אתמול בערב השתתפתי בתיקון שבועות מיוחד בדיזינגוף סנטר בארגון מסע ח"י. יחד עם ח"כ אילן גילאון, ד"ר איציק ספורטא והעיתונאי חיים הר זהב, דיברנו על הקשר בין יהדות לתיקון חברתי ולמדיניות סוציאליסטית.
במהלך הפאנל מצאתי את עצמי מהנהנת בהתלהבות בזמן שד"ר ספורטא דיבר על מדיניות כלכלית שמגיעה ממחשבה ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" ולכן אם אני הצלחתי כל אחד יכול. ואם הוא לא הצליח אז כנראה שהוא לא התאמץ מספיק, או שהוא עצלן, או שזה התרבות שלו. לעומת המציאות האמיתית שהצלחתו של אדם היא הרבה מזל, ועזרה שהוא קיבל בצמתים מסוימים, ונתוני פתיחה מסוימים. וכשמכירים בזה אז משם יכולה לצמוח סולידריות ומדיניות כלכלית של צדק חלוקתי.
שמחתי ממש לשמוע את התוכחה הכ"כ יהודית, וכ"כ חרדית הזו, נאמרת על ידי ד"ר ספורטא. כי יש הרבה דרכים לדבר על הערכים העומדים מאחורי סוציאליזם וקפיטליזם. שוויון למול חירות. חמלה למול חמדנות. אבל ד"ר איציק ספורטא הזכיר לי שהתפיסה החברתית כלכלית שלי מגיעה בדיוק מהמקום הזה שחונכתי אליו כל חיי. של לדעת ולראות שזה שאני עשיתי תואר ראשון, והשתלבתי מגיל צעיר בעבודה בהיי טק, ושהגעתי למצב שיש לי בחירה ולא שאני עסוקה בהישרדות, זה לא אני, אלא זה מתנת שמים. זה המשפחה והקהילה שנולדתי אליה. ההיסטוריה, המקום, ואלף ואחת צמתים שהובילו אותי לאן שהובילו. ושבקלות רבה מאד, במשפחה אחרת, ברחוב אחר, הייתי יכולה היום להשתכר פחות משכר מינימום ולהאבק על זכויותי מול מעסיקים דורסניים תוך כדי פחד מפיטורים.
ומההכרה הזאת במציאות, צומחת הכרת טובה, שמחייבת תיקון של המצב הזה, ושל הפערים הבלתי מוצדקים האלה. מההכרה הזאת צומחת ההבנה שהמאבק של המורות הוא המאבק שלי. ושהמאבק של נערות שלא מתקבלות לבתי הספר הוא המאבק שלי, ושהמאבק הכלכלי והחברתי של נשים חד הוריות הוא המאבק שלי. כי אני הייתי יכולה להיות הן.
וכך גם מדינת ישראל. אנחנו מדינה עשירה, אבל הפערים גדולים והעוני מתרחב. ההוצאה החברתית על חינוך בריאות וכולי נמוכה, והמיסוי נמוך. כשכל מה שאנחנו צריכים בשביל שכל אזרחי ישראל יחיו בכבוד, זה לזכור "כי השם אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", לשנות את מדיניות המיסוי, להרחיב את ההוצאה הממשלתית על השירותים החברתיים, ולחלוק את העושר והברכה שקיבלנו מאלוקים בין כולנו.
מיכל צ'רנוביצקי היא יו"ר התא החרדי במפלגת העבודה ופעילה חברתית.