ההתקפה האלימה של צעירים ערבים כנגד האדמו"ר מביטשקוב ביפו, לפני שבועיים, הפנתה זרקור לעבר החצר החסידית המתקיימת במקום זה שלושים שנה.
האדמו"ר, הרב זיידא-שמואל-שמעלקע רוזנבוים, הוא דמות מוכרת וידועה ביפו. ביתו פתוח לרווחה לכל נזקק. אנשים החיים בגפם וחסרי בית באים בכל שעות היממה לביתו ומוצאים סירים מהבילים מלאים כל טוב. בשבתות ביתו מלא אורחים.
התקיפה אירעה כאשר האדמו"ר צעד לתומו ברחוב ביכורי ציון, ליד שדרות ירושלים. "פתאום קפץ מולו צעיר ערבי וצעק: 'מה אתה מסתובב בשכונה שלנו?'", מספר בן האדמו"ר, הרב דוד רוזנבוים, העומד בראש מוסדות 'המאור'. "אבא לא ענה לו והוסיף ללכת, אבל אותו בחור הוסיף לרדוף אחריו. פתאום הגיע עוד צעיר ערבי, רכוב על אופניים, ושניהם ניסו לפגוע בו. הם קיללו אותו, ירקו עליו ואף בעטו בו. למזלו, עבר שם תושב ערבי מבוגר והגן עליו בגופו".
צעירים ספוגי שנאה
"שבעה ילדים גידלתי ביפו, ומעולם לא חשתי איוּם", אומר האדמו"ר. "הבנות שלי היו יוצאות לקנות מוצרים לבית ולא חשבנו שיש מקום לדאגה. הן גם לא חששו לעבור ברחובות יפו. משפחתנו מתגוררת ביפו כבר שישים שנה, וברוב השנים היחסים היו של התחשבות וכבוד הדדי. כשהשכן שלנו היה מואזין של אחד המסגדים, למשל, הקפידו לא להפעיל את הרמקולים ביום-הכיפורים. עם בני הדור המבוגר לא הייתה שום בעיה, אך בשנים האחרונות גברה המתיחות. הדור הצעיר ספוג שנאת יהודים".
בעת האחרונה גברו הניסיונות לפגוע בבית-המדרש. לפני כשנה, בליל יום-הכיפורים, ניסו אלמונים להצית את המקום. לפני כחודש התקבצו ילדים סביב בית-המדרש ויידו אבנים על הבית. כשיצאו כמה מהמתפללים החוצה, הילדים אפילו לא ברחו. "יש היום הרבה פחות סובלנות, זה ברור", אומר האדמו"ר ופורש את ידיו בצער.
לא נוטש
חסידיו מספרים כי הציעו לו כבר כמה פעמים לעבור לשכונה חרדית, אך הוא אינו מוכן לנטוש את יפו ואינו מסכים לכיבוי מעט היהדות שחצרו מקרינה באזור. "אני אשאר כאן", הוא אומר.
האדמו"ר הוא בנו של האדמו"ר הקודם מקרטשניף, שהתגורר ברחובות והיה ידוע כפועל ישועות. הוא בא ליפו בעקבות חמיו, הרב משה-זאב פרידמן, ששימש רב במקום משנת תש"ח עד שנת תשמ"ח. לפני פטירתו קרא לחתנו וביקש ממנו להמשיך בפעילות בעיר ולא לעזוב אותה. כך קמה החצר החסידית ביפו.
קהל עממי
בבית-הכנסת שבראשותו מתקיימים מנייני תפילה מדי יום ביומו. בין מנחה לערבית יש שיעור תורני. בשיעור האדמו"ר משלב מדברי חותנו, שחיבר את הספר 'קרבן משה', ובו הִרבה לצטט מתורת אדמו"רי חב"ד. החסידים מציינים כי האדמו"ר חש קִרבה רבה לחסידות חב"ד, ומספרים כי פעם אחת התעקש האדמו"ר להשתתף בסיום הרמב"ם אף שחש בליבו. הוא הגיע לאירוע וכדור להסדרת קצב הלב תחת לשונו.
חסידיו פזורים ברחבי הארץ. ביפו יש לו קהל עממי. יש לאדמו"ר שני בתי-מדרש, האחד לימות השבוע, והשני, הגדול יותר, המשמש לשבתות. שם מתקיימים 'טישים', המושכים אליהם קהל מגוון.
(באדיבות שיחת השבוע)