יש שתי סיבות עיקריות לימניות החרדית. מוסכם על החרדיות שהגוי לעולם שונא את היהודי. וזה לא ישתנה אלא באחרית הימים. כי הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב.
האנטישמיות מקורה כבר במעמד הר סיני, שמשם ירדה שנאה לעולם. כי מעמד זה הוא המבחין בין העם הנבחר לעמים האחרים. וזה מקור האנטישמיות המתפרצת בתקופות ההיסטוריות השונות. זה לא עתיד להשתנות, כי זה טבוע באנושות. האנטישמיות לא קשורה כלל להתנהלותם של היהודים. השיא היה בשואה, שם באה לידי ביטוי שטני שנאתם האיומה והרצחנית של כל עמי אירופה, בשעה שהיהודים היו אז מנושאי התרבות העיקריים.
גם הניסיון ההיסטורי במשך שנות גלות, הרצוף בפוגרומים, אינקוויזיציה ושואה, הוכיח זאת. וגם אם היו שנות חסד בין הגויים, אין לסמוך על כך. אין לסמוך על אף מדינה, גם לא על ארצות הברית. החרדיות רואה ביחס של המדינות השונות כלפי מדינת ישראל, יחס הבנוי על אינטרסים בלבד, ולא על אהבת ישראל, שאינה קיימת.
כשהאינטרסים של ארצות הברית היו שלא להתערב בנעשה במלחמת העולם השניה, הם לא נקפו אצבע כדי להציל את היהודים מהשמדה. זה יכול לקרות בקלות גם מחר. זה נכון גם ביחס לארצות אירופה, בריטניה, למשל, שלאחר הצהרת בלפור בלמה באכזריות את עליית שארית הפליטה והצלתם על יהודים רבים.
זו הסיבה העיקרית לימניותם של החרדים. היא נובעת מכך שאין לסמוך על הגויים בכלל, ועל הערבים עוד פחות. כל חרדי מאמין שהערבים אינם רוצים בקיומנו בכלל. אי אפשר לסמוך עליהם ולא על אומות העולם שיעזרו לנו, אם נותקף על ידם. לכן אסור לתת להם כלום. וזה מחוזק בתודעה הדתית, לפיה הארץ כולה שייכת לנו, והערבים והאומות הם גזלנים. ערכים אלה משותפים ומוסכמים על כל מי ששייך למגזר החרדי.
אבל קיימת עוד סיבה לימניות. לציבור החרדי אין אחריות על שאלות של חיים ומוות. החרדים לא משרתים בצבא, וממילא, ברוך השם, אינם נהרגים ונפצעים. קל יותר להיות ימני כשאין אחריות לימניות. קל להיות נגד כל פשרה, ולטעון שיש לגרש את הערבים כשלא אתה משלם את המחיר. ועוד שיש גם זהות בין השמאל הפוליטי לשמאל הליברלי, שונא הדת. קשה לכן לחרדי להזדהות איתם בהקשר הפוליטי.
למה בכל זאת יש מקום לשמאל בחרדיות? כי ישנם שיקולים פרגמטיים והלכתיים אחרים בתפיסה החרדית.
שני הערכים המרכזיים העומדים ברום עולמה של החרדיות, הם פיקוח נפש ולימוד תורה. זו הסיבה להתנהלות הפרגמטית של החרדים בכל עניין פוליטי. זו גם הסיבה שהחרדים רואים את ערך האדם כנעלה מערך האדמה. לכן אין כל מניעה עקרונית להחזרת שטחים לערבים.
קיימת החובה שלא להתגרות באומות ושלא למרוד בהן. זו הסיבה, שללא הסכמת האומות – שבאה לידי ביטוי בהצהרת בלפור ובהחלטת האו"ם על החלוקה – אסור היה, לפי התפיסה החרדית, להקים את מדינת ישראל, מתוקף איסור הלכתי.
זו גם הסיבה, שההתנחלויות, העומדות בניגוד לחוק הבינלאומי, אינן חוקיות גם על פי ההלכה, והן מרידה באומות. ולא פחות חמור, הן מסכנות חיי אדם, וכך מפרות את הערך העליון של פיקוח נפש, מתוך התפיסה האידיאולוגית לפיה יש להאדיר את ערך האדמה על ערך האדם.
גם מהבחינה הפרגמטית, אין בכוחה של מדינת ישראל לעמוד נגד כל האומות. וכל מדינות העולם מסכימות שצריך להחזיר את השטחים, ואפילו להקים מדינה פלסטינית. שכרון הכוח המעמיד אותנו נגד כל העולם, עלול לסחוף אותנו לסכנה קיומית, או למדינה דו לאומית שתהיה נשלטת גם על ידי ערבים.
עם כל זאת, אין להכחיש שהרוב החרדי לא מקבל טיעונים אלה. חלקם לא מודעים להם. חלק אחר, משוכנע שטיעונים אלה לא רלוונטיים לימינו, או שלא מוסכמים על כל גדולי ישראל. חלק נוסף, פשוט רואה סיבות טובות לשנוא גויים וערבים, כעניין שברגש.
עמדתו הימנית של הרוב החרדי חזקה, ומעוגנת במסורת היהודית, בתחושה, ובניסיון ההיסטורי המר. אבל העמדה המתונה יותר, זו המכריעה לכיוון השמאל, נראית משכנעת יותר.