כך מוישל'ה הבין את הביקור של רובי ריבלין

- "מוישל'ה, איך היה בחיידר?" - "אבא, אל תשאל. האדמו"ר בכבודו ובעצמו הגיע. ולא סתם, הוא ישב לידי, אבל הוא נראה לי משונה עם הכיפה על הראש בלי גרטאל, ועם ריח בושם של אימא".

מחאה נגד ריבלין על התבטאותו "עמי בחר בטרור" (צילום ארכיון: אבי יודקאווסקי - "חדשות 24")

היו צריכים להביא אותו ל'עלי שיח', 'אהל שרה' או 'שיח סוד', שם ברור שתהיה לו שפה משותפת. אז אולי חיידר בוסטון הוא סניף של עלי שיח?...

בכל בית חרדי הייתה הבוקר שמחה מיוחדת: אחד הבנים יצא לכיתה א' בחיידר, לגן, הלך לישיבה קטנה או גדולה או סתם עלה כתה, והאימהות נשארו בבית עם הבנות שעושות את ההכנות האחרונות לקראת פתיחת שנת הלימודים.

שמחה מיוחדת יש לבני הדור השני שזוכים שנכדיהם עושים צעד משמעותי בחיים. אני מתאר לעצמי - מתוך ניסיון - שהמבוגרים דיברו אתמול בשיחות טלפון ארוכות עם הנכדים ועם הנכדות.

הבוקר פגשתי הרבה מבוגרים מאושרים שזכו שנכדיהם ממשיכים במסורת מבית אבא. פגשתי כאלו שיש להם 60 או 80 נכדים שעושים צעד בחיים ומבקשים לקבל את ברכת הסבא לנכד שעולה לכיתה א', לנכד שעולה לישיבה קטנה או גדולה ולנכד נשוי הנכנס לכולל חדש.

כשאתה יוצא לרחוב ורואה את בני התשחורת ממהרים לבתי תלמודם, אתה מבחין במודעות ענק של איזה בנימין שעושים לו קבלת פנים על ידי אדמו"רים ורבנים כי הוא חזר מהשבי. לא מודעה אחת, אלא 8 סוגי מודעות מי יקבל את פניו ומי ייקח אותו על הכתפיים, את בן החמד שחזר מה"שבי".

ראיתי את התגובות של האנשים: רובם ככולם חושבים שאנו חיים בתקופה הזויה. 'אלול' כזה עוד לא ראינו. אז אני מעדיף להישאר עם השמחה של הצאצאים שמתחילים ומתחזקים בתורה ויראת שמים - ונמצאים בשבי התורה.