוק אותו, ולא מהעין כדי שלא יתעוור''.
הרב רפאלי ממשיך בתיאור מסמר השיער ואומר כי לאברך היו עוויות נוראיות מהפה, כי הנשמה רצתה לצאת מהפה אבל לא נתנו לה לצאת משם. בכל מקום שהיתה היו עוויות.
הוא גם ממשיך ואומר כי הנשמה לא שיתפה פעולה כדי שיעזרו לה, היא לא אמרה את השם שלה בבירור ולא אמרה את שם האם. בגלל שהיא במצב כזה של שקיעה בטומאה, זה גרם שלא תוכל לבקש תיקון.
''נקווה שבקרוב נשמע על בירור של הנשמה'', מסיים הרב רפאלי, ומספר לי כי כבר בימים הקרובים ייערך טקס נוסף, חשאי, לתיקון הנשמה.
"צריכים לחזור בתשובה שלימה"
הרב רפאלי, שנכח במעמד, שופך אור נוסף על הפרשה ומוסיף פרטים כלל לא ידועים על 'גיבור הפרשה'. הפרטים נחשפים כאן לראשונה.
מדובר באדם בן 34. הוא חזר בתשובה לפני מספר שנים, לאחר שנולד בבית מסורתי אך לא חרדי. לדבריו של הרב לא כפי שפורסם בכלי התקשורת, כבר תקופה ארוכה קרוב ל-7 שנים הדיבוק שוכן בתוך האברך הנ"ל, האברך בייאושו ניסה לטפל ב'דיבוק' בברזיל בכל מיני צורות: רופאים לסוגיהם השונים, פרופסורים מכובדים, פסיכולוגים מדופלמים, ואפילו מכשפים ואנשים ש'מבינים' בעסקי נשמות אולם ללא הועיל.
לדברי הרב, אנשי הקהילה לא ידעו דבר וחצי דבר על כל הסיפור עד ההתפרצות המפורסמת בבית הכנסת במהלך תפילת ליל השבת. הוא מוסיף ואומר כי סיבה נוספת לכך שאנשי הקהילה לא ידעו על הדיבוק השוכן בתוך גופו של שכנם חברם לבית הכנסת, הינה העובדה שעד היום הדיבוק היה מופיע, מתפרץ, ומפריע רק לעיתים רחוקות יחסית.
הוא מסביר לי כי לכל דבר יש סוגי וזמני התפרצויות שונים, ורק לאחרונה 'עלתה' רמת ההתפרצויות 'דרגה' והגיעה למצבה הנוכחי.
הרב מסבר את אזני כי ההתפרצויות מפריעות לאדם הנושא את הדיבוק בצורה ממשית כהתעלפויות הנגרמות לאדם הנושא את הדיבוק ואיבוד שליטה ממשי על הגוף – דבר שניתן היה לראות בבית המדרש במהלך ניסיון הוצאת הדיבוק, האברך לא שלט בגוף שלו. היו לו התפרצויות נוראיות והוא לא שלט על עצמו כל כך שרק ששה אנשים השתלטו עליו בקושי רב.
בשלב מסוים שמע האברך על המקובל הרב בצרי ועמד עימו בקשר. בתחילה, כאמור, ניסו הרב בצרי וחבריו המקובלים להוציא את הדיבוק טלפונית 'בשלט רחוק', דבר שלא היה קל ופשוט, עד שהוחלט כי על האברך להגיע לארץ. כאן החלה הסאגה הנוכחית, כשנכחו לדעת באופן סופי כי מדובר בדיבוק.
הרב ממשיך לספר לי כי על פי הידוע לו ולחבריו המקובלים, היהודי דנן עשה בברזיל עסק כלכלי גדול עם גויה ומאוד הצליח בכך. הגויה, משום מה, כעסה מאוד, וכנקמה על כך פנתה ל'מכשפה' בברזיל, שבאמצעות כוחות הטומאה גרמה שהנשמה, שהסתובבה 2,200 שנה בעולם, תיכנס לגופו של האברך. "כוחות הטומאה הם נוראים, ולצערנו, בפרט בתקופה האחרונה, בעיקבתא דמשיחא", ממשיך הרב, ואף מסביר כי החיד"א תיקן תפילה מיוחדת להצלה מכל המזיקים האלה.
"זה מגיע בכל מיני צורות, כל פעם בצורה אחרת. לא תמיד הטומאה והסט"א מתלבשים על אדם בתור 'דיבוק'. אנשים צריכים לחזור בתשובה שלימה, כי זה יכול לקרות לכל אחד שעושה עוונות - אם בצורה כזו ממש ואם בצורה אחרת בה יכולים ה"י ל"ע להתלבש כוחות הטומאה".